פרשה א – פסקה יא
תני בשם ר' נתן גלגל חמה יש לו נרתק, הדא הוא דכתיב (תהלים י"ט) 'לשמש שם אהל בהם', ובריכה של מים לפניו, ובשעה שהוא רוצה לצאת הוא משולהבת, והקב"ה מתיש כחו במים כדי שלא ישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקב"ה מערטלו ומהשתקו ומנרתקו ומלהט אותו ברשעים, שנאמר (מלאכי ג') 'כי הנה היום בא בוער כתנור וגו". ר' ינאי ור' ישמעאל תרויהון אמרין אין גיהנם לעתיד לבא, אלא שמש היא יוצאה צדיקים נהנין ממנה, מניין שנאמר (שם) 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה', ורשעים נדונין בה שנאמר (שם) 'ולהט אותם היום הבא'.
נושאי השיעור: א. כוחות גדולים מופיעים דרך מסגרות ולבושים. ב. איזון כוחות גדולים על ידי הכח המנוגד. ג. לקליטת אורות גדולים נדרשים כלים גדולים.
פתיחה
הדרשה הקודמת על המילים "וזרח השמש ובא השמש" פתחה בשאלה: "וכי אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?", והמדרש ביאר את הופעתו של התהליך במישורים שונים.
מדרש זה ממשיך את העניין, ומבאר שזריחת השמש עצמה היא תהליך בעל משמעות, שיש להתבונן בו וללמוד אותו.
שתי דרכים להבנת השמש
המדרש מתאר שתי דרכים בהן הקב"ה מחליש את כוחה של השמש: האהל והמים.
נראה, שאף כי חז"ל בדבריהם לא באו לתאר את טבע העולם, דבריהם אינם מנותקים מן המציאות, וניתן לזהות מציאויות שדברי חכמים מתייחסים אליהם1.
מדוע מופיעה השמש דרך האהל ובריכת המים?
השמש היא גוף חימום חזק ביותר, ועל כן איננו יכול להופיע בעולם בצורה ישירה, ללא הגנה. ההגנה מופיעה בשתי צורות, אהל ומים.
האהל הוא לבוש דרכו מופיעה השמש. הלבוש גורם לכך שהדבר איננו מופיע כפי שהוא בעצמו, בשיא עוצמתו, אלא בצורה המתאימה לעולם ומאפשרת לקלוט אותו2. אדם הרוצה להופיע בעולם – לובש בגדים, ולא מופיע כפי שהוא. הבושה והצניעות אינן מאפשרות לאדם להתגלות כפי שהוא, ועל כן בא הכיסוי, ובלעדיו לא יוכל האדם להופיע כלל. אדם הרוצה להביט בשמש – מכסה את עיניו כדי להקטין את האור ולהתאימו לעיניו. אמנם כך אור השמש המגיע לעיניו איננו האור המלא, אך זהו אור שהוא יכול לקלוט אותו ולהתבונן בו. אור השמש כשלעצמו מסנוור וחסר תועלת.
המים הוא כח המנוגד לשמש. השמש היא כח האש, והמים הם כח הפוך, הסותר את האש. הופעת שני כוחות מנוגדים זה לזה ביחד – מאזנת ביניהם וגורמת להופעה ממוצעת ומאוזנת.
הכוחות השונים, ככח השמש – האש, וכח המים, הם ביטוי למידות בהן מנהיג הקב"ה את עולמו. מה הן מידות אלה?
האדם בפעולותיו מגלה כוחות שונים שיש בו. פעולה אחת מבטאת את תכונת החסד שבו, ופעולה אחרת את תכונת הדין ונתינת הגבולות. במובן זה, האדם פועל כדוגמה של מעלה. אף הקב"ה בהנהיגו את עולמו, מלביש את הנהגתו במידות (המכונות בחכמה הפנימית "ספירות"). שפע של גשם וברכה, למשל, הוא ביטוי למידת החסד, ואסונות טבע וכדומה הם ביטוי למידת הדין.
אנו רואים את פעולותיו של הקב"ה, ומהן אנו למדים על המידות בהן הוא מנהיג את העולם3.
המידות מופיעות בעולם בצורה הדומה להופעת השמש כפי שמתוארת במדרש. כל מידה, כשהיא לעצמה, הרי שאין היא יכולה להופיע בעולם, "שאין לנו אפילו מידה אחת בעולם שלא תהיה הקיצוניות מזיקתה"4, ועל כן היא מתאזנת על ידי כוחות מנוגדים.
הופעת השמש והמים יחד, בצורה מאוזנת, מבוארת בפנימיות התורה5. השמש, כח האש, היא הופעת הדין, והמים הם הופעה של חסד. ברוחות השמים, הצפון הוא צד שמאל, הדין, והדרום הוא צד ימין, החסד6.
לכאורה, היינו מצפים שהצפון יהיה חם ויבש, כיאה לרוח השמים הקשורה למידת הדין ולאש, והדרום יהיה לח וגשום, כפי שמתאים לרוח השמים הקשורה למידת החסד ולמים.
אולם, המציאות הפוכה. הצפון גשום, והדרום מנוגב ממים, עד שקראוהו נגב. מדוע?
אילו בצפון היה שולט כח האש, היה שורף את העולם, ולא היה ניתן לחיות בו. על כן האש מופיעה דרך המים, וכך מופיע הדין בצורה מאוזנת. זוהי "גבורה שבחסד". אנו רואים חסד, מים וקרירות, אך בעומק המציאות זו הופעה של שמש, דרך המים – המחלישים את כוחה.
באותו אופן יוסבר עניין הדרום. אילו בדרום היה שולט כח המים, היה זה ללא הגבלה, ומים ללא הגבלה הם מבול. על כן מופיעים המים דרך האש, והדרום היבש הוא הופעה של חסד, אלא שזהו "חסד שבגבורה".
כאשר כח מופיע ללא גבול – אין העולם יכול לקלוט אותו. על כן יש צורך לאזנו על ידי כח סותר, המכחיש את כוחו. העולם קולט את הכתוב השלישי, המכריע בין השניים הסותרים, ומופיע אותם בצורה ממוזגת ומאוזנת.
כוחות הנפש של האדם
נראה, שניתן לראות כיצד דברי המדרש מופיעים בכוחות נפשו של האדם.
השמש היא כח הדין. באדם מופיע דבר זה כתובענות, דרישות חזקות וכדומה. כשכח זה מופיע בצורה מלאה, הוא יכול להרוס את העולם. "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה"7. חובה למזג את הדין על-ידי חיים "לפנים משורת הדין".
במדרש אנו למדים כי יש שתי דרכים לכך.
האחת היא דרך האהל – הלבוש. כדי שכח יהיה מתקן ולא מקלקל, עליו להופיע בצורה מלובשת. הלבוש מופיע כמסגרות המחלישות את הכח המקורי – מסגרות חברתיות, נורמות שעל האדם להתחשב בהן, מסגרות משפחתיות וכדומה. כך מופיע הכח בצורה מוחלשת והוא פועל תיקון ולא חורבן.
פעמים שאדם רוצה להופיע בצורה מקורית, בלא לבושים ובלא מסגרות. מן השמש אנו למדים שדבר זה איננו כח של חיים, אלא כח של הרס. כל רעיון גדול וכל כח מלא עוצמה צריכים להופיע בתוך מסגרות מוגדרות, אף שבכך נחלש כוחם.
כל רעיון המופיע בעולם, זקוק למסגרות דרכן הוא מופיע. לדוגמא, אדם רוצה להגשים את אידיאל החסד – לעזור לאנשים הזקוקים לכך בממון, בעצה, בתמיכה וכדומה. הגשמת הרעיון דורשת את הופעתו במסגרת של ארגון מסודר, התלוי בגורמים רבים – תקציב, כח אדם, זמן, כישורים של האנשים הפועלים וכדומה. לא ניתן לתת לכל האנשים את כל מה שהם זקוקים לו בכל זמן, ולעולם הופעתו של הרעיון במסגרת מעשית תהיה מצומצמת יותר מן האידיאל כשלעצמו. הלבשת הרעיון במסגרת מעשית מצמצמת אותו, וגורמת לו להופיע בצורה מתוקנת ומאוזנת.
הדרך השנייה היא דרך המים – המיזוג בין שני כוחות סותרים.
הרמב"ם הולך בדרך זו בדבריו על תקנת "חולי הנפשות", שמידותיהם מקולקלות8:
וכיצד היא רפואתם, מי שהוא בעל חמה אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל, וילך בדרך זו זמן מרובה עד שיתעקר החמה מלבו, ואם היה גבה לב ינהיג עצמו בבזיון הרבה וישב למטה מן הכל וילבש בלויי סחבות המבזות את לובשיהם וכיוצא בדברים אלו עד שיעקור גובה הלב ממנו ויחזור לדרך האמצעית שהוא דרך הטובה, ולכשיחזור לדרך האמצעית ילך בה כל ימיו. ועל קו זה יעשה בשאר כל הדעות, אם היה רחוק לקצה האחד ירחיק עצמו לקצה השני וינהוג בו זמן רב עד שיחזור בו לדרך הטובה והיא מדה בינונית שבכל דעה ודעה.
כאשר כח אחד פועל בעוצמה גדולה העלולה להרוס, ניתן להשתמש בכח המנוגד לו וכך לאזן אותו ולהופיעו בצורה בונה ומתקנת.
הופעת השמש לעתיד לבוא
חלקו השני של המדרש עוסק בהופעת השמש לעתיד לבוא, כאשר הקב"ה "מערטלו מנרתיקו"9.
בעולם הזה מופיעים הכוחות השונים על-ידי מסגרות ולבושים, וזו הופעה חסרה. לעתיד לבוא יופיעו הכוחות בצורה מלאה, דבר המתבטא בהוצאת השמש מנרתיקה.
דבר זה יכול לקרות רק לאחר שהאדם והעולם כולו פעלו להגדיל את יכולת הקליטה שלהם. העולם פועל להגדלת הכלים, על מנת שיוכלו לקלוט אורות גדולים ועוצמות גדולות – ובכך יבחן לעתיד לבוא.
השמש במלוא עוצמתה תוכל להועיל רק למי שיוכל לקלוט עוצמה כה גדולה – לצדיקים. הרשעים ישרפו מן האש, מחוסר יכולת לקלוט אותה ולהשתמש בה לבניין ולתיקון.
הגמרא במסכת סנהדרין10 מבארת עניין זה בדרך נוספת:
דרש רבי שמלאי, מאי דכתיב 'הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור', משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר ליה תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה?! והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אימתי אתי משיח, אמר ליה לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי, אמר ליה מילט קא לייטת לי, אמר ליה קרא כתיב 'כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה'.
אנשים מתאוים ליום ה', לגאולה השלמה שתופיע בעולם. והנה בא הנביא, ואומר להם: "למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור"11. וכי יום ה' הוא חושך, והלא זהו הגילוי העליון ביותר, זהו אור גדול שמאיר בעולם?!
דבר זה מתבאר על פי המשל. אור היום הוא אור גדול, אלא שהוא מועיל רק לתרנגול ולא לעטלף. העטלף הוא עוף הפעיל בלילה, שכן הוא איננו יכול לפעול באור יום. אור היום בשבילו הוא חושך, ודוקא בלילה הוא מרגיש שיש אור.
החושך והאור הם מושגים יחסיים, הנקבעים על פי יכולת הקיבול של האדם. מי שאיננו יכול לקלוט אור גדול, יתייחס אל האור הגדול כחושך.
כדי שאור הגאולה יהיה בשבילנו אור, ולא חושך, יש להתכונן ולהכין את כלי הקיבול שלנו. עלינו להיות מסוגלים לקלוט דברים עמוקים ופנימיים, כדי שלא נקרא "חושך" לאור התורה הגדול שיאיר ביום ה'.
סיכום – מבנה המדרש
חלקו הראשון של המדרש מתאר את התיקון מצד סדרי הבריאה. השמש נבראה כך שהיא מופיעה דרך לבושים או בצירוף כוחות מאזנים. זהו תיאור הצד המשפיע והכוחות המשפיעים.
חלקו השני של המדרש עוסק במקבלים – כיצד אנו צריכים לנהוג על מנת שנוכל לקלוט את אורה של השמש. התפקיד המוטל עלינו הוא הגדלת הכלים, כך שהופעת אורה הגדול של השמש תפעל תיקון ובנייה ולא הרס וחורבן.
1 יש לשים לב לכך, שביחס לאהל מובא במדרש פסוק: "לשמש שם אהל בהם", וביחס למים לא הובא פסוק, וייתכן שיש בכך רמז לכך שהדברים מתאימים למציאות ולא רק נלמדים מן התורה.
2 דוגמא מן הטבע ענין זה ניתן לראות במרחק המפריד בין השמש לכדור הארץ, הגורם לכך שרק חלק קטן מעוצמת החום של השמש מגיע אלינו.
3 עי' באבן שלמה להגר"א י"א ט': "בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא…".
4 אגרות הראי"ה א', אג' כ'.
5 עי' בזוה"ק שמות דף כ"ג ע"ב והלאה, וביאור הדברים ב"פרדס רימונים" להרמ"ק שער ח' פרק י"א.
6 עי' תהילים פ"ט, י"ג: "צפון וימין אתה בראתם", וכן "עד חובה אשר משמאל לדמשק" (בראשית י"ד, ט"ו) ובאונקלוס: "די מצפונא לדמשק".
7 עי' בבא מציעא ל' ע"ב.
8 הל' דעות פ"ב, ה"א.
9 גירסת המדרש בבראשית רבה פרשה ו', ו'.
10 דף צ"ח ע"ב.
11 עמוס ה', י"ח.