ויקרא שלישי – הנצחיות ממתיקה כל מרירות
ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק יג
וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֘ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־ קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח:
מה העניין המלח שמופיע שלוש פעמים בפסוקים?
הרש"ר הירש מונה את תכונותיו של המלח:
רש"ר הירש ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק יג
המשמעות הכללית של המלח בקרבן איננה יכולה להיות מוטלת בספק. מפורש בכתוב: "מלח ברית אלהיך"; ומוכח מן הטעם שתחת "מלח", ש"ברית" איננה סומך, אלא תמורה ל"מלח". לא: מלח של ברית, אלא: מלח שהוא ברית אלהיך. מלח נותן טעם במזון, ואין לאכול "תפל מבלי – מלח" (איוב ו, ו). אך מלבד המשמעות המוחשית הזאת יש משמעות אחרת – מוחשית וגם סמלית. כי המלח מונע צמיחת כל צמח. אדמה שנזרעה מלח לא יעלה בה כל עשב (עי' שופטים ט, מה). ארץ אשר לא תיזרע ולא תצמיח קרויה "מְלֵחָה" (תהלים קז, לד ועוד). נצרף לכך את התכונה המשמרת של המלח, המונעת ריקבון; ונזכור, שריקבון הוא תוצאה של תחילת התהוות חדשה; וכך נמצינו למדים, שמלח מייצג הווייה ללא שינוי. כי המלח סוגר על חפץ; כך הוא מגן עליו מפני השפעות חיצוניות, המביאות בו לידי שינוי. מבחינה זו הרי הוא מתאים למושג הברית. כי כבר הוכחנו בביאורנו לבראשית ו, יח: דבר שהובטח בברית נפרד ונבדל לעצמו – ואיננו תלוי בהשפעות חיצוניות. אמור מעתה: "ברית" תקויים בכל הנסיבות ותתקיים בכל התנאים; ואם מדובר ב"ברית מלח", היא תתקיים גם ללא שינוי: דבר שנכרתה עליו "ברית מלח" – אין די שהוא יתקיים לעד בכללותו, אלא אף לא יחול בו שינוי עולמית; מבחינת זמן קיומו וגם מבחינת מהותו הרי הוא דבר מוחלט. מלח הוא אפוא אות ברית; ואם הוא בא משל ציבור, הרי הוא מסמל את הברית, המונחת במשמרת הציבור. כי העם בכללותו אחראי לכך, שהברית תתקיים לעד וללא שינוי; פירושה ותוקפה אינם מסורים לשיקול דעתו של היחיד, אלא העם כולו שומרה וערב לה.
המלח עוזר לשמר ומונע שינוי ועל כן נראה שהמלח עניינו ליצור ברית קבועה ונצחית.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א
אמר רבי שמעון בן לקיש: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין; נאמר ברית במלח, דכתיב ולא תשבית מלח ברית, ונאמר ברית ביסורין, דכתיב: אלה דברי הברית. מה ברית – האמור במלח – מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין – יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם.
המלח אע"פ שאינו מתוק יכול להמתיק את הבשר. מעיין מהפך ממרירו למתיקו.
נראה שהנלמד מהדבר הוא שהנצחיות של המלח היא שגורמת למיתוק. כי במבט רחב וסקירה עמוקה של המציאות, דברים שנראים לשעתם כדברים מרירים לאורך זמן אנחנו מבינים את תכלית המרירות וכיצד לבסוף המרירות נותנת את המתיקות.
ובמשפט – המבט של הנצחיות ממתיק את ההווה.
כמו המלח, ככה גם הקשיים שלנו ימתיקו את עם ישראל, עם הנצח שעוד יזכה ויראה בגאולתו.