פרשה א – פסקה לב1
'ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה', מהו 'ולתור בחכמה' – תור לחכמה, לעשות תואר לחכמה, היך מה דאת אמר 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען', מאן דקרא טבאות יתיה לגביה, דתני טבאות יתיה לגביה. דבר אחר 'לדרוש ולתור' – לתור ולהותיר, הדין פוייטנא כד הוה עביד אלפביתין זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה, אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה ה' אתואן, הדא הוא דכתיב 'ויהי שירו חמשה ואלף', ויהי שיורו של משל חמשה ואלף. ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר, אלא על כל אשר נעשה תחת השמים, כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין והיאך שותין את החמין יין ומים ופלפלין בשליש.
פירוש המדרש
"ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו". מהו "ולתור בחכמה", תור לחכמה, כלומר לעשות תואר לחכמה – המהרז"ו גורס על פי המקבילות (שיר השירים רבה פרשה א' פסוק א', ז'): "להעשות תייר בחכמה", ומתאימה גירסא זו להמשך המדרש. היך מה דאת אמר – כמו שנאמר (במדבר י"ג, ב'): "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען", כך תר שלמה את החכמה, שהיה אומר: מאן דקרא טבאות יתיה לגביה, דתני טבאות יתיה לגביה – מי שמלמד מקרא היטב – נלך אליו, מי שמלמד משנה היטב – נלך אליו. כך היה שלמה מחפש אחר החכמה. דבר אחר, דרשה נוספת למילים "לדרוש ולתור", לתור ולהותיר – "לתור" לשון יתור ותוספת, ופירושו: הדין פוייטנא כד הוה עביד אלפביתין זמנין חשל לה וזמנין מחסר לה – הפייטן הזה כשעושה "אלפא ביתא", פיוט על סדר האותיות כמקובל (המכונה 'אקרוסטיכון'), פעמים מסיים אותו ומחבר חרוזים לכל האותיות, ופעמים שאינו מסיים אותו, ויש אותיות שאינו חורז עליהן. אבל שלמה כד הוה עביד אלפביתין הוה מותר לה ה' אתואן – אבל שלמה כשהיה עושה פיוט על סדר האותיות, לא זו בלבד שהיה מסיים את כל האותיות, אלא שהיה מייתר חמש אותיות, ומוסיף חמישה חרוזים נוספים על אותיות הא"ב. הדא הוא דכתיב – זהו שכתוב (מלכים א' ה', י"ב): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף" – ויהי שיורו של משל חמשה ואלף, התוספת על המשל, על שירו של שלמה, היתה "חמשה ואלף", חמשה חרוזים יותר מאותיות האלף בית. ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר, אלא "על כל אשר נעשה תחת השמים" – ואף בענייני העולם היה שלמה חכם, כגון היאך ממתיקין את החרדל – שחריף הוא, וממתיקין את התורמסין – שמרים הם ויש לבשלם שבע פעמים כדי לתקנם לאכילה, והיאך שותין את החמין יין ומים ופלפלין בשליש – שזוהי דרך לשתות חמין בצורה מעולה ומשובחת.
נושאי השיעור: א. מיתוק התורמוס – היכולת להפוך מר למתוק, מיתוק הדינים. ב. הופעתם של דברי החכמה בחוץ מוסיפה להם. ג. הדרך מן החכמה העליונה אל המציאות המעשית כלולה במספר חמש.
"ולתור בחכמה"
בחלקו הראשון של המדרש מופיעים שלושה פירושים לביטוי: "ולתור בחכמה".
א. "לעשות תואר לחכמה", שפירושו "להעשות תייר בחכמה" (מהרז"ו). שלמה חיזר אחרי אנשים שהיה יכול ללמוד מהם דברי חכמה.
ב. "לתור ולהותיר" – שלמה ידע להותיר – כאשר כתב פיוט, היה רומז את כל אותיות הא"ב בראשי החרוזים (המכונה "אקרוסטיכון"), והיה מוסיף עוד חמישה חרוזים1 מעבר לאותיות הא"ב.
ג. "ולא בדברי תורה בלבד היה שלמה תייר אלא על כל אשר נעשה תחת השמים כגון היאך ממתיקין את החרדל וממתיקין את התורמסין" – שלמה היה מבין גם בענייני העולם המציאותיים, כתיקון המאכלים.
באופן כללי יש להבין את המשמעות של הדברים המובאים במדרש – מהי גדולתו המיוחדת של שלמה העולה מדברים אלה.
ההסבר השני תמוה ביותר. וכי זוהי גדולתו של שלמה, שידע לכתוב פיוטים ארוכים יותר? והרי כל גדולי וקטני פייטני ישראל לדורותיהם עשו דברים כאלה ודומים להם, ומהי גדולתו של שלמה המתבטאת בדבר זה?
נראה ברור, שלא בא מדרש זה ללמדנו את פשוטו, אלא לרמוז לעניינים עמוקים ביותר, שבקצותיהם ננסה לאחוז בהמשך.
חכמתו של שלמה
שלמה ידע "היאך ממתיקין את התורמוסין". התורמוס הוא מין קטנית מרה ביותר, שיש לבשלה שבע פעמים כדי להמתיקו. נראה פשוט, שלא בא המדרש לשבח את שלמה בכך שהיה טבח טוב במיוחד… שלמה חדר לעומקה של המציאות, והבין מדוע התורמוס מר – איזו נקודה רוחנית מופיעה בעולם הזה, לאחר השתלשלותה מן העולמות העליונים, כדבר מר. מתוך כך הבין גם איך ממתיקים מרירות זו.
המרירות היא ביטוי למידת הדין, וידע שלמה כיצד למתק את הדין, כיצד לבסמו ולקשור אותו אל שורשו, ובכך לתקנו2.
בהקדמת הזוה"ק3 מובא, שרק מי שידע להפוך חושך לאור ומר למתוק – יכנס להיכלו של משיח. עבודת העולם היא תיקונו וביסומו – הפיכת מרירותו למתיקות. רק מי שבקי ברזיה של עבודה זו, יזכה להיכנס להיכלו של משיח, לתיקון השלם.
כדי להמתיק את מרירותו של העולם יש להכיר היטב את מציאות העולם, לחדור לעומקה ולעמוד על פנימיותה, וכך להבין איך להמתיק את המרירות.
זוהי חכמתו של שלמה, שידע כיצד "למתק את התורמוסים"4.
נראה, שכך יש להבין גם את היותו של שלמה "תייר בחכמה". הרצון לשמוע מכל אדם וללמוד מכל אדם איננו נובע מסקרנות גרידא. בבסיס הדבר עומדת ההבנה, כי אין לך אדם בעולם שאין מה ללמוד ממנו, מדרך הסתכלותו ומצורת חשיבתו.
שלמה היה חכם מכל אדם, אך אחר כל חכמתו היה הוא רק אדם אחד, בעל הסתכלות מסוימת. ידע שלמה, כי החכמה היא ללמוד מכל אדם5 – לאסוף את ההסתכלויות השונות והדעות השונות ולקשרן אל חכמתו והסתכלותו.
"לעשות תואר לחכמה". תוארו של דבר הוא הצורה שבה הוא מתגלה במציאות. שלמה ידע כיצד לגלות את חכמתו ולהעבירה לאחרים, וכיצד לקלוט חכמה מאנשים אחרים ולהביאה אליו.
החכמה השלמה אינה רק אוסף הידיעות בשכלו של האדם, אלא היכולת לקשר בין החכמה שבידי אדם, ובין החכמה שבידי אחרים.
במדרש שיר השירים רבה6 דרשו חכמים דרשה דומה למובא כאן, בתוספת:
זה שאמר הכתוב (משלי ט"ז): 'לב חכם ישכיל פיהו' – לבו של חכם מלא חכמה, מי ישכיל עליו ומי מחכים עליו – פיהו, פומיה מחכים עלוי פומיה מורה עלוי. 'ועל שפתיו יוסיף לקח' – מתוך שהוא מוציא דברי תורה מלבו מוסיף על לקחה של תורה. משלו משל למה הדבר דומה, לחבית שהיא מלאה אבנים טובות ומרגליות ומוקפת צמיד פתיל והיא נתונה בזוית אחת ואין אדם יודע מה בתוכה. בא אחד ופנה אותה וידעו הכל מה בתוכה. כך לבו של שלמה היה מלא חכמה, ולא היה יודע אדם מה בתוכה, כיון ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלושה ספרים ידעו הכל חכמתו. 'ועל שפתיו יוסיף לקח' – לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו, שנאמר (קהלת א'): 'ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה'.
הוצאת דברי החכמה אל השפתיים ואמירתם לאחרים – מעלה ומוסיפה לקח לדברי החכמה עצמם.
משל למה הדבר דומה, למים הזורמים בנהר. אדם אחד משתמש במים להשקיית שדהו, ומגלה בכך את כח החיים שבמים. אחר מנקה בהם את ביתו, שלישי טובל בהם לטהרתו ורביעי מניע בעזרתם תחנת כח. כל אחד מאלה מגלה ומוציא אל הפועל תכונה הקיימת במים, ובכך מרומם ומגדיל את כחם של המים. השימוש וההוצאה אל הפועל מגדילים את עוצמת הדברים עצמם, מעבר לפעולתם על המקבלים.
האדם החכם הוא האדם היודע גם כיצד להעניק מחכמתו לאחרים, וגם כיצד לקבל חכמה מאחרים, וכך מאחד הוא את כל החכמות ומגדל את עוצמת החכמה7.
"ויהי שירו חמשה ואלף"
דברים אלו יכולים לבאר את דברי חכמים שהיה שלמה מותיר חמש אותיות בפיוטיו.
הפסוק אותו דורשים חז"ל8:
וידבר שלושת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף.
פשט הפסוק קשה. "אלף" הוא מספר שלם, ונראה תמוה לומר שכתב שלמה אלף וחמשה שירים. נראה, כי "חמשה ואלף" בא לומר, שמעבר לאלף יש חמשה נוספים. כבר בפשט הכתוב רמוז כי החמשה הם תוספת על האלף. הקושי בפשט מלמד כי הפסוק "ניתן להידרש", ויש להעמיק בדברים הרמוזים בפסוק.
"אלף" מבטא את כלל חכמתו של שלמה, שהיתה שלֵמה ומלאה. מעבר לכל חכמתו הוסיף שלמה עוד "חמשה", המבטאים את הדרך איך להעביר את החכמה מלבו של שלמה אל העולם.
הרב קוק זצ"ל מונה את "חמשת דרכי הלימוד"9, החל מ"שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב", ועד לעיון, המתפשט "יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין". מרום המחשבה ועד לעיון המפורט והמעשי מובילים חמשה שלבים.
בדבריו קושר הרב ענין זה לדברים נוספים: "חמשה חומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה 'ברכי נפשי'. חמשה חלקי הנשמה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות…".
חמשה שלבים מציינים את המעבר של הדברים הנסתרים אל הצורה הגלויה והמעשית.
כך בלימוד, כך בנשמה, וכך בעולמות. מהאחדות העליונה משתלשלים העולמות בחמש מדרגות עד שמגיעים לעולם מפורד, עם טוב ורע ושאר הניגודים והסתירות10.
גם בכיוון ההפוך: בחמש מדרגות מתרומם האדם מן העולם המעשי בו הוא שרוי, ועד להכרת הקב"ה, מידותיו והנהגתו את עולמו.
שירו של שלמה היה "חמשה ואלף". היה לשלמה "אלף" – שלמות של לימוד וחכמה שרכש לעצמו11, ועל האלף הותיר עוד "חמשה" – ירידה של חכמתו אל השומעים, אל העולם המעשי, אל היכולת לתקן את המציאות ולמתק את התורמוסים מתוך חכמתו הגדולה.
בזוה"ק12 דרשו חכמים:
'ויהי שירו חמשה ואלף', כך העמדנו… 'ויהי שירו', זה שיר השירים, וכי חמשה ואלף הוא שיר השירים, ודאי כך הוא, חמשה הם שערים נפתחים הנפתחים במלך שהשלום שלו, והם חמש מאות שנים של עץ החיים, חמשים שנים של היובל, 'ואלף', זהו עץ החיים…
חמש, חמשים, חמש מאות – זו הופעת החמש במדרגות שונות, החל ביחידות – המבטאות את עולם המעשה, ועד למאות המבטאות את עולם המחשבה.
הדרך אל העולם הרוחני הנרמז בעץ החיים וביובל בנויה מחמשה שלבים, והדברים מתאימים לנאמר לעיל.
שלמה עמד בתווך, בין החכמה האלוקית שזכה לה ובין המציאות המעשית, וידע לקשר ביניהם. זהו מה שדרשו חכמים בביטוי "ולתור בחכמה".
1 במהרז"ו מובא שהיה מוסיף את אותיות שמו, ועוד אות כנגד "חזק", כדרך הפייטנים.
2 עיי' בעניין זה בשיעור מדרש לעיל, "דור הולך ודור בא", ב'-ג', ובספר "משוש הארץ" עמ' קע"ז.
3 דף ע"ח.
4 מיתוק החרדל והתורמוסין מובא פעמים רבות בדברי חז"ל כדוגמא לתפקידו של האדם בתיקון העולם ובשכלולו. עי' למשל בראשית רבה (פרשה י"א, ו'): "אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון", ובאופן דומה (שם פרשה מ"ב, נ'): "אמר להם עוד אינה שלימה, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים עשייה כגון החרדל צריך למתוק, החטים צריכם להטחן, התורמוסין צריכין לימתק", ובתנחומא (בראשית, סי' ז'): "וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו ואתם ממתיקין אותן, אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים שבע פעמים עד שהוא נעשה מתוק, וכן חרדל וצלף ודברים הרבה, ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך, יצר הרע המסור בידיך על אחת כמה וכמה". נראה שאף המדרש כאן מביא את התורמוסין כדוגמא לתיירותו של שלמה, ללמדנו כי ידיעת העולם של שלמה היתה הבנתו את פעולותיו החיוביות של האדם בתיקון העולם וישובו.
5 עי' אבות פ"ד מ"א.
6 פרשה א' פסוק א', ז'.
7 עי' אורות ישראל ה', ב': "צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד" – העובדה כי אדם נזקק לאחרים ומעניק לאחרים היא הגורמת את אחדות העולם כולו.
8 מלכים א' ה', י"ב.
9 אורות הקודש א' עמ' ע"ג.
10 עי' בשיעור למדרש שיר השירים רבה פרשה ח' פסוק י"ב, "כרמי שלי לפני" (המופיע באתר), על חמשת השלבים המובילים מהלימוד של דברי החכמה, ועד ליכולת ללמדם לתלמידים.
11 עי' ברש"י לפסוק במלכים, ש"אלף" כאן פירושו לימוד.
12 ח"ב קמ"ה ע"ב בתרגום.