פרשה א – פסקה ח

שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל מסידור שנחלק.

המדרש

ר' אבא בר כהנא ואמרי לה בשם ר' אדא בר חוניא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך, שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו, אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך. אמר ר' יוחנן כתיב (שמואל א' י"ב) 'ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וגו" וכתיב (שם) 'וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל', 'ירובעל' זה גדעון, 'בדן' זה שמשון, 'יפתח' כמשמעו, וכתיב (תהלים צ"ט) 'משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו' שקל הכתוב שלשה קלי עולם עם שלשה גדולי עולם, ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון כבית דינו של אהרן, ובית דינו של יפתח כבית דינו של שמואל. ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור אפילו הוא קל שבקלים הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים שנאמר (דברים י"ז) 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וגו" אין לי אלא שופט שבדורך, שופט שאינו בדורך מניין, מה תלמוד לומר 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם' מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים, וכן הוא אומר 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה'. אמר ר' שמעון בן לקיש אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך. כתיב (במדבר ל"ו) 'ויקרבו ראשי האבות למשפחות בני גלעד בן מכיר בן מנשה וגו", אמר ר' יודן 'האבות', 'אבות', אלא אלו נכנסין לארכי ואלו נשמטין מן הארכי לפיכך פגמן הכתוב. אמר ר' ברכיה כתיב (ד"ה א' י"ב) 'ויהוידע הנגיד לאהרן', וכי יהוידע היה נגיד לאהרן, אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע יהוידע היה גדול ממנו בשעתו. אמר ר' סימאי כתיב (שם ו') 'ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה וגו", וכי אהרן ובניו קיימים והלא צדוק ובניו היו, אלא ללמדך שאילו היה אהרן ובניו קיימים צדוק היה גדול מהם בשעתו. ר' הילל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא (נחמיה ח') 'ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי יושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד', פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר בשביל פלוני בשעתו. ורבנן מייתי לה מן הכא (עזרא ז') 'בן אבישוע בן פנחס בן אלעזר וגו' הוא עזרא עלה מבבל', אלא אלו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו.

פירוש המדרש

המדרש דורש באופן נוסף את הפסוק: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא": ר' אבא בר כהנא אמר, ואמרי לה בשם ר' אדא בר חוניא: יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך – עליך להתייחס לדור הבא, באותה דרך שבה התייחסת אל הדור הקודם, שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו, אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם, וכיון שאינם קיימים, והחכמים שמלמדים כיום קטנים מהם – אינני לומד מהם. אין לומר כן, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך. אמר ר' יוחנן: כתיב בדברי שמואל לישראל במעמד חידוש המלוכה של שאול (שמואל א' י"ב, ו'): "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", וכתיב בהמשך דברי שמואל (שם, י"א): "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח", ומברר ר' יוחנן את זהותם של המושיעים ששלח ה' לישראל: "ירובעל" – זה גדעון (עי' שופטים ו', ל"ב), "בדן" זה שמשון, שבא משבט דן (עי' שופטים י"ג, וראש השנה כ"ה ע"א), "יפתח" כמשמעו. בדברי שמואל מוזכרים ששה מנהיגים: משה, אהרן, גדעון, שמשון, יפתח ושמואל, וכתיב (תהילים צ"ט, ו'): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ" – הרי ששמואל נחשב כמשה וכאהרן, ונמצא שיש לחלק את ששת המנהיגים לשתי קבוצות: שקל הכתוב שלשה קלי עולם – גדעון, שמשון ויפתח, עם שלשה גדולי עולם – משה, אהרן ושמואל, ושתי הקבוצות שקולות זו לזו על פי הכתוב, שכן שמואל מזכירן בענין אחד, ללמדך שבית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה, ובית דינו של שמשון גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של אהרן, ובית דינו של יפתח גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של שמואל – אף על פי שהם קלי עולם, הרי שהכרעותיהם בבית דינם והנהגתם את הציבור חשובה לפני הקב"ה, ללמדך שכל מי שנתמנה פרנס על הציבור, אפילו הוא קל שבקלים – הרי הוא כאביר שבאבירים הראשונים בפני הקב"ה, שנאמר (דברים י"ז, ט'): "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט", אין לי אלא שופט שבדורך, שופט שאינו בדורך מניין, מה תלמוד לומר: "ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים – בגמרא (ראש השנה כ"ה ע"ב) הגירסא שונה מעט וברורה יותר: "ואומר 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם', וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו" – המילים "אשר יהיה בימים ההם" מיותרות, והן נדרשות: ללמדך שהשופט שבימיך – אליו אתה צריך לשמוע, והוא נחשב כשופט מן הדורות הראשונים, וכן הוא אומר (קהלת ז', י'): "אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה" – אין לומר שהימים הראשונים היו טובים יותר, שכן כל דור מקבל את המנהיג הראוי לו, והוא חשוב לפני הקב"ה כמנהיגי הדורות הראשונים. אמר ר' שמעון בן לקיש: אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך, עי' בשיעור בביאור החידוש שבדבריו. המדרש מביא דרשות נוספות מהן למדים את הצורך לשמוע לשופט שבימיך. כתיב (במדבר ל"ו, א'): "וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". אמר ר' יודן: "האבות", "אבות" – על בני גלעד נאמר: "ראשי האבות", ועל משה והנשיאים נאמר: "ראשי אבות", בלא ה' הידיעה, מדוע? אלא אלו – בני גלעד – נכנסין לארכי – נכנסים לשלטון, ואלו – משה והנשיאים – נשמטין מן הארכי – יורדים מגדולתם, שכן עַם ישראל עומד להיכנס לארץ ישראל, ואז ינהיגוהו מנהיגים חדשים, ומשה ומנהיגי המדבר לא ינהיגוהו עוד, לפיכך פגמן הכתוב – לפיכך פגם הכתוב את משה והנשיאים, והשמיט אות ה' מכינוים, שכן אין הם מנהיגי הדור הבא. הרי שבני גלעד, המנהיגים את הדור, נחשבים יותר ממשה, על אף גדולתו, ויש ללמוד מכאן את גדולתו של "שופט שבימיך". אמר ר' ברכיה: כתיב ברשימת "ראשי החלוץ" שבאו אל דוד להמליכו בחברון (דברי הימים א' י"ב, כ"ח): "וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן", ודורשים: וכי יהוידע היה נגיד לאהרן, והרי אהרן לא היה כלל בדורו של יהוידע (מהרז"ו)¹?! אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע – יהוידע היה גדול ממנו בשעתו על אף גדולתו של אהרן, שכן כל הדור כפוף למנהיג, אף אם יש בדור גדולים ממנו בתחומים שונים. אמר ר' סימאי: כתיב (דברי הימים א' ו', ל"ד): "וְאַהֲרֹן וּבָנָיו מַקְטִירִים עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת לְכֹל מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וּלְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים", וכי אהרן ובניו קיימים, והלא צדוק ובניו היו, שכן פרק זה מתאר את עובדי עבודת המקדש בימיו של דוד, ואז צדוק היה הכהן הגדול, ומדוע כתוב שאהרן ובניו מקטירים?! אלא ללמדך שאילו היה אהרן ובניו קיימים, צדוק היה גדול מהם בשעתו, שכן בדורו של צדוק היה הוא הראוי להיות כהן גדול, ולא אהרן. ר' הילל בריה דרבי שמואל בר נחמן מייתי לה מהכא – לומד דבר זה מן הפסוק הבא (נחמיה ח', י"ז): "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" – מדוע כתוב "ישוע" ולא "יהושע"? פגם הכתוב בכבודו של צדיק בקבר – יהושע – בשביל פלוני בשעתו – בשביל כבודו של עזרא שהיה המנהיג באותה שעה, הרי שכבוד המנהיג הקיים חשוב יותר מכבודם של גדולי הדורות הקודמים. ורבנן מייתי לה מן הכא – לומדים דבר זה מהפסוק הבא (עזרא ז', א'-ו'): "וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ פָּרָס עֶזְרָא בֶּן שְׂרָיָה בֶּן עֲזַרְיָה בֶּן חִלְקִיָּה… בֶּן אֲבִישׁוּעַ בֶּן פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ. הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד ה' אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ", ודורשים כאילו כתוב ברצף: "הראש הוא עזרא" (מהרז"ו)², וכי עזרא הראש ולא אהרן? אלא אילו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו, שהוא הראוי להיות הכהן הגדול בדור זה, ולא אהרן.

נושאי השיעור: א. מנהיגי הדור מתאימים להנהגת ה' שבדור. ב. התורה מתאימה לכל הדורות והדבר מתבטא בדרשות חכמי הדור. ג. יחס לדורות קודמים ולדבריהם. ד. תפקיד המנהיג ודרך עבודת ה' קשורים לאופי הדור.

פתיחה – דרך לימוד המדרש
מדרש זה סובב כולו סביב ענין אחד המובא בתחילתו: "יהא בעיניך דור שבא כדור שהלך".
נטיית האדם היא לראות את העבר כגדול ושלם יותר, והוא נמשך לזלזל בהווה. אמנם, יש אמת בחשיבה זו, שכן מקובלים אנו כי יש "ירידת הדורות", ו"אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם…"¹. אף על פי כן, הדרכת המדרש, כפי שנפרט בהמשך, היא לפנות אל מנהיגי הדור שלך, ומהם לשאוב הדרכה.
בלימוד מדרש זה יש לנסות ולהבין את הבחינות השונות המובאות ליסוד העיקרי, ולהבין את החידוש שבכל אחת, על פי מקורה ועניינה.

"דור שבא כדור שהלך"
"ר' אבא בר כהנא ואמרי להם בשם ר' אדא בר חוניא, יהא בעיניך דור שבא כדור שהלך. שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו…".
נראה, שמקור הלימוד הוא בדרשת הפסוק "דור הולך ודור בא". הפסוק נדרש בהיקש, המלמד ששני הביטויים שווים ביניהם. הדור שבא שוה לדור שהולך.
על כן אין לו לאדם לומר שעדיף ללמוד מחכמי הדורות הקודמים, שכן חכמי הדור הזה שווים להם. הסיבה ללכת אחר מנהיגי הדור שלך אינה חוסר ברירה, מתוך שאלו האנשים החיים כיום, אלא משום שהם שוים למנהיגים הקודמים. מדוע?
יסוד גדול מלמד הגר"א בעניין זה²:

בכל דור ודור שולט מידה אחרת (ממידותיו של הקב"ה שמנהיג בהן עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי ענין המידה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

מנהיגי הדור נקבעים על פי המידה בה מנהיג הקב"ה את עולמו, ועל כן למידה שבה מונהג הדור שבו אתה חי – מתאים דוקא המנהיג היום, ולא ר' עקיבא. תפקידו של האדם הוא לחיות וללמוד ולהנהיג על פי המידה המיוחדת של הדור – על פי אופיו ודרכי חשיבתו וחייו, ולא להתרפק על העבר.

"אל השופט אשר יהיה בימים ההם"
ר' יוחנן לומד ענין זה מפסוק בספר שמואל. עיון בהקשר בו מובא הפסוק מאיר את דרשתו של ר' יוחנן³:

ויאמר שמואל אל כל ישראל הנה שמעתי בקלכם לכל אשר אמרתם לי ואמליך עליכם מלך. ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי ובני הנם אתכם ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד היום הזה. הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם. ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. ויאמר אליהם עד ה' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד. ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה את אבותיכם מארץ מצרים. ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבתיכם. כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו אבתיכם אל ה' וישלח ה' את משה ואת אהרן ויוציאו את אבותיכם ממצרים וישבום במקום הזה. וישכחו את ה' אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר צבא חצור וביד פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם. ויזעקו אל ה' ויאמרו חטאנו כי עזבנו את ה' ונעבד את הבעלים ואת העשתרות ועתה הצילנו מיד איבינו ונעבדך. וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד איביכם מסביב ותשבו בטח. ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלך עלינו וה' אלהיכם מלככם. ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' עליכם מלך.

עם מינוי המלך הראשון, מברר שמואל לפני העם את מהותה ועניינה של המנהיגות. בדבריו של שמואל ישנה קביעה לדורות של אופיה של הנהגת עם ישראל. שמואל מדגיש בדבריו כי המנהיג איננו אדם פרטי שצמח בזכות כישוריו, אלא "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן". ה' שולח וממנה את המנהיגים, וכך יש להתייחס אליהם. על כן כאשר מזכיר שמואל בפסוק אחד "את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל", כוונתו שהם שוים. אף ששמואל, מבחינת מעמדו האישי, שייך למשה ואהרן, "אבירי האבירים", כפי שמודגש בפסוק שמביא המדרש מתהילים: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו"⁴, עם זאת, מבחינת ההנהגה הוא בשורה אחת עם גדעון ויפתח, כיון שה' שלח הן את יפתח והן את שמואל. מכאן שגם משה ואהרן, כשמואל, שוים לשלושה קלי עולם מבחינת הנהגת הדור⁵.

"בית דינו של ירובעל גדול וחשוב לפני הקב"ה כבית דינו של משה". כיון שהקב"ה הוא הממנה את המנהיגים, על פי המידה שבה הוא מנהיג את הדור, הרי שבעיניו כל בית דין שעומד על ישראל הוא גדול וחשוב.
המדרש מביא את הפסוק⁶: "אל השופט אשר יהיה בימים ההם", ולומד מכאן ששופט שבדורך הוא כשופט הימים הראשונים.
פסוק זה נדרש על ידי הרמב"ם בהלכה הנוגעת לענייננו⁷:

בית דין גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם בית דין אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו, הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר 'אל השופט אשר יהיה בימים ההם', אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.

דברים שבית דין לומד מדעתו בי"ג מדות יכול בית דין שאחריו לבטלם, אף אם אינו גדול בחכמה ובמנין⁸. נראה, שמקורו של הרמב"ם לדרשת הפסוק הוא במדרש זה⁹, והוא לומד כך: המדרש נותן סמכות לבית דין שבכל דור. במה באה סמכות זו לידי ביטוי? אם אין יכולת לבית הדין לפסוק בהתאם לשיקול דעתו, אף בניגוד לדורות קודמים, הרי שאי אפשר לומר שעליך ללכת אחר בית דין שבדורך. מכאן שישנו תחום, השייך להנהגת הדור, שבו איננו מחפשים את החכמה והמנין האובייקטיביים, אלא את הלימוד הראוי לדור. תחום זה הוא לימוד התורה בי"ג מידות, והוצאת דינים חדשים. על בית דין שבכל דור מוטלת החובה ללמוד מחדש את התורה, על פי המידה בה מונהג הדור ועל פי דרכו המיוחדת, ומתוך הבנה זו לפסוק ולחדש דינים.
הכסף משנה על ההלכה שהבאנו מוסיף ביאור בעניין:

למד כן רבינו ממאי דאשכחן תנאי בתראי דפליגי אקמאי וכן אמוראי בתראי פליגי אקמאי… ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי, דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצריך לומר אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה, וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלוקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת התלמוד שמיום שנחתם לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליו.

מעיקר הדין, יכול כל אדם לחלוק על קודמיו, וללמוד אחרת את דברי התורה. ניתן לחלוק על הבנת הרשב"א והרמב"ן, ולהבין אחרת מדבריהם.
אולם, הכסף משנה מוסיף, כי "קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים". דרושה לאדם ענוה, והכרת ערכו מול דורות הראשונים. היכולת לחלוק על דורות הראשונים איננה נתונה מתוך זלזול בערכם ואף לא מחכמתנו, אלא מתוך הבנה כי כל דור דורש הנהגה אחרת.
הבא לחלוק על קודמיו צריך להבין היטב את דבריהם, ואת הסיבה לאמירתם, ואם יתברר כי בדור זה יש לומר אחרת – אז ניתן לחלוק, עם הזהירות הדרושה, באותם תחומים בהם נתונה ההכרעה בידי חכמי הדור.
ירידת הדורות קיימת, והמדרש מבוסס עליה, אלא שעם הירידה מצד היחידים – גדולי ישראל וחכמיהם, מצד הדורות בכללותם יש תוספת קדושה והנהגה על פי המידה של אותו דור, ועל כן ניתן לשנות מדורות קודמים¹⁰.

"אמר ר' שמעון בן לקיש אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך".
קודם לכן נאמר שכלפי הקב"ה שקול בית דין של ירובעל כבית דין של משה. ר' שמעון בן לקיש מוסיף, שגם האדם עצמו צריך לשמוע בית דין שבדורו.
יש לשים לב, שר' שמעון בן לקיש אינו אומר "אין לך לשמוע אלא לשופט שבדורך", אלא "אין לך לשמוע אלא שופט שבדורך". אין הכוונה רק שיש ללכת אחר פסיקת השופט שבדורך. בדברים אלה יש עניין נוסף. כאשר אדם מחפש הדרכה לדור בו הוא חי, המקור אותו הוא שומע וממנו הוא לומד דרכי הנהגה צריך להיות השופט שבדורו, ולא שופט בדורות קודמים. פעמים שאדם מבקש הדרכה על פי דברים שנאמרו בדורות שלפניו, והוא מצטט את הדברים כהדרכה לדור זה. המדרש מלמד אותנו שאין זו דרך נכונה. אף כי יש חשיבות רבה בלימוד דברים שנאמרו בדורות קודמים – על השומע לדעת שאין אלו דברים שנאמרו בדורו, ועליו לבחון האם הם מתאימים למציאות שבה הוא חי. הדברים נאמרו בדור מסוים, לשומעים מסוימים ובסיטואציה מסוימת, ואין הם מתאימים בהכרח לדור הנוכחי ולסיטואציה הנוכחית. עליך לשמוע את השופט שבדורך, וממנו לקבל הדרכה המתאימה לדור בו אתה חי, ולא לשמוע ולצטט דברי דורות קודמים כהדרכה מעשית לדורך.

"האבות" – "אבות"
ר' יודן דורש את הפסוק¹¹:

ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל.

מדוע בני מנשה מכונים "ראשי האבות", בה"א הידיעה, ומשה והנשיאים מכונים "ראשי אבות"? ר' יודן מסביר שבני שבט מנשה מקבלים את ההנהגה, ואילו משה והנשיאים עוזבים את ההנהגה, על כן קיבלו בני מנשה יחס מכובד יותר, כיון שהם מנהיגי הדור הבא.
משה רבינו עודו בחיים, וראשי שבט מנשה באים אליו כדי לשמוע מפיו את דבר ה', ובכל זאת – פגם הכתוב בכבודם של משה והנשיאים, כיון שהם שייכים לדור הקודם, והכניסה לארץ וחלוקת הנחלה עליה באו אנשי מנשה לשאול – אינן שייכות לתקופת המדבר. בענין זה בני מנשה הם המנהיגים, ועל כן הם עולים אף על משה ביחס להנהגת דור הכניסה לארץ.

"אילו היה אהרן קיים"
בסיום המדרש מופיעות שלש דרשות המשוות את אהרן לכהנים שקמו בדורות מאוחרים, כיהוידע, צדוק ועזרא, ולומדים חז"ל שהם היו גדולים מאהרן בשעתם, אף אם היה אהרן קיים בזמנם¹².
נראה שיש בדרשות אלה בחינות שונות של העניין.
הדרשה הראשונה, ביחס ליהוידע, דורשת את הפסוק בדברי הימים א'¹³, המופיע בתוך רשימת ראשי החלוץ של דוד לשבטיהם. הפסוק אומר, שיהוידע, שהיה הנגיד, כלומר הכהן הגדול, אף הוא בא אל דוד.
נראה שהדרשה כאן סובבת סביב ענין ההנהגה. אהרן היה מנהיג בדורו, אך בדורו של יהוידע – עוברת ההנהגה שינוי, ואישיותו של אהרן מתאימה לתפקיד אחר, ולא לתפקיד ההנהגה.
לבעלי התפקידים בדורות שונים יש משקל שונה. אינו דומה תפקיד הרב בקהילות הגלות, לתפקידו בארץ ישראל, למשל, ועל כן אף מי שמתאים להיות רב קהילה בחוץ לארץ, בארץ ישראל יהיה לו תפקיד אחר, משני יותר, ואת ההנהגה יתפסו אנשים אחרים, שלא היו ראויים להנהגת חוץ לארץ.
הפסוק המתייחס לצדוק מופיע ברשימת היחס של שבט לוי¹⁴, ושם מופיע¹⁵: "ואהרן ובניו מקטירים על מזבח העולה ועל מזבח הקטורת לכל מלאכת קדש הקדשים ולכפר על בני ישראל ככל אשר ציוה משה עבד האלקים". והרי דברים אלה נכתבו בימי דוד, כשצדוק ובניו היו הכהנים כפי שמובא שם¹⁶? אלא שעבודתם של צדוק ובניו שקולה כעבודתם של אהרן ובניו, והם הראויים להקטיר בדור זה.
אף ההקטרה על גבי המזבח עוברת שינויים במהלך הדורות, וכוונותיה וטעמיה מקבלים משמעות שונה. הרמב"ם, למשל, רואה במצוות הקרבנות הרחקה מעבודה זרה¹⁷. הרב קוק מציין, כי זהו טעם ההולך ומתחלש¹⁸, כיון שעיקר עניינו הוא העבר, ולא העתיד.
בכל דור יש להקרבת הקרבנות ולעבודת ה' בכללה טעם שונה, ועל כן גם העובדים בשם כלל ישראל משתנים, ועבודתו של אהרן איננה העבודה המתאימה בדורו של צדוק.
הדרשה האחרונה היא ביחס לעזרא, והיא נלמדת מן הפסוקים בספר עזרא¹⁹:

ואחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא מלך פרס עזרא בן שריה בן עזריה בן חלקיה. בן שלום בן צדוק בן אחיטוב. בן אמריה בן עזריה בן מריות. בן זרחיה בן עזי בן בקי. בן אבישוע בן פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הראש. הוא עזרא עלה מבבל והוא ספר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלהי ישראל ויתן לו המלך כיד ה' אלהיו עליו כל בקשתו.

נראה, וכן כתב המהרז"ו, שהדרשה היא על פי מידה י"א מל"ב מידות שבאגדה: "סידור שנחלק". מידה זו רואה מילה המופיעה בפסוק אחד, כשייכת לפסוק הסמוך לו. יש לחלק את הסידור המופיע לפנינו בצורה אחרת, ולצרף את המילה לפסוק הסמוך. נראה שהמילה כאן היא "הראש", וניתן לקוראה בשתי צורות: א. "אהרן הכהן הראש". ב. "הראש הוא עזרא".
הביטוי המקובל לתפקידו של אהרן הוא "הכהן הגדול"²⁰, ועל כן למדו חז"ל ששינוי השם ל"כהן הראש", ניתן להידרש וללמוד ממנו עניין נוסף. ועוד, הביטוי "הוא עזרא עלה מבבל" דורש הבנה, שכן זוהי פתיחה נוספת ביחס לעזרא, אף שמדובר על עזרא בפסוקים אלה, על כן הבינו חז"ל שפסוק זה מתחבר לפסוק הקודם: "הראש הוא עזרא".
בדרך כלל נקרא הכהן "הכהן הגדול", שכן הכהן מידתו חסד, והגדולה שייכת לחסד²¹. משכנו של החסד הוא בלב, "והיה על לב אהרן", ואילו הראש שייך אל החכמה, חכמת התורה.
תפקידו של עזרא היה בחיזוק התורה. עם תחילת בית שני התחיל עזרא את הופעת התורה שבעל פה שהיתה בגדולתה בימי בית שני, וכפי שאומרים חז"ל²²:

תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה.

עזרא עניינו הופעת התורה, ועל כן ראוי לומר עליו "הראש הוא עזרא", ועל כן הנהגתו היא הראויה לדורו, ולא הנהגת אהרן. על כן בהופיע בפסוק הביטוי "הכהן הראש", הבינו חז"ל כי רמוז כאן שינוי בתפקידו של הכהן הגדול, ובדורו של עזרא עניינו הוא חיזוק התורה, תפקיד שבצורתו זו, לא היה קיים בדורו של אהרן.