מאספסוף לאסיפת זקנים – התנהגות בעת משבר

בתחילת פרשת השבוע מתואר מסע המחנות. לקול תרועת החצוצרות נוסעים כל המחנות לסדריהם ובתוכם ארון ה'.
אולם, מיד לאחר תיאור מרומם זה באה נפילה קשה¹:

ויהי העם כמתאננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה. ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש. ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש ה'.

הפסוקים לא מתארים לנו מה היה החטא, ויש להבין ענין זה. בולטת בפסוקים ההפרדה בין טפולו של ה' בענין, המופיע בפסוק א', לטיפולו של משה, המופיע בפסוק ב'. נראה כי דברים אלא עמדו בפני חז"ל בדרשתם²:

ואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר 'ויתפלל משה אל ה" – אל תקרי 'אל' ה' אלא 'על' ה', שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.

המהרש"א במקום שואל:

יש לעיין בזה דזה הלשון 'ויתפלל אל ה" נמצא בכמה נביאים והמקרא מלא מהם ומי הכריח לר' אלעזר לומר לגבי משה אל תקרי 'אל' אלא 'על' ושהטיח דברים וכו', וגם לא מצינו שום קרא 'ויתפלל אל ה' וגו" גבי משה, ואם נגיה 'ויתפלל משה אל ה' וגו" והיינו קרא דפרשת מתאוננים לא ידענו מאי הטחת דברים איכא שם?!

המהרש"א שואל כיצד ראה ר' אלעזר בפרשת המתאוננים שמשה הטיח דברים כלפי מעלה, והרי משה בסך הכל התפלל אל ה' והאש שקעה?
נראה לפי פשט הפסוקים, כי המתאוננים התאוננו "באוזני ה'", ורק ה' שמע את טענתם. משה רואה את הסדר הנפלא של מחנה ישראל, ולפתע בוערת אש ה' במחנה. תפילתו היא תמיהה כלפי מעלה: על מה ולמה באה האש, והרי הכל כל כך נפלא ומסודר?
מהי משמעות הדברים?
נראה, שאכן רק ה' שמע את המתאוננים. פירוש הדבר הוא, שכלפי חוץ אכן הכל היה בסדר גמור, ולא היתה כל בעיה, אולם במבט אלוקי ניתן היה לראות כבר כאן שורש לבעיות שהתעוררו אחר כך. כבר בתוך המחנה המסודר נמצא שורש הבעיה של קברות התאוה, המרגלים ושאר הנפילות שבאו בהמשך.
הלקח הוא ברור. בעיות המתעוררות בעולם אינן רק בעיות מקומיות. שרשי הבעיות נשמעים "באזני ה'", ושם גם צריך לחפש את הפתרון. הפתרון הרוחני הוא הפתרון האמיתי לבעיה.
מטיפולו של ה' בענין "קברות התאוה", ניתן ללמוד רבות על דרך ההתמודדות עם בעיות וקשיים המתעוררים בחייו של עם ישראל.
העם מתלונן – אין בשר – בעיות כלכליות, "למשפחותיו" – על עסקי משפחותיו – בעיות מוסריות וחברתיות. כיצד פותרים את הבעיה?
התורה מתארת פתרון בשלוש רמות.
א. ה' נותן לעם ישראל בשר – השלו מגיע אל סביבות המחנה.
ב. ה' מצוה את משה לאסוף שבעים זקנים שיצטרפו להנהגת העם.
ג. אלדד ומידד מתנבאים במחנה.

ניתן לראות כאן שלושה סוגים של פתרון, שכולם נצרכים:
ראשית, יש לפתור את הבעיה ברמה המיידית והמקומית. אין בשר – יש להביא בשר. יש בעיות כלכליות – צריך לקצץ. אי אפשר להימלט מהפתרון המיידי.
אולם, יחד עם זאת צריך לדאוג לטווח הארוך. אסור להסתפק רק בפתרון העכשוי ויש לדאוג לחינוך העם שימנע התעוררות בעיות כאלה בעתיד. לשם כך נאספים שבעים הזקנים שילמדו את העם תורה ומוסר.
אלדד ומידד מבינים שגם זה איננו פותר לגמרי את הבעיה. הם אינם מוכנים כלל לעסוק בצרכי ציבור ולצאת מן המחנה. הם רוצים להישאר באהלה של תורה, להתנבא ולהתחבר אל שרשי המציאות, ומשם לפתור ולתקן את הפגמים.
שלושת רמות הפתרון האלה מופיעות גם בנבואתם של אלדד ומידד. הגמרא מביאה שלוש דעות לגבי נבואתם³:

ומה נבואה נתנבאו, אמרו משה מת, יהושע מכניס את ישראל לארץ.
אבא חנין אומר משום רבי אליעזר על עסקי שליו הן מתנבאים "עלי שליו עלי שליו".
רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאין…

ברמה הראשונית, התנבאו אלדד ומידד על פתרון מיידי לבעיה – "עלי שלו" – וכמו שאומר רש"י – "צורך שעה היתה".
ברמה נוספת – "משה מת, יהושע מכניס" – הם מבינים כי שורש הבעיה נעוץ ברמה גבוהה יותר – בהבנת מצב הדור. דור זה הוא דור של מעבר. כבר בשלב זה מתחיל עם ישראל להיפרד מהנהגת המדבר המלווה אותו, המופיעה במחנה המסודר לשבטיו, ועובר להנהגת ארץ ישראל, שם הדברים מורכבים ומסובכים הרבה יותר.
דור מעבר, הוא דור מסובך ביותר. חלק מן הציבור נמצא כבר בהויה המתחדשת, חלקו עדין בדור בקודם, וחלק נמצא באמצע ומנסה לחבר בין העולמות. פערים אלה גורמים קשיים רבים ונפילות רבות, ויש צורך בהנהגה תורנית וחינוכית שתעסוק בהתמודדות עם הבעיות. גם נקודה זו מאירים אלדד ומידד.
בנבואה השלישית הם מתנשאים עד לחזון אחרית הימים – "עסקי גוג ומגוג".
מה המיוחד בגוג ומגוג?
על הפסוק⁴ "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". מספר המדרש⁵:

ר' יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריה לציפורין והוה רבי חייא בר אבא סמך ליה מטון חד בית חקלא אמר ר' יוחנן הדין בית חקלא הות דידי וזבינתיה בגין מלעי באוריתא מטון חד בית כרם ואמר ר' יוחנן הדין בית כרם דידי הוה וזבינתיה בגין מלעי באוריתא מטון חד בית זיתא ואמר כמו כן שרי ר' חייא בר אבא בכי אמר ליה מה את בכי אמר ליה בכי אנא דלא שבקת לסיבותיך כלום אמר ליה חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר שניתן לששה ימים שנאמר (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה" אבל התורה ניתנה לארבעים יום שנאמר (שמות ל"ד) 'ויהי שם עם ה' ארבעים יום' וכתיב (דברים ט') 'ואשב בהר ארבעים יום' כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו'.
תרגום: ר' יוחנן היה מטייל ועולה מטבריה לציפורי והיה רבי חייא בר אבא סומכו (תומכו) לר' יוחנן. הגיעו לשדה אחד, אמר ר' יוחנן שדה זה היה שלי ומכרתי אותו כדי שאוכל לעסוק בתורה. הגיעו לבית כרם אחד ואמר ר' יוחנן בית כרם זה היה שלי ומכרתי אותו כדי שאוכל לעסוק בתורה. הגיעו לכרם זיתים ואמר כן, התחיל ר' חייא בוכה, אמר לו ר' יוחנן מפני מה אתה בוכה, אמר אני בוכה שלא השארת לזקנתך כלום, אמר לו חייא בני וקל בעיניך מה שעשיתי שמכרתי דבר (=השדה הכרם והזיתים) שניתן לששה ימים, שנאמר (שמות כ') 'כי ששת ימים עשה ה" אלא בתורה ניתנה לארבעים יום שנאמר (שמות ל"ד) 'ויהי שם עם ה' ארבעים יום' וכתוב (דברים ט') 'ואשב בהר ארבעים יום'. כשמת רבי יוחנן היה דורו קורא עליו 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו'.

ר' יוחנן נתן את כל הון ביתו בשביל התורה, כיון שלא יכול היה לעסוק בתורה וברכוש יחד. ר' יוחנן ראה סתירה בין הרכוש ובין אהבת התורה שהיתה בו, ובחר בתורה על פני הרכוש.
התרגום על פסוק זה מתרגם:

ואילולי יהב גבר כל ממון ביתיה למקני חוכמתא בגלותא אנא מהדר ליה כפיל לעלמא דאתי וכל ביזתא דיבזון מן משריתיה דגוג יהי דיליה.
תרגום: ואם יתן איש כל ממון ביתו לקנות חכמה בגלות אני מחזיר לו כפול לעולם הבא, וכל הביזה שיבוזו ממחנה גוג תהיה שלו.

הנותן את הון ביתו באהבת התורה – יזכה לביזת גוג ומגוג. שם יתברר כי אין סתירה בין התורה ובין הון ביתו, וכי ניתן לעסוק בשניהם יחד. הביזה איננה בזיון.
אין סתירה אמיתית בין אהבת ה' ובין עולם החומר. הסתירה נמצאת רק בעולם שלנו, אולם לעתיד לבוא יתברר כי שניהם שלובים יחד ומשניהם יחד ניתן להגיע לאהבת ה' ולאהבת התורה. ר' יוחנן יזכה לביזת גוג ומגוג ולא יצטרך למכור את כל רכושו כדי להגיע לאהבת התורה.

שלושת רמות הפתרון צריכות ללוות אותנו גם בימים אלה. אנו מתמודדים עם בעיות קשות – מצב כלכלי ירוד, פינוי מאחזים, "מפת דרכים" ועוד.
ברמה הראשונית יש לנסות ולפתור את הבעיות המיידיות – אם ניתן למנוע פינוי מאחז או למנוע אישור התוכנית בממשלה – יש לעשות הכל כדי למנוע זאת.
יחד עם עיסוק בפתרונות לטווח ארוך, כפי שנראה בהמשך, אסור להתעלם מהבעיות המיידיות. יש לחוש בכאב ובקושי ולנסות לפתור זאת.
עם זאת, יש להשקיע בטווח הארוך. יש להוסיף בשיעורי תורה, בהקמת בתי מדרש בערים, במבצעי "פנים אל פנים" ובדוכני הסברה ברחובות הערים. כל אלה ועוד נועדו לרומם את העם אל מדרגה שבה לא יתעוררו הבעיות.
אולם, גם בזאת אין די. עלינו לעסוק גם, ובעיקר, בשורש הפנימי ביותר של הדברים, בפתרון הבעיה אשר "באזני ה'". הוספה בלימוד התורה ובעיקר תיקון בתכני הלימוד – עיסוק בנשמת התורה, בלימוד אמונה, בהבנה פנימית של דברי התורה, בבירור עניינה ומהותה של "תורת ארץ ישראל" – כאן נעוץ הפתרון הפנימי ביותר שיקרין על שאר הרמות ויתקן את הבעיה בשורשה.
רק עיסוק בשלוש רמות הפתרון, מבטיח כי הבעיה המתעוררת תבוא על פתרונה המלא.

---

¹ במדבר י"א, א' – ג'.
² ברכות ל"ב ע"א.
³ סנהדרין י"ז ע"א.
⁴ שיר השירים ח', ז'.
⁵ שיר השירים רבה פרשה ח', ח'.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *