ויגש – שני שלישי – כל ישראל ערבים זה בזה
חז"ל אמרו על היום השני שבו נבראה המחלוקת:
מדרש הגדול בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק ז
מפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני. ר' מאיר אומר קשה היא המחלוקת, אפילו מחלוקת שהיא ליישובו שלעולם. שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים, ולפי שכתוב בו הבדלה בין מים למים לפי כך אין כתוב בו כי טוב.
אך בחלק של היום השני של פרשתנו דווקא יש הופעה גדולה של שלום!
בראשית (פרשת ויגש) פרק מד פסוק לג – מה פסוק א
(לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: (לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי: (א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:
יש על פסוקים אלו שתי דרשות של חז"ל על הפסוק:
משלי פרק כ פסוק ה
(ה) מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה:
זוהר חלק א' פרשת מקץ דף ר"א ע"ב (בתרגום)
"מים עמוקים עצה בלב איש", זה יהודה, והרי העמידוה, בשעה שהתקרב ליוסף על עסקו של בנימין, "ואיש תבונה ידלנה", זה יוסף.
רבי אבא פתח: "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה". "מים עמוקים עצה בלב איש" זה הקב"ה, משום שהוא עשה עצות שהביא טעמים לגלגל גלגולים על העולם על ידי יוסף, לקיים אותה גזרה שגזר רעב על הארץ. "ואיש תבונה ידלנה" זה יוסף, שגילה אותם דברים עמוקים שגזר הקב"ה על העולם.
מצד אחד כל האירועים מתגלגלים כאן ע"י הקב"ה כדי שהאחים ירדו למצרים בכבוד ולא בבזיון ויוסף הוא שדולה ומגלה את התוכנית האלוקית.
ומצד שני יוסף דולה מליבו של יהודה עד שיוציא ויגלה את דאגתו הגדולה לאחיו ובכך יגלה גם את עומק האחדות בין שבטי ישראל. אע"פ שהמחלוקות בין השבטים ילכו קדימה גם מאות שנים בכל זאת האחדות היא שמונחת בתשתית, עבדך ערב את הנער!
בהמשך הפרשה כאשר מתוודע ליעקב על כך שיוסף עדיין חי התורה מספרת לנו – "ותחי רוח יעקב אביהם".
ויש לדרוש על כך ו'תחי ר'וח י'עקב – ראשי תיבות רי"ו, בספרים הפנימיים מובא ש-רי"ו בגימטריה אריה מצד אחד וכן שצירוף זה מבטא חסד מצד אחד ומצד שני גבורה.
גם אנחנו מקווים בזכות האחדות המתגלה בעם ישראל לזכות לתחיית רוח והתעוררות גדולה וישועה קרובה במהרה בימינו. אמן!