שמות – שני – אור הבריאה ואורו של משה
בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על לידתו של משה רבנו, בבחינת – "ראשית צמחית גאולתנו":
שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק ב
וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים:
חכמים דרשו על הפסוק:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א
וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה – נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: וירא אלהים את האור כי טוב.
נראה שיש להעמיק מדוע נלמד הדבר דווקא בגזרה שווה?
למעשה ישנה השוואה בין האור של היום הראשון של הבריאה לאורו של משה, על פני השטח אין קשר בין שני הדברים, אך במבט עמוק יותר נראה לומר כאשר היה חושך בבריאה הכל היה תוהו ובוהו בעת האור נעלם הבלאגן ומופיע הסדר.
זה מה שגנוז בלידת משה, מושיעם של ישראל, כאן התחילה להתנוצץ גאולה בצורה ממשית. נולד מי שיעשה את הסדר בצרות ובתוהו שעם ישראל שרוי בו.
לפי הרמח"ל אין דבר בבריאה שיוצא מהכלל של הטוב, שהרי הוא הכלי הבסיסי ביותר איתו נברא העולם.
קל"ח פתחי חכמה – פתח ב'
רצונו של המאציל ית"ש הוא רק טוב, ולכן לא יתקיים שום דבר אלא טובו. וכל מה שהוא רע בתחלה, אינו יוצא מרשות אחר ח"ו, שיוכל להתקיים נגדו, אלא סופו הוא טוב ודאי. ואז נודע שלא יש רשות אחר אלא הוא:
המלחמה שלנו היא מלחמת הטוב ברע, האור בחושך. היא איננה מלחמה סתמית.
עד משה היו לנו אבות, אבל משה הוא רבינו, שהנחיל לנו את מציאות התורה, את מציאות הטוב.
ואין לנו ספק שהטוב ינצח את הרע, את הרע לא מגרשים רק עם מקלות אלא מגרשים עם טוב, כפי שחושך מגרשים עם אור.
באמצעות התורה נחזק את נשמת האומה, נעצים את הטוב הגנוז באומה, נחזק את האור שיגרש את החושך. במהרה בימינו ככל הניתן, לה' הישועה על עמך ברכתך סלה.