בשלח – חמישי – ט"ו בשבט – המתקת המרירות
אנו זוכים היום לחיות עם פרשת היום באורו המיוחד של ט"ו בשבט, כפי שפותח החלק היומי:
שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז
וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם:
לא בדיוק ברור מה העניין של אילם? מה בדיוק קרה שם?
רש"י שמות (פרשת בשלח) פרק טו פסוק כז
(כז) שתים עשרה עינות מים – כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם:
ושבעים תמרים – כנגד שבעים זקנים:
ויש להסביר את העניין, אחרי שלמדו העם במרה כיצד להמתיק את המים. הגיעו לאילם ותרגמו את הידע שלהם למציאות וזכו לטעום מהמתיקות שבאילם.
מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויסע פרשה א
ויחנו שם על המים, לעולם אין ישראל חונין אלא על המים דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר כיון שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ברא שם שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטי יעקב ושבעים תמרים כנגד שבעים זקנים ומה ת"ל ויחנו שם על המים מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.
כיוון נוסף יש בזוהר שמלמד על המעלה העצומה של עם ישראל בזמן החנייה באילם:
זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף סד עמוד ב
מאי ויחנו שם על המים, אלא בההוא זמנא שליטו ישראל על אינון מיא דאינון תחות ענפין דאילנא דאקרון (תהלים קכד) המים הזידונים, ועל דא אשריכם זורעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור אינון תרין כתרי שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם דאקרון שור וחמור, והיינו דכתיב (בראשית לב) ויהי לי שור וחמור, בגין דלבן חכים הוה בחרשין ובאינון כתרין תתאין, ובאינון בעא לאובדא ליעקב כמה דכתיב (דברים כו) ארמי אובד אבי והא אתמר, וכשישראל זכאין משלחי להו ולא יכלי לשלטאה עלייהו הדא הוא דכתיב משלחי רגל השור והחמור דלא שלטי בהו
כאשר עם ישראל היה נמצא במדרגה העליונה ממילא שלט וניצח את כל אויביו מהעמים. גם אנחנו מקווים בעזרת ה' להתעלות, לחנות על מי התורה ומתוך כך לשלוט על כל המים הזידונים, לנצח את כל אויבינו, במהרה בימינו. אמן!