בחוקותי – גם כששוממים ירושלים עומדת
הישיבה נוסעת לירושלים לשבת, ואנחנו נכנסים עכשיו ל"שבוע ירושלים", ששיאו ביום ירושלים בכ"ח באייר. זהו יום מרגש, שצריך לעמוד על משמעותו.
החויה האישית שלי בכיבוש ירושלים היא מאוד מיוחדת. במלחמת ששת הימים הייתי בשיעור א'. עד אז, גדלתי במובן מסויים בלי "ירושלים". ילדותי עברה עלי במרכז הארץ, בין תל אביב לבני ברק. אמנם נסענו מידי פעם לירושלים ואף למדתי בירושלים בישיבה תיכונית, אבל לא התרגשנו בירושלים. הכותל לא היה בידינו, וירושלים לא היתה משהו שיושב בלב, לא היו געגועים לירושלים ותחושה שחסר משהו בלעדיה.
והנה, שוחררה ירושלים במלחמה, ושמענו עם כל עם ישראל את הקריאות "הר הבית בידינו". נכנסנו מיד לתפילת ערבית, שהיתה מרגשת בצורה בלתי רגילה. כולנו התפרצנו בבכי, בלי להבין מאיפה זה בא. היתה זו חויה של חיבור לירושלים, מעומק הנשמה.
ירושלים יושבת עמוק בלבו של כל יהודי. הדברים הללו קשורים לפסוק בפרשה. מפתיע לגלות היכן מופיעה ירושלים בפרשת השבוע (אף כי לא בשמה). כך נאמר בפרשת התוכחה (ויקרא כ"ו, ל"א-ל"ב):
וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ.
שני הפסוקים הללו נדרשים על ידי חז"ל והראשונים בצורה חיובית.
על הפסוק הראשון אמרו חכמים (מגילה פ"ג מ"ג):
שֶׁנֶּאֱמַר: "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם", קְדֻשָּׁתָן אַף כְּשֶׁהֵן שׁוֹמֵמִין.
המקום נקרא בשם "מקדש" על אף שהוא שמם והגויים שולטים בו.
על הפסוק השני כתב הרמב"ן (ויקרא כ"ו, ט"ז):
וכן מה שאמר בכאן "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.
דברי הרמב"ן מדהימים כשמתבוננים בהם בראיה היסטורית.
כשעם ישראל התחיל לשוב לארץ, הארץ היתה מלאה שממה, ביצות וקדחת. עמים רבים ניסו ליישב את הארץ לאורך שנות גלותנו – ולא עלה בידם. והנה, עם ישראל מגיע לארץ – והיא מתחילה לפרוח. הרב קוק זצ"ל ראה בכך את התגשמות דברי הגמרא (סנהדרין צ"ח ע"א):
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".
ומפרש רש"י:
מגולה מזה. כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר.
על פי הגמרא ניתן לראות בעיניים את הקץ, את תחילת הגאולה. הרב קוק ראה בכך סימן מובהק, שעל פיו התייחס לתקופה כתקופה של גאולה.
הפסוקים האלה נמצאים בתוך פרשת התוכחה. המציאות הנמוכה והקשה היא המלמדת אותנו על עוצמת הקדושה של המקדש. כאשר בית המקדש עומד על מכונו, כהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם – זהו מראה מרגש ומלבב, אך לא ניכרת קדושת המקום. כאשר המקום שומם, ומבחינה חיצונית אין בו דבר מלבד שועלים המהלכים בו, ובכל זאת התורה אומרת שיש קדושה במקום – יש בזה לימוד גדול. הקדושה היא קדושה עצמית, פנימית, שאיננה תלויה בגורמים חיצוניים.
אנו מצפים, כמובן, שהקדושה תתגלה כלפי חוץ בבנין המקדש. אך התקופה של השממה חשובה כדי ללמד אותנו שהקדושה איננה בעצים ובאבנים, אלא היא קדושה אלוקית שבאה מלמעלה למטה.
הכוזרי אומר בחתימת ספרו:
כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
יש בך רצון לבנין המקדש? עליך לעסוק בבנין הכיסופים של האומה לירושלים. אתה רוצה את הר הבית? הכתובת לפעול לכך היא בתל אביב ובחיפה. כאשר שם יהיו כיסופים לירושלים – יבנה המקדש. בנין המקדש לא תלוי כלל בגורמים חיצוניים, פוליטיים או אחרים. הכל תלוי ברמת הכיסופים של האומה. אילו היינו נכספים לכך בעומק לבנו – המקדש היה נבנה כבר.
דברים חיצוניים לא חסרים בשביל לבנות את בית המקדש. מה שחסר זה הכיסופים שלנו, של כל עם ישראל. כשאנחנו נכסוף לכך בעוצמה גדולה – הרבה דרכים למקום איך להוציא את הדבר אל הפועל.
התורה אומרת לנו שיש קדושה במקדש גם כשהוא בשממונו, כדי שנבין שקדושת ירושלים היא פנימית. מי שרוצה באמת לבנות את ירושלים, צריך לעסוק בחיזוק נשמת האומה. שם מתחוללים הדברים באמת.
יש בזה הבדל בין בנין ארץ ישראל ובנין ירושלים. הרצי"ה זצ"ל היה אומר: על ירושלים אני נטורי קרתא. משמעות הדבר היא שביחס לירושלים אנו לא בונים מלמטה, אלא בונים את הבנין הרוחני בלבד. בארץ ישראל, לעומת זאת, עוסקים בבנין המעשי של הארץ, דונם אחר דונם. ירושלים היא מציאות רוחנית ומצבה תלוי במצב הרוחני של עם ישראל.
הנקודה המרכזית ביחס לירושלים היא היותה "עיר שחוברה לה יחדיו" – שמחברת את עם ישראל.
הרב נריה זצ"ל עמד על פלא ביחס לירושלים.
במלחמת השחרור, ישבו יהודים בירושלים. למרות המאמצים הגדולים – לא הצליחו להחזיק במקום והוא נכבש על ידי הירדנים. זה כמעט ולא קרה, שהצבא לא הצליח להגן על מקומות הישוב. במלחמת השחרור הצבא לא אמר שאין לו מענה לאיום של האויב ולכן צריך לפנות ישובים. לא הכירו את המושג הזה. ובכל זאת, בצורה פלאית, ירושלים נלקחה מאיתנו.
במלחמת ששת הימים היה פלא הפוך ביחס לירושלים – כיבוש ירושלים. ירדן הצטרפה למלחמה רק באמצעה, לאחר שצה"ל כבר השמיד את רוב צבאות מצרים וסוריה, והצנחנים היו פנויים להילחם מול ירדן. כיבוש ירושלים לא היה בתכניות המלחמה, ובכל זאת זה קרה.
הכיצד?
מסביר הרב נריה, שהדבר תלוי באחדות בעם ישראל. במלחמת השחרור כל ארגון ניסה לכבוש את ירושלים בעצמו, ההגנה מכאן, האצ"ל מכאן – כך לא מצליחים לכבוש את ירושלים. במלחמת ששת הימים, לעומת זאת, היתה תחושה מרוממת של אחדות, שנבעה גם מממשלת האחדות שקמה בעקבות הכוננות לקראת המלחמה. כאשר יש אחדות – ירושלים מגיעה אלינו.
ירושלים היא פלא, גם כשלא מצליחים להגן עליה וגם כשמצליחים לכבוש אותה.
הרגשתי את הפלא הזה באופן אישי במלחמת יום הכפורים. הייתי מגוייס למילואים בחטיבת ירושלים, ונשלחנו להגן על ירושלים למקרה שירדן תצטרף למלחמה. ברשותנו היו תותחים ישנים ממלחמת העולם הראשונה, שנגררו על ידי טרקטורים שגוייסו ממושבים בפרוזדור ירושלים. חששנו שבזמן אמת הם לא יעמדו במשימה.
לא היו טנקים בכל הבקעה כדי להגן מפני התקפה ירדנית. כדי ליצור הרתעה מול הירדנים, היו טנקים מקרטון שהועמסו על מובילים, והם נסעו בלילה באורות מלאים הלוך וחזור, כדי לתת תחושה שצה"ל מזיז כוחות בגזרה.
היה זה ממש נס שירדן לא הצטרפה למלחמה. במלחמת ששת הימים, כשצה"ל היה בשיאו – ירדן הצטרפה וכבשנו את ירושלים. במלחמת יום כיפור כשהיה זה סיכון גדול – ירדן לא הצטרפה. ראינו בחוש איך הקב"ה שומר על ירושלים.
כדי לזכות לבנין ירושלים אנו צריכים לחזק את האחדות ולהגביר את הכיסופים לירושלים בנשמת האומה. קדושת ירושלים היא ענין פנימי ולא חיצוני. בע"ה תתגלה הקדושה בקרוב בבית המקדש ובעבודת המקדש, ונזכה לראות זאת במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.