פרשה ג – פסקה א
"לכל זמן ועת לכל חפץ", זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן", וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר: "ויגרש את האדם וגו'". זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר: "בא אל התבה וגו'", וזמן היה לו לצאת, שנאמר: "צא מן התבה וגו'". זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר: "ואתה את בריתי תשמור", וזמן היה לבניו להמול מהן, שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר: "כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'". "ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה שתנתן התורה לישראל. אמר ר' ביבי: זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים, ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזו זו התורה, שנאמר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר".
פירוש המדרש
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן – קבע הקב"ה את הזמן שבו צריך האדם להכנס לגן עדן, שנאמר (בראשית ב', ט"ו): "וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ", וזמן היה לו שיצא משם – על פי מה שקבע הקב"ה את זמן יציאתו, שנאמר (בראשית ג', כ"ד): "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". זמן היה לו לנח – מאת הקב"ה – שיכנס לתיבה, שנאמר (בראשית ז', א'): "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה", וזמן היה לו לנח לצאת מן התיבה על פי ה', שנאמר (בראשית ח', ט"ז): "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ". זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר (בראשית י"ז, ט'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם", וזמן היה לבניו להמול מהן – שימולו כל העם כאחד (מהרז"ו), שימולו בשני מקומות, אחת במצרים – לפני הקרבת קרבן הפסח, ואחת במדבר – קודם שנכנסו לארץ, על ידי יהושע, שנאמר (יהושע ה', ה'): "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ". "ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה שתנתן התורה לישראל. אמר ר' ביבי: זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים, ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים ואיזו זו התורה – וכך דרשו: "ועת לכל חפץ" להיות "תחת השמים", שהגיע זמנה של התורה לרדת לעולם, שנאמר במתן תורה (שמות כ', א'): "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר".
נושאי השיעור: א. יש זמנים בהם מסתלק הקב"ה, כביכול, מהנהגתו הרגילה את העולם. ב. המאורעות כולם גנוזים בעולם שמעל לזמן, ומופיעים בעת שמגיע זמנם. ג. הדרך בה מתגלגל ענין לעולם – גורמת לשכר ועונש למגלגל אותו במעשיו.
חידושו העיקרי של המדרש הוא באמירה שאף דברים שנראים לעין האדם כתלויים בבחירתו ובמעשיו – נתונים תחת ממשלת הזמן, וקבועים מראש.
זוהי שאלת הסתירה בין ידיעת הבורא את המעשים ובין יכולת הבחירה של האדם, ולאור המדרש יש להעמיק בשאלה זו ובמשמעותה.
שינוי ההנהגה בעולם
מדרש דומה למדרש זה, מופיע בבראשית רבה1, בתוספת משל המבאר את הדברים:
דבר אחר, כתיב "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה לנח ליכנס לתיבה, שנאמר: "בא אתה וכל ביתך אל התיבה", וזמן היה לו שיצא ממנה, שנאמר: "צא מן התיבה". משל לפרנס שיצא מן המקום והושיב אחר תחתיו, כיון שבא אמר לו: צא ממקומך. משל לסופר שיצא למקום אחר והושיב אחר תחתיו, כיון שבא אמר לו: צא ממקומך. כך נח…
מהמשלים המובאים במדרש נראה שנח בתיבה החליף, כביכול, את הקב"ה, ובתום המבול אמר לו הקב"ה: צא, שאני חוזר להנהיג את העולם. יש להבין את משמעותה של אמירה זו.
עוד יש להבין, לשם מה מובאים במדרש שני משלים, האחד על פרנס והאחד על סופר.
נראה לבאר את הדברים כך: בזמנים רגילים, מנהיג הקב"ה את העולם, וזן את הבריאה כולה, "מקרני ראמים ועד ביצי כינים".
כשהביא הקב"ה מבול לעולם, השתנתה ההנהגה. כעת אין הקב"ה עוסק בפרנסת העולם וחייו, אלא בהנהגה הפוכה – הנהגת חורבן. כביכול עזב הקב"ה את תפקידו הרגיל בפרנסת העולם, ועבר לתפקיד אחר, תפקיד של חורבן.
רק בתיבה נשארים החיים במסלולם, כביכול. שם מתרכזת מעט החיוּת שנותרה בעולם. על התיבה מופקד נח. כביכול מחליף הוא את הקב"ה בהזנת העולם ופרנסתו, כיון שהקב"ה "עסוק" בהנהגת החורבן. שינוי ההנהגות תלויים בזמן. "מן היה לו לנח שייכנס לתיבה". בעת שהגיע זמן הנהגת החורבן – החל המבול, ונח קיבל את התפקיד של "פרנס" העולם.
המשל השני, העוסק בסופר העוזב את מקומו לשעה נראה שקשור להופעתה של תורה, ושל חוקים באופן כללי2: העולם פועל על פי מערכות שונות של חוקים – חוקים תורניים, חוקים חברתיים, חוקי טבע וכדומה.
המבול הוא זמן בו יצא הסופר "למקום אחר". העולם הפסיק לפעול על פי החוקים הרגילים, והחלה הנהגה אחרת.
בתיבה מינה ה"סופר" מחליף – נח היה מופקד על הנהגת התיבה. נראה שבתיבה שלטו בעת המבול חוקים אחרים מן החוקים על פיהם מתנהל העולם בזמנים רגילים. דבר זה יכול להתבטא בכך שהחיות הטורפות לא טרפו, למשל, וניזונו ממאכלים שאינם "מתאימים" להן.
לאור ביאור עניינה של תיבת נח ותקופת המבול כפי שעולה ממדרש בראשית רבה, ניתן להבין גם דברים נוספים, המוזכרים במדרש כאן.
גן העדן, בדומה לתיבת נח, הוא מציאות הקיימת בעולם, אך מנותקת ממנו. זוהי מעין "בועה", בעלת חוקים אחרים והנהגה שונה מהנהגתו הרגילה של העולם.
המדרש מלמד, כי מציאויות מעין אלו נתונות תחת ממשלת הזמן. יש זמן בו מתחילה מציאות כזו, וזמן בו תמה ההנהגה המיוחדת הזו3.
ידיעה ובחירה
בספר "לשם שבו ואחלמה"4 מביא בענין זה את דברי התנחומא5:
"ויוסף הורד מצרימה", זהו שאמר הכתוב: "לכו חזו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם" (תהלים כ"ה). אמר ר' יהושע בן קרחה: אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה את מביאן. בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות, מנין, אמר ר' ברכיה: משום שנאמר "וחושך על פני תהום" (בראשית א') זה מלאך המות המחשיך פניהם של בריות, ואדם נברא בששי, ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה לעולם, שנאמר: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". משל למה הדבר דומה, למי שמבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו, מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה מזגי לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה, אמר לה: הרי זה גיטך. אמרה לו: מה פשעי, אמר לה: צאי מביתי, שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו: כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך. אף כך אמר אדם לפני הקב"ה: רבונו של עולם, עד שלא בראת עולמך קודם שני אלפים שנה היתה תורה אצלך אמון, שכך כתיב (משלי ח'): "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום", שני אלפים שנה, וכתיב בה (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם כי ימות באהל", אלולי שהתקנת מות לבריות היית כותב בה כך, אלא באת לתלות בי את העלילה, הוי "נורא עלילה על בני אדם".
המדרש תמוה מאוד. אמנם מקובל בין בני האדם שכאשר מנהל רוצה לפטר את אחד מעובדיו, מחפש הוא את הסעיף המתאים שבו יאשים את אותו עובד. וכי כך נוהג הקב"ה?
העולם שתחת השמש נמצא תחת ממשלת הזמן6. במסגרת הזמן ניתן לומר מה היה קודם, ומה קרה אחר כך, מה סיבה ומה מסובב. העולם העליון נמצא למעלה ממסגרת הזמן. המציאות כולה נמצאת בעולם זה "בכח". מן הכח יוצאים הם אל הפועל ומתגלים בְּעולם הזמן בעת שהגיע זמנם להופיע ולפעול בעולם, ובעקבות סיבה המביאה לירידתם לעולם.
מושג המוות, למשל, קיים בעולם העליון בכח גם קודם שחטא אדם הראשון. היה זמן בו היה צריך המוות להופיע בעולם, והסיבה שהביאה להתגלותו הוא חטאו של אדם הראשון. החטא איננו סיבה לקיומו של המוות בעולם, אלא להופעתו בפועל בעולם שתחת ממשלת הזמן.
יסוד גדול הוא, שהדרך בה הדברים מופיעים בעולם – קובעת אף היא, בחינת "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב"7. אמרו חכמים8:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
וכי כל גלות מצרים ויציאת מצרים שבאה בעקבותיה נגרמו בגלל דבר כה פעוט? והרי בברית בין הבתרים כבר נאמר לאברהם9:
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
אלא שהעובדה שגלות מצרים התגלגלה בעקבות התנהגות יעקב כלפי יוסף ששינה יחסו אליו מיחסו לשאר בניו, מלמדת כי אין לשנות בן בין הבנים. הסיבה להופעת הגלות בעולם היא בעלת משמעות.
משל לחומר גולמי – זרע – שעתיד לגדול ולעשות פרי. הצורה והדרך, המקום והזמן שבהם יצא אל הפועל, יהיו חלק מאופיו, מצורתו ומתכונותיו. אף כי ברור שהזרע יצא אל הפועל ויגדל לפרי, הדרך שבה הוא יוצא אל הפועל קובעת ומהווה חלק מחייו.
כך בענין המוות. אף כי ברור שיהיה מוות בעולם, הדרך בה הגיע המוות והתגלה בעולם היא חלק ממהותו.
בעולמנו זה, שתחת ממשלת הזמן, ישנה סתירה בין ידיעת הבורא לבין בחירת האדם. זוהי סתירה המצויה בעצם קיומו של העולם. יחד עם זאת, יודעים אנו כי קיים בעולם שמעל לזמן, עולם בו מתיישבות הסתירות.
1 פרשה ל"ד, ו'.
2 הדברים עולים גם מדבריו של ספר "עבודת ישראל" (לפרשת נח), ש"סופר" הוא לשון "ספירות". הספירות מבטאות את החוקיות שבהנהגת ה' את העולם.
3 נראה, שביאור זה קשור להתבוננות יסודית בעניינן של המידות שהתורה נדרשת בהן. המידות אינן רק כלי להוצאת דינים ודרשות מן הכתוב, אלא הן הדרך שעל ידה מופיעים הדינים השונים והדרשות השונות. מסתבר, אפוא, שהמידה שבה נלמד דין מסוים, מלמדת על מהותו של הדין ויסודותיו. בכך ניתן לבאר מחלוקות ב"משמעות דורשין" – מחלוקות שבהן אין נפקא מינה בין השיטות מלבד צורת הדרשה של הפסוקים.
בענייננו, דורשים בזוה"ק (ח"ג, קמ"ט ע"א) פסוקים בפרשת תיבת נח במידה הנקראת "דבר שיצא מן הכלל". הלימוד הוא מן הפסוק: (בראשית ח', ד'): "ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט". תיבת נח היא "דבר שיצא מן הכלל" – שהנהגתה יצאה מן ההנהגה הכללית של העולם להנהגה אחרת. על כן ניתן מתקופה זו ללמוד במידת "דבר שיצא מן הכלל". ועי' במשוש הארץ עמ' קע"ה, עיון בדברי הזוה"ק הנ"ל.
4 ספר הדע"ה, ח"ב, ענף י"ח, סימן ג'.
5 וישב, ד'.
6 עי' בדברי הרמח"ל (אדיר במרום עמ' ק"י): "נמצא שהזמן נקבע בנקודים בסוד השבירה כנ"ל, מה שאין כן באורות שלמעלה מהם שאין הזמן נמשך מהם", עיי"ש. הזמן שייך רק בעולם הנקודים, ולא בעולמות העליונים ממנו.
7 שבת ל"ב ע"א.
8 שבת י' ע"ב.
9 בראשית ט"ו, י"ג.