שמות – ראשון – ספר שמות, הספר השני, ספר הגאולה
אנו מתחילים היום את ספר שמות, נפתח את הלימוד בהקדמת הנצי"ב:
העמק דבר הקדמה לשמות
זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות, כדאיתא בב"ר פ"ג ויהי אור נגד ספר שמות כו', וכן בהרבה מקומות. והרמב"ן סוף הספר קראו ספר הגאולה, זולת רבינו בה"ג בסוף ספרו הקדוש יקראהו ספר שני, דקחשיב חמשה חומשי תורה, ספר בראשית. וחומש שני. וספר כהנים. וחומש הפקודים. ומשנה תורה. וכ"ה בסוטה דף ל"ו ב' לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים אלא כדרך שחלוקין בחומש שני. ושותא דרבותינו ניתן ללמדנו בינה, שלא בחנם שינו השם בזה הספר, והיה לרבותינו לקרוא כולם במספר חומש שני ושלישי וכו', או חומש שמות, או על הענין המסוים שבו כמו יציאת מצרים או מתן תורה, כמו שקורא ספר במדבר, ספר הפקודים, וכמש"כ במקומו הטעם. אלא בא ללמדנו דזה הספר ביחוד הוא שני לספר ראשית הבריאה כי הוא חלק שני מזה הספר, היינו בו נגמר סדר הבריאה.
לספר שמות שלושה שמות:
1. ספר שמות
2. ספר הגאולה
3. הספר השני
העניין של ההמשך של החלק השני בדרך כלל הוא העבודה מלמטה, דבר זה בא לידי ביטוי לדוגמה בהבדל בין חודש ניסן שהוא החודש הראשון בו הייתה גאולה לגמרי מלמעלה למטה- הקב"ה גאל אותנו והוציא אותנו ממצרים כמעט וללא פעולה מצידנו.
אך בחודש השני חודש אייר לא היה שום חג או נס, חוץ מפסח שני שגם נקרא שני בעצמו וגם הוא בא מפני רק כשאנשים מלמטה, מעם ישראל ביקשו.
"השני" – הוא תפקידו של האדם, לקשר את הבריאה לשורשה, ספר בראשית סיפר לנו על התשתית עד שהגענו לעם ישראל שישב בתחתית מ"ט שערי טומאה ומכאן לעלות מלמטה למעלה בתהליך מתמשך של חזרה למקור.
וזה בדיוק השם השני של הספר – ספר הגאולה, הגאולה ממצרים ומכאן והילך הגאולה מגיעה קמעא קמעא, בצמיחה ובחזרה לארץ.
את עניין "ספר שמות" רש"י מפרש כי הסיבה שהתורה חזרה עוד פעם על שמות השבטים בפתיחת החומש היא:
רש"י שמות (פרשת שמות) פרק א פסוק א
ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא:
כל נשמה שבאה לעולם – יש לה שם, יש לה מהות, יש לה תפקיד והיא חשובה! העולם צריך אותה כדי להגיע ליעדו.
אנחנו מקווים מתוך עיסוק בבית המדרש לחדש ולהוסיף קודש לעם ישראל שנזכה לממש ולהופיע את הגאולה.
דברי רש"י המובאים לקראת סוף המאמר קשים . " להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים …" פרושו כי הקב"ה אוהב את עמ"י כמו שהוא אוהב את הכוכבים .
ברור לי הקב"ה אוהב את כל היצירה , מה מיוחד בכוכבים ואיך מתגלת חיבת הקב"ה לעם יראל דרכם?