דרכי לימוד – לימוד תורה בזמן מלחמה

נעסוק היום ביחס ובהשפעה של לימוד התורה על המלחמה. נעשה זאת עם דגש על הקשר והמחויבות לארץ ישראל.
נפתח בדברי ירמיהו שדבריו נאמרו אחרי החורבן וניתחו ועמדו על סיבת הגלות:

ירמיה ט', י"א-י"ב
(יא) מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר. וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ (יב) וַיֹּאמֶר יְהוָה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ.

ירמיהו שואל – "על מה אבדה הארץ"? ועונה על עזבם את תורתי, בגלל שעם ישראל עזב את התורה.
שאלה זו של ירמיה המשיכה להדהד לאורך הדורות ובכל דור הותאמה ונאמרה תשובה המרחיבה את דברי ירמיהו בהתאם להופעת התורה שבאותו הדור.
נראה שתי תשובות שונות של חכמים על השאלה "על מה אבדה הארץ":

תלמוד בבלי בבא מציעא פ"ה ע"א
אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ", דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר: "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם". אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.

מה משמעות דברי רב – "שלא ברכו בתורה תחילה"?
נסביר, הברכה מראה שאני פועל ועושה את הדבר מפני ש"קדשנו במצוותיו וצוונו" ולא רק מפני שיש לי תועלת או רווח אישי במעשה. הסברר זה ניתן לראות בין היתר בדברי החת"ם סופר שמסביר כי לא לברך בתורה תחילה זה ביטוי לתפיסה הרואה בלימוד התורה הכשר מצווה לקיום ההלכות ולא לראות שהתורה היא מצווה בפני עצמה:

חתם סופר על בראשית פרק יח פסוק א
ועד"ז יפורש אמרם על מה אבדה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה, כי חשבו שאין בעסק התורה שום מצווה כי אם לידע עי"ז אופן עשיית המצות ולא שיהי' העסק בה מצוה מכוונה לעצמה ע"ד דרוש וקבל שכר וע"כ לא ברכו בתורה כי אמרו אין עשייתה גמר מצותה וק"ל

מהגמרא ניתן להבין ולדייק כי אותו הדור לא בירך בתורה "תחילה" אך כן ברכו אחריי.
הברכה היחידה המופיעה בתורה היא "ואכלת ושבעת וברכת" והיא ברכה אחרי האוכל, אך כל הברכות שתיקנו חכמים יש לנו כלל לגביהן "כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן"¹, כיצד ניתן להבין את הפער הזה?
הרב קוק ב"עולת ראיה" מסביר שגם ברכת המזון היא "עובר לעשייתן", היא מקדימה את התועלת המגיעה מהמזון:

עולת ראי"ה ח"א עמ' שמ"ח
והנה תקנו חכמים בכל הברכות עובר לעשיתן, ולא קודם דקודם, בדוגמת ברכת המזון, כי עיקר ענינה הוא על התועלת הבאה מהאכילה לקיום הגוף, ועל כן היא עובר לעשיתם, שהתחלת התועלת והעיכול באה אחרי הנאת האכילה, וברכה ראשונה הוקבעה על ההנאה, ומן התורה ההנאה בטלה וטפלה לגבי התועלת.

כך גם בעניינינו – ברכו לבסוף, ברכה על התועלת המגיעה מהלימוד אבל לא על עצם הלימוד בפני עצמו.

והרי לכאורה, מה כל כך חמור בלימוד התורה בלי לברך תחילה? הרי מקובלנו בכמה מקומות שבית ראשון נחרב על גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. כיצד ניתן לומר שהסיבה לחורבן היא שלא ברכו בתורה?
על מנת לענות לדבר נראה את דברי הנצי"ב שדן בשאלה זו ממש:

העמק דבר על ויקרא פרק כ פסוק כב
אם שוקדים בתורה מועיל זכות התורה שלא תקיא אותם הארץ. אלא יהיו נענשים אז בארץ וכדאי׳ בנדרים דפ״א ובאיכה רבתי עה״פ על מה אבדה הארץ וגו׳ דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים. ובא התשובה ע״י דבר ה׳ על עזבם את תורתי. אע״ג שידוע דבעת חורבן ב״ר היה עבודת כוכבים וג״ע וש״ד כדאי׳ ביומא פ״א. מכ״מ אי לאו הכי לא חרבה הארץ לגמרי. ובבא בתרא דף ח׳ אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם אי תנו כולהו עתה אקבצם מן הגלות מכש״כ שלא היו הולכים בגלות. אלא היו נענשים שמה. וזהו כונת המקרא ושמרתם וגו׳ ולא תקיא וגו׳. ומש״ה כתיב ולא תקיא אתכם הארץ. ולא כמש״כ לעיל י״ח כ״ח ולא תקיא הארץ אתכם. אלא כאן דייק המקרא דוקא לכם מועיל זכות התורה וכמש״כ לעיל שם כ״ו:

הנצי"ב מסביר, גם אם כל העברות קיימות כאשר יש לימוד תורה לא גולים מהארץ.
כאשר יש לימוד תורה עם ישראל מקבל תודעה עמוקה ממנה הוא יכול לנתח את העונשים והרעות שעוברות עליו. אך כאשר לימוד התורה לא קיים – אין כיצד לעורר את העם.
וכאשר יש תורה:

איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן ב
הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב

אם ה' ישמר עיר – לא לשוא שקד שומר
תשובה נוספת שמביאים חכמים לשאלה "על מה אבדה הארץ" מופיעה בדברי הירושלמי:

תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק א הלכה ז
תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעמא (ירמיהו ט) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר ויאמר ה' על עזבם את תורתי רבי יודן נשייא שלח לרבי חייה ולר' אסי ולר' אמי למיעבור בקירייתא דארעא דישראל למתקנה לון ספרין ומתניינין עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי קרתא אמרון לון אילין אינון נטורי קרתא לית אילין אלא חרובי קרתא אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא אמר לון ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב (תהילים קכז) אם ה' לא יבנה בית וגו' רבי חונה ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק מצאנו שוויתר הקדוש ברוך הוא לישראל על עכו"ם ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים על מאסם בתורה לא וויתר מה טעמא ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתוב כאן אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי

מדוע אבדה הארץ? מפני שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים.
כיצד ניתן להבין את האמירה ששומרי העיר הם המחריבים? זוהי אמירה שבזמנינו יכולה לקומם מאד.
ניתן להבין זאת בהתבוננות על הפסוק שחז"ל דורשים:

תהלים פרק קכז פסוק א
(א) שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְקֹוָ֤ק׀ לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא׀ עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְקֹוָ֥ק לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר:

עלינו להבין, אם ה' לא ישמור בית – לשוא שקד שומר.
אם ה' ישמור בית – לא לשוא שקד שומר.
דהיינו כאשר יש תורה, שהיא השמירה והופעת השכינה של המקום, דווקא אז צריכים את השומרים שימלאו את תפקידם. אך אם אין בסיס זה לא משנה כמה כוחות צבאיים יהיו. שומרי העיר נקראים כך בתנאי שיש בעיר חיים עמוקים ומשמעות לשמור עליה.

מיזוג התלמודים
אחרי שראינו את התשובות של חז"ל בשני התלמודים יש למזג ביניהם. נראה שמיזוג התלמודים נסוב סביב היחס בין הכלל לפרט. הבבלי מדבר על הברכה שכל אדם פרטי מברך בתורה ואילו הירושלמי מדבר על חובת הכלל להחזיק בספר סופרים ומשנים. באמת מתבקש לומר פה ששני הצדדים תלויים זה בזה – רק ממיזוג שני הטעמים והסיבות יחדיו ניתן יהיה לשמור ולהחזיק את הארץ.

קדושת הארץ – מעבר לנגלה
נציע הקדמה והסבר נוסף "על מה אבדה הארץ" על ידי שאלה ששאל הרדב"ז את הרב קוק:

מבוא לשבת הארץ פרק ט"ו
אמנם ידידי הגאון ר' יעקב דוד רידב"ז שליט"א, העיר בקונטרס־השמיטה אשר לו: איך אפשר לומר, שנתיר להפקיע את מצות שביעית ע"י הפקעת המכירה, משום שאנו אומרים שלגבי שביעית בזמן הזה יש קנין לנכרי להפקיע, משום ישוב־ארץ־ישראל, – הרי כיון שאנו מפקיעים אותה מקדושתה אין כאן מצות ישוב ארץ־ישראל.

הרדב"ז שאל את הרב קוק, כיצד פועל היתר מכירה? אם אתה מוכר את הארץ אין בה מצוות יישוב ארץ ישראל מדוע אתה מוכר את הארץ והרי בכך אין בה קדושה יותר ואז לכאורה אין עניין ליישבה.
עוד לפני שנראה את תשובת הרב קוק יש להסביר בצורה פשוטה היתר המכירה הוא היתר זמני בשביל שבעתיד נוכל אכן לשמור את קדושת הארץ, אך הרב קוק עצמו ענה תשובה עמוקה וכוללת יותר:

אבל כ"ז מיוסד רק על הסברא, שאין שום מעלה אחרת לארץ ישראל מלבד מה שעל ידה אפשר לקיים את המצות התלויות בה, והיא לפי זה רק כעין הכשר להמצות התלויות בארץ, לפיכך כשמפקיעים חובת המצות, אפילו ע"פ הכרח, שוב אין כאן מצות ישוב ארץ ישראל. ובאמת לא כן הדבר; וסברא זו אינה מיוסדת ע"פ עיקר יסודה של תורה, התלויה ביסוד קדושתה העליונה גם היא בארץ ישראל, ו"מלכה ושריה בגוים אין תורה" "וכיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול־תורה גדול מזה" (חגיגה ה.). כי ארץ־ישראל דומה בזה לתלמוד־תורה: ותלמוד־ תורה, אע"פ שהוא מביא לידי מעשה המצות כולן, מכל־מקום חלילה לומר, שערכה של תורה איננו כ"א הכשר למעשה המצות, אבל היא עליונה וחשובה בקדושתה בפני עצמה, עד שאפילו כשלומדין מה שאי אפשר לקים כלל אין שיעור למעלת הלימוד ההוא, ועוד הוא גדול באיזה פנים מן הלמוד שאפשר לקימו במעשה, שהרי זה נחשב ג"כ עשיה, כדאמרינן (מנחות ק"יא): "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם", ואין שיעור למעלת התורה של הלמוד בדברים שאין להם שום יחש לעניני מעשים, כי היא בעצמה עליונה מכל; אלא שבכלל גודל מעלתה כלולה גם מעלה זו שהיא מביאה לידי מעשה.- כמו כן היא קדושת ארץ ישראל, אע"פ שבקדושתה היא מביאה אותנו גם בחורבנה לידי כמה מצות, שאין לנו דוגמתן בחוץ־לארץ, וק"ו בבנינה, "מי מנה עפר יעקב", מ"מ לא זה הוא כל עיקר מעלתה, עד שנאמר, שאם מתבטל חיובן של כמה מצות או אם יש איזה דוחק, המונע מקיום המצות ומכריח לבקש דרכים כדי להיות נפטרים מהן מפני הדחק, יגרע בזה ערך קדושתה וחבת מצות ישיבתה. כי לא כן הוא, ואפילו אם מפני הדחק צריכים להפקיע איזו מצוה מהמצות התלויות בארץ לא יפול על זה, חס־ושלום, לבם של הזוכים להסתופף בצלצח קדושת חבת נעימת ארץ־חמדה אשר עיני ה' אלהינו בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, "מה ידידות משכנותיך ה' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד', לבי ובשרי ירננו אל אל חי". כי עצם ישיבת ארץ ישראל מצד עצמה שקולה היא נגד כל המצות שבתורה, שבכלל כל המצות כלולות גם כל המצות התלויות בארץ.

עונה הרב קוק, כמו שבתורה אנו מבינים שהעיקר הוא לא היוצא מהלימוד אלא עצם הלימוד. כך גם במצוות יישוב ארץ ישראל העיקר היא הארץ עצמה ולא רק המצוות שתלויות בארץ.
ארץ ישראל עניינה עצם קדושת הארץ וישיבתה, כאשר העם לא ברך בתורה תחילה ולא ראה ערך בעצם התורה כשלעצמה הם נענשו בכך שאיבדו את ישיבת הארץ שגם היא קדושה עצמית ולא רק תועלתנית.
עלינו לפעול ולעבוד, לתת את התשתית לשמירת העיר – להחזיק את התורה על מנת שלא לשוא ישקוד שומר.
שנזכה לחזות בתשועת עם ישראל!

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *