ויקהל – השפעתו הנשמתית של האדם על העולם

בתחילת הפרשה אנו פוגשים ענין שחשוב להתעורר אליו (שמות ל"ה, א'-ג'):

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

הציווי על השבת פותח במילים: "אלה הדברים".
בפרשת פקודי דרשו חכמים (שמות רבה פרשה נ"א, ח'):

אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם. הוי "אלה פקודי המשכן".

בפרשת ויקהל לא מצאנו שדרשו חז"ל כך על "אלה הדברים", שבא לתקן את "אלה אלהיך ישראל", אולם ה"שפת אמת" רומז לכך (ראה דבריו ויקהל תרל"ז).

כשישראל אמרו בחטא העגל "אלה אלהיך ישראל", הם באו לבטא את המבט המפריד על העולם. "אלה" מציין את ריבוי הדברים בעולם, שכל אחד לעצמו ואין קשר ביניהם. חז"ל דורשים בזוה"ק ש"מי" ו"אלה" יחד יוצרים שם "אלהים". ישראל הפרידו את "אלה" מ"מי" – את העולם הגלוי ומרובה הפרטים מהעולם האחדותי הנסתר.
"אלה הדברים" בא לתקן את החטא שבאמירת "אלה אלהיך ישראל", ולחבר את הדברים הנפרדים למציאות מאוחדת. המלאכות באות "מתוך פירודו של עולם" (עולת ראיה ח"ב עמ' מז). מושג המלאכה קשור ל"שבירת הכלים", והמלאכות באות לאסוף את השברים ולאחד את הנפרדים. זהו עניינן של ל"ט מלאכות ושל כל מלאכת האדם בעולם, בפיתוח המדע והטכנולוגיה.
בעבר, כאשר אדם רצה לשמוע מה קורה במקום אחר בעולם, הוא היה צריך להמתין כמה חודשים, עד ליריד הגדול, שבו היה "עדכון חדשות", מידי חצי שנה. שם שמעו על מלחמות, מלכים ושאר אירועים חשובים. כיום אדם יודע בכל רגע נתון מה קורה בכל הבריאה, והכל נמצא בכף ידו.
כל האנושות כולה יכולה להיות מרוכזת ברגע אחד ולראות את אותה נקודה. כיום זה מתרחש, לצערנו, בעיקר במשחקי המונדיאל, אך זו הכנה להופעתו של מלך המשיח, שכל העולם יראה את הופעתו בזמן אמת.
הטכנולוגיה עסוקה בהתגברות על מגבלות הזמן והמקום, שהם גורמי הפירוד בין האנשים. הכל מהיר יותר ומחובר יותר, והזמן והמקום מגבילים את האדם פחות מבעבר.
גם ל"ט מלאכות שבת פועלות לאיחוד הנפרדים.
המשנה מונה את סדרת המלאכות לאפיית הפת, מזריעת החיטה באדמה ועד לאפיה. הזרע אוסף מהאדמה את החומרים שהוא זקוק להם, וכך צומחת החיטה. לאחר מכן הקמח מתאחד עם המים, והאש מלחימה הכל ללחם. האדם אוכל את הלחם שהופך לחלק ממנו, והנה החיטה יושבת ולומדת גמרא או זוהר… לפני רגע זה היה צומח או חי, והנה זה הפך לאדם ומשמש לעבודת ה'.
על ידי האדם מתאחדת כל הבריאה והופכת להיות מציאות אלוקית.
בשבת נאסרו המלאכות. בשבת אין אנו עסוקים בבירור ובאיחוד המציאות, אלא חיים את המציאות השלמה, "מעין עולם הבא", "כאילו כל מלאכתך עשויה". בשבת אנו מרגישים את האחדות של העולם כולו. "רָזָא דְשַׁבָּת אִיהִי שַׁבָּת דְּאִתְאַחֲדַת בְּרָזָא דְאֶחָד, לְמִשְׁרֵי עֲלָהּ רָזָא דְאֶחָד". השבת מאחדת את כל הבריאה.

ההבנה שהבריאה מאוחדת, צריכה להשפיע על ההתנהלות שלנו (שמונה קבצים א', תרמ"ה):

העולם מחכה הוא לההתגלות הנפלאה, איך שהאדם והעולם קשורים הם זה לזה, ולפתח על ידי גילוי זה את ההרגשה המאחדת את השנים הללו, על ידי ההופעה שתלך ותתפשט לבאר על ידה את גודל ההפעלה שהראשון פועל על האחרון. והתוכן ילך הלוך ואור, עד שההפרדה הדמיונית, שנקלטה כל כך ברוחנו מצד חושי הבשר הקצרים, בהיותם מנותקים מחושי החיים הרוחניים, תכלה כולה, ובמקומה תבא הקשבת האחדות השלמה, ורוח האדם ברצונו יתגלה בהוד גבורתו הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה בפעולותיו הטכניות. והכל תלוי בתשובה, בשכלול הרצון, שאימוצו הוא אחד מתנאיו, ועדנו וקדושתו הוא עיקרו ומהותו, וקישורו עם הדעה היותר עליונה הוא אור חיים, ועומק הופעתו בתכנית האמונה, הבאה מתוך הכרה פנימית נשגבה מאד, הוא מקור אורו, שממנו יוצאות ההשערות הנשגבות, שעל ידן מתישב העולם הרוחני כולו, עם כל ודאותיו הנפלאות, העומדות ממעל לכל הודאיות שבעולם, בגודל עז רעננותן, במעמקי הנשמה היחידית, השואבת את לשד חייה על ידי צירוף הקיבוציות הכללית, שהיא מקבלת את שפעה מיסוד ההויה כולה, שחכמת אלהים שופכת עליה תמיד את רוחה, בחזון ובפועל. צדיקים, חכמים, גבורים, נאים, עשירים ושליטים, לא יתפרדו עוד במהותם, כי אם כולם יחד ימציאו את התמצית העולה מהופעת כולם יחד, על כל הרכוש החיצוני והפנימי שבחיים, שעצם החיים מתהוה מהם ומתעשר ומתמזג על ידם. העז הנמצא בכח החיים העליונים, המגלה את כשרונו בתור נצוצות פזורים, בכל בעל כשרון ובכל פלוגה לאומית ומפלגתית, יגלה על ידי אור הרצון בכל כללותו, והכללות תופיע באורה השלם, שכל הפרטים ברוב עשרם הם כלולים בה בפועל, ובכל תנועת רוח קלה עולמות מלאים נוצרים ומתפתחים, מחוללים ומולידים ברב תעצומות.

כיון שהעולם והאדם הם מציאות אחת, האדם פועל על העולם במחשבותיו, בדיבורו ובמעשיו. כשתתגלה האחדות העמוקה של העולם, יופיע הדבר בעוצמה גדולה הרבה יותר ממה שהטכנולוגיה יכולה להציע.

אנו צריכים להבין שאנו משפיעים על העולם כולו במעשינו ובמחשבותינו. אין השפעה גדולה מזו על העולם. השפעה מעשית של המצאה כזו או אחרת או תנועה כזו או אחרת, קטנה יותר מההשפעה של הנשמה. כשאנו פועלים על הנשמה אנו מבסמים את העולם ומצעידים אותו לקראת שלמותו, וזה משמעותי יותר מפעולות במישור החיצוני.

בזמנו התארח בישיבה ד"ר שלמה שיש שסיפר על מחקרים שביצעו חוקרי מוח, ובהם גילו השפעה של המוח של אדם אחד על מוחות של אנשים אחרים ואף על בעלי חיים. המדע עוד לא הצליח לגלות את האמת שכותב הרב קוק, שהעולם כולו, גם הצומח והדומם, קשור אל האדם ומושפע מהאדם.
אנו יודעים את האמת. המציאות כולה מאוחדת, תחת שם "ה' אחד ושמו אחד".

"אלה הדברים" שאמר משה לישראל בהקהל, בא לתקן את "אלה אלהיך ישראל". במקום המציאות המפורדת שישראל פנו אליה בחטא העגל, באות מלאכות שבת ומלאכת המשכן ומגלות מציאות מאוחדת.

בתקופה זו במיוחד אנו צריכים לתקן את הפירוד ולהוסיף אחדות. עלינו לחשוב טוב ולעשות טוב, להיות טובים באישיות – במחשבה, במעשה ובדיבור, ובע"ה זה ישפיע על כל עם ישראל לטובה ולברכה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *