ויקרא שני – נפש כי תקריב
ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א
וְנֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תַקְרִ֞יב קָרְבַּ֤ן מִנְחָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק סֹ֖לֶת יִהְיֶ֣ה קָרְבָּנ֑וֹ וְיָצַ֤ק עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְנָתַ֥ן עָלֶ֖יהָ לְבֹנָֽה:
מי היא הנפש בפסוק?
רש"י ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א
(א) ונפש כי תקריב – לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו:
אך לעומת זאת כתב הנצי"ב:
העמק דבר ויקרא (פרשת ויקרא) פרק ב פסוק א
(א) ונפש כי תקריב וגו'. לשון נפש מלמדנו דמנחה בא לרצות על הנפש, והכי איתא ברבה, וע"ע בסמוך בשם הת"כ, אכן לא נתבאר על איזה דבר הוא בא, ונראה מסוגי' דקראי שבא להשיג כפרה ורצוי על השחתת הנפש במדות, ומש"ה אמר דוד לשאול (שמואל א' כ"ו) אם ה' הסיתך בי ירח מנחה, פי' הסיתך בי ע"י מחלה של מדת העצבון וכעס, ירח מנחה להסיר מחלה זו ממך, ובמלאכי ב' כתיב וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגו' מאין פנות אל המנחה, שעשו מחמת תאוה לנשים יפות מנשותיהם, רעה עם הנשים שלא כדין, והביאו מנחה לכפרה, ואמר הנביא שדמעת העשוקה מכסה את המזבח מבלי יניח לפנות אל המנחה שיעלה לרצון, ועי' מש"כ בס' במדבר ט"ז במאמר משה רבינו אל תפן אל מנחתם. ובאשר השחתת המדות בא ע"י אחת מארבע מרות, כמו מרה שחורה אם מתגברת מולידה עצבון, ולבנה מולידה ציהוב ושמחה יתירה, וירוקה מולידה תאוה, ואדומה מולידה כעס, מש"ה יש ד' מנחות, ובימי המקדש ידעו לכוין איזו מנחה מועיל לפי אופן השחתה שבנפש, וע"ע בסמוך ולהלן ו' י"ג:
הנצי"ב מבין שהקורבן ובפרט המנחה עוזרת לאדם לתקן את המידות שלו. המידות מלוות את האדם בכל מציאות אליה הוא מגיע החל מאמונה שתלויה בענווה ובהבנה שלא הכל נכנס לקופסה הקטנה שלו. המשפחה, החברה והמדינה מבוססות על מידות והיכולת לתקנן.
וכן מלחמה ושלום בנויות על מידות, לדוגמה הקשבה וסובלנות מול אגו ומחשבה שכל אחד יודע הכל.
גם במלחמה שלנו ראינו גילויים עצומים של מידות מופלאות – של חסד עליון, של מסירות נפש עצומה. נפש כי תקריב – הקרב יוכרע על ידי הנפש והמידות המתוקנות שהן יבואו את ניצחון המערכה והגאולה השלמה בעזרת ה'