ויקהל שני – לחיות עם פרשת היום: להתנדב
בחלק היומי של הפרשה חוזר שוב ושוב שורש נ.ד.ב
נדיבותם של עם ישראל מודגשת שוב ושוב, כמו כן ישנה חזרה על הביטוי על נשאו לבו.
אור החיים הקדוש וכן החתם סופר דנים על הכפילות בין נשאו לבו לנדבה רוחו:
אור החיים שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק כא
(כא) ויבאו כל איש אשר נשאו וגו'. פירוש אומרו נשאו לבו ונדבה וגו', דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא' הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא נדבה רוחו לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו, והב' הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו, ולזה יקרא נשאו לבו פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר, ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב' סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם ואמר כל איש אשר נשאו לבו, ודקדק לומר תיבת איש לשון חשיבות, וכנגד הב' אמר וכל אשר נדבה רוחו ולא אמר איש כי אינו חשוב בערך הראשון, וממוצא דבר אתה יודע כי לא היו בכל המתנדבים אלא ב' הדרגות וב' לשבח שנדבו בלבם ולא עשו הדבר בחסרון רצון הלב אלא שאחד גדול מחברו, ולזה דקדק לומר הביאו את תרומת ה' לרמוז לבחינת הנעלמת שרמז באומרו (פסוק ה') יביאה את תרומת ה' וכמו שפירשנו שם שיכוין אל המושכל ודבר זה עקרו בנדבת הלב והנה הוא:
כלומר האור החיים מדגיש שיש אנשים שתרמו מעבר ליכולתם.
חתם סופר על התורה שמות פרק לה פסוק כא
ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו י"ל כי יש ב' מיני מתנדבים יש אשר לבו טוב ומתעורר ליתן ויש אשר לא ירצה ליתן אלא כי נשמתו טובה הורגלה במצוה זו ע"י שכבר היתה בנפש צדיק אחר והיא מכריחו שלא ברצונו ע"כ אמר כי הי' במביאי נדבה יש אשר נשאו לבו ויש אשר לבו לא נשאו אך רוחו הטהורה אשר בקרבו היא נדבתהו ליתן ועד"ז יובן מה שמסיים כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם וגו' הביאו בני ישראל נדבה לה' פי' כי הקב"ה הוא בוחן לב ולא הי' לו נדבה לרצון כ"א אותם אשר ידע כי בלבם ורצונם הטוב עשו והתנדבו וזהו הי' נדבת כנסת ישראל להקב"ה לב האנשים ההמה וזהו כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם המה בעצמם הביאו בני ישראל נדבה לה'
החתם סופר מדגיש כי האנשים התעלו לא רק על היכולת הכלכלית שלהם אלא אף על המידות והטבע שלהם.
והתרגום יונתן מבאר כאן את המשמעות העמוקה של ההתנדבות:
תרגום המיוחס ליונתן – תורה שמות (פרשת ויקהל) פרק לה פסוק כא
(כא) וְאָתוֹ כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעֲי לִבֵּיהּ וְכָל דְּאַשְׁלֵמִית רוּחֵיהּ בִּנְבוּאָתָא דְעִמֵּיהּ הַיְתִיוּ יַת אַפְרָשׁוּתָא לִקְדָם יְיָ לְעִיבִידַת מַשְׁכַּן זִימְנָא וּלְכָל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִלְבוּשֵׁיהּ קוּדְשָׁא:
רוח ההתנדבות היא השראה של רוח נבואה, השראה אלוקית עליונה.
ומכאן ניקח גם לתקופתנו וגם מעבר לה את הכוח הגדול של ההתנדבות, כל אחד במקומו ובצורתו – מעבר לטבע ומעבר ליכולת, להשקיע ולתרום מה שאנחנו יכולים.