ויקהל רביעי – סוד היריעות
בחלק היומי של הפרשה אנו קוראים על יריעות המשכן.
ונראה שהיריעות הן "החוליה החלשה" של המשכן דהיינו שהן מבטאות ביתר שאת את היותו של המשכן מטלטל וזמני.
חז"ל נגעו דווקא דרך היריעות, דרך הארעיות של המשכן, באהבת ה' לישראל:
שמות רבה (וילנא) (פרשת ויקהל) פרשה מט סימן א
א [לו, ח] ויעשו כל חכם לב, הה"ד (שיר /השירים/ ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מים רבים אלו העובדי כוכבים שנאמר (ישעיה יז) כהמות ימים יהמיון ואם היו מתכנסין כל העובדי כוכבים לבטל את האהבה שבין הקדוש ברוך הוא לישראל לא היו יכולים הוי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שנאמר (מלאכי א) ואוהב את יעקב, ונהרות לא ישטפוה, אלו הכשדים שנאמר (ישעיה ח) את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אבל בני עשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם שנא' (שמות מ) ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן.
ומדרש נוסף:
שמות רבה (וילנא) (פרשת תרומה) פרשה לג סימן ד
ד ד"א ויקחו לי תרומה רבי ברכיה פתח (ד"ה =דברי הימים= א כט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקדוש ברוך הוא למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל שנאמר (ישעיה סג) וראה מזבול קדשך, ערפל ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כב) הבעד ערפל ישפוט, למטן (מלכים א ח) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, וכתיב בנה בניתי בית זבול לך, למעלן (ישעיה ו) שרפים עומדים ממעל לו, למטן עצי שטים עומדים, למעלן כרובים שנאמר (שם /ישעיהו/ לז) יושב הכרובים, למטן ויהיו הכרובים, למעלן (יחזקאל א) והאופנים ינשאו לעומתם, למטן ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה, וכן (שם /יחזקאל א'/) והנה אופן אחד בארץ, למעלן (תהלים יא) ה' בהיכל קדשו, למטן היכל ה', למעלן (שם /תהלים/ סח) מלכי צבאות ידודון ידודון, למטן (שמות יב) יצאו כל צבאות ה', למעלן (בראשית א) יהי רקיע בתוך המים, למטן (שם /שמות/ כו) והבדילה הפרוכת לכם, למעלן כסא ה', למטן (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, למעלן (איוב כה) היש מספר לגדודיו, למטן (שמואל ב ד) ושני אנשים שרי גדודים, למעלן (בראשית טו) וספור הכוכבים, למטן (דברים א) והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, למעלן (יחזקאל ט) והנה האיש לבוש הבדים, למטן כתונת בד קודש ילבש, למעלן (תהלים לד) חונה מלאך ה', ולמטן (מלאכי ב) כי מלאך ה' צבאות הוא, למעלן (שם /ישעיה ו/) במלקחים לקח מעל המזבח, ולמטן מזבח אדמה תעשה לי, למעלן (שם /ישעיהו/ מ) וימתחם כאהל לשבת, למטן (במדבר כד) מה טובו אוהליך יעקב, למעלן (תהלים קד) נוטה שמים כיריעה, ולמטן עשר יריעות, למעלן (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא, למטן שמן זית זך כתית למאור ולא עוד אלא שחביבין כל מה שלמטן משל למעלן, תדע לך שהניח מה שלמעלן וירד בשלמטן שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הוי (ד"ה =דברי הימים= א כט) כי כל בשמים ובארץ, ואומר (חגי ב) לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.
משני המדרשים הללו אנו רואים שלא החיצוניות עיקר – לא ההון הרב ולא המים הרבים, לא הם שיהוו הצלחת האדם הפרטי והאדם הכללי, אפילו יריעות ארעיות יכולות להביא את הקב"ה לשכון בתוכנו.
הפרשה מחברת אותנו לסוד היריעות, היכולת שגם ללא חיצוניות מרהיבה, דווקא בארעיות ובפשטות נמצא ה' יתברך ושוכן בתוכנו.