תצווה – תכלית הלבושים
אחד הנושאים המרכזיים בפרשה הוא בגדי כהונה בספרים מובא, שבגדי כהונה הם מקור לאחת ההנהגות שבהן מנהיג הקב"ה את עולמו – הנהגת הלבושים.
עלינו לשאול – מנין הגיעו הבגדים לעולם? מי היה ה"משוגע" הראשון שהחליט ביום קיץ חם לעטות על גופו מלבושים?
יש מן הסתם תשובות שונות לשאלות אלו באנציקלופדיה. התורה מלמדת אותנו שהלבוש הוא צורה של תיקון. לאחר חטא אדם הראשון נאמר (בראשית ג', כ"א):
וַיַּעַשׂ ה' אלקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
האדם לא יכול להיפגש עם האמת האלוקית העליונה כפי שהיא, והוא צריך לבוש לשם כך.
יש בזה הנהגה עמוקה: המציאות הרוחנית העליונה איננה באה לעולמנו בצורה ישירה, אלא רק על ידי לבושים. המשמעות היא, שלעולם מיעוט אור הוא תיקון.
בצורה ראשונית, אנחנו רגילים לחשוב הפוך. בספרי הרב קוק אנחנו פוגשים אורות מכל הסוגים. אך בפנימיות התורה יש הפתעה – התיקון בא דווקא על ידי מיעוט אור.
ריבוי אור, כשאומרים את כל האמת בצורה ישירה "בפרצוף", בלי מסגרת ובלי להלביש את הדברים – אין זו דרך נכונה. דברים גדולים באים לעולם בלבושים, במסגרות. אין אנו יכולים להסתכל ישירות על אור השמש. כדי להנות מאור השמש אנו צריכים מסך, כמו משקפי שמש, שיקטין את האור – ואז נוכל להשתמש בו ולהנות ממנו. כך ברא הקב"ה את עולמו.
הכהונה היא אור אלוקי אדיר, וללא הבגדים אין האור הזה יכול להופיע בעולם. על כן כהן לא יכול לעבוד בלי בגדים, כיון שהוא נחשב לזר. הכהונה יכולה להופיע רק דרך לבושים.
נעיין בשני מקורות בענין זה.
בספר חיי מוהר"ן, תוך כדי סיפור עלייתו של רבי נחמן לארץ ישראל, מובא:
אָמַר אָז לְרַבִּי יוּדְל שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי יוּדְל בֵּרַךְ אוֹתוֹ. וְאָמַר לוֹ: רַבֵּנוּ, בְּוַדַּאי אַתֶּם רוֹצִים לִפְעל שָׁם אֵיזֶה דָּבָר גָּדוֹל, יְהִי רָצוֹן שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזר אֶתְכֶם שֶׁתִּזְכּוּ לִפְעל שָׁם מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים. וְנִעְנַע לוֹ ראשׁוֹ עַל בִּרְכָתוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר: הָיִיתִי יָכוֹל לִפְעׂל מְבֻקָּשִׁי וְחֶפְצִי וְעִנְיָנִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִפְעׂל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי יָכוֹל לִפְעׂל גַּם פּׂה עַל יְדֵי תְּפִילּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים לְבַד וְלׂא הָיִיתִי צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל1. רַק הַחִלּוּק שֶׁכְּשֶׁאֶזְכֶּה לִהְיוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶזְכֶּה לְקַבֵּל הַשָּׂגָתִי עַל יְדֵי לְבוּשִׁים, אֲבָל כָּאן בְּחוּץ לָאָרֶץ לׂא אוּכַל לְקַבֵּל הַשָּׂגָתִי עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַק בְּלׂא לְבוּשִׁים. וְזֶה הַחִלּוּק שֶׁבֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב. וּפָתַח לוֹ לְר' יוּדְל הַנַּ"ל הַסִּדּוּר שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהֶרְאָה לוֹ בַּכַּוָּנוֹת שֶׁזֶּהוּ הַחִלּוּק בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם טוֹב שֶׁבְּשַׁבָּת הָאוֹר מְלֻבָּשׁ בִּלְבוּשִׁין וּבְיוֹם טוֹב הָאוֹר בְּלא לְבוּשִׁין כַּיָּדוּעַ.
רק בארץ ישראל ניתן לפעול ולקבל את ההשגה על ידי לבושים. מהי משמעות הדברים? מדוע טוב יותר לקבל את ההשגה על ידי לבושים?
משל למה הדבר דומה? אם ניקח סוללה של 1.5v ונניח אותה על הלשון, נרגיש זרם חשמלי קטן שיגרום לנו "לקפוץ". זה זרם שאדם יכול לעמוד בו בלי להינזק. לעומת זאת, אדם שיניח את לשונו בתחנת הכח בחדרה, יהפוך מיד לעפר ואפר. כדי שנוכל להנות מהחשמל שבתחנת הכח ולהשתמש בו, הוא עובר דרך שנאים רבים, המקטינים את הזרם עד שהוא מגיע לביתנו בצורה שאנו יכולים להשתמש בו.
ארץ ישראל היא בבחי' תחנת כח. חייבים לבושים כדי שנוכל לקלוט משהו מן האור האלוקי. בחו"ל זה בחי' סוללה, ולכן אפשר להרגיש את האור בלי לבושים. אנשים מרגישים התרוממות עליונה בקברי צדיקים בחו"ל וכדומה, כי זהו אור ישיר, אבל קטן. בארץ ישראל קולטים את האור רק על ידי לבושים – קיום מצוות, עמל בתורה, נסיון להבין מהי תורת ארץ ישראל – אנו צריכים להתאמץ מאוד כדי להתחבר לאור האלוקי. אך האור שניתן להגיע אליו בארץ ישראל הוא גדול ועוצמתי הרבה יותר מאשר בחו"ל2.
מקור נוסף שעוסק בכך מופיע בדברי האר"י בשער הפסוקים בפרשת לך לך, על מלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים.
האר"י מבאר, שארבעת המלכים היו אורות מלובשים ומתוקנים, ואילו חמשת המלכים היו אורות בלא לבושים.
בלשוננו ניתן לומר, שארבעת המלכים היו מדינות מסודרות, עם מערכת חוקים ומערכת משפט ובג"ץ. אלו הם הלבושים שעל ידיהם מופיע האור של האומה. חמשת המלכים היו בלא לבושים ובלא מסגרות – ארגוני טרור. ארגוני הטרור עושים ככל העולה על רוחם, בלי ההבל של הוראות פתיחה באש, בלי חוקים ובלי בג"ץ שמגביל את חופש הפעולה של הלוחמים.
בתחילת הדרך – ניצחו חמשת המלכים. הטרור מצליח בהתחלה להגיע להישגים, כפי שחווינו בשמחת תורה. אך בסופו של דבר המדינות מנצחות את הטרור. עולמנו הוא עולם של לבושים, והמדינות – שבהן האור מופיע בצורה מלובשת, הן ינצחו בסוף. אכן, המסגרת מגבילה ומצמצמת, וזה יוצר קשיים ומגבלות. אך אנו שמחים בכך, שכן כך ברא הקב"ה את עולמו. אנו חיים בעולם של מסגרות, והדרך לתקן היא על ידי מיעוט האור והלבשתו במסגרת הראויה. זה הבטחון שלנו שאנחנו ננצח את הטרור, כי אנו פועלים על פי הדרך שבה מנהיג הקב"ה את עולמו.
ההבנה הזו חשובה לדרך ההתנהלות בחיים. אין זו חכמה לצעוק את האמת כפי שהיא. גם אם הרעיונות שלך צודקים ונכונים, עליך להיות חכם ולהלביש את הרעיונות בלבושים ובהסברה. אם אתה רוצה לצעוק את האמת שלך – אתה יכול ללכת לכותל. אם אתה רוצה להשפיע ולפעול – עליך להלביש את הרעיונות בלבושים, ולמצוא את המסגרות המתאימות לכך.
כלפי חוץ ניתן לחשוב שהאנשים ה"מלובשים" הם פחות מוצלחים ופחות הולכים עם האמת. אך אין זה כך. הלבושים והמסגרת של הנורמליות תביא את העולם לתיקונו, שכן מיעוט אור הוא תיקון.
לנו נראה שריבוי האור הוא דבר גדול, אך התורה מלמדת אותנו שמיעוט אור הוא הצורה המתוקנת. אלו דברים שקשה להבינם וקשה עוד יותר לחיות על פיהם, אך זו הדרך שלנו להופיע את האורות הגדולים, לנצח את אויבינו עד לגאולה השלמה במהרה בימינו בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 קשה להבין אמירה זו, ודומותיה, כגון מה שאומרים בחסידות חב"ד: "עשה כאן ארץ ישראל", או "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". על פי אמירות אלו אפשר לעשות מהגלות ארץ ישראל. אך אנו יודעים מן התורה שארץ ישראל היא בגבולות שנתן לנו הקב"ה, ורק כאן יש מצוות התלויות בארץ, וקדושת הארץ, ו"עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה".
ליושבי חו"ל אמרו חז"ל ש"כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה", ולא אמרו: "עשה כאן ארץ ישראל".
2 זהו ההבדל שמזכיר רבי נחמן בין יום טוב לשבת. ביום טוב יש אורות קטנים יותר ולכן גלויים, ויש מצות לשמוח. בשבת האורות גדולים ולכן אינם מופיעים בגלוי, ואין מצות שמחה.