פרשה א – פסקה לג

שיעור מדרש זה מבוסס על כללי לימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל המשל.

"ראיתי את כל המעשים שנעשו וגו'". אמר ר' אבא בר כהנא לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד תחלתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים, ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור, והיה מזהיר לעוברין ולשבים ואומר: זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים, וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען?! כך אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל "שבתי וראה תחת השמש", "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש וגו'", חוץ מתשובה ומעשים טובים. ורבנן אמרי לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם: פרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה?! כך לשלמה שאמר "ראיתי את כל המעשים וגו'", חוץ מתשובה ומעשים טובים.

פירוש המדרש
"ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח". אמר ר' אבא בר כהנא משל לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין, אחד תחלתו מישור – שנוח להלך בו, וסופו קוצים וארזים וקנים – המקשים על ההולך בדרך ומייסרים אותו, ואחד תחלתו קנים וארזים וקוצים וסופו מישור, והיה מזהיר לעוברין ולשבים, ואומר: זו תחלתו מישור וסופו ארזים וקוצים וקנים, וזה תחלתו קוצים וארזים וקנים וסופו מישור – ודעו באיזו דרך עליכם ללכת (בשיעור נבאר את כוונת הזקן ועצתו הטובה) – אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה שהוא מזהירן לטובתן שלא ליגען?! כך הנמשל: אין הבריות צריכין להחזיק טובה לשלמה, שהוא יושב על שערי החכמה ומזהירן לישראל "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (קהלת ט', י"א), "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח", שכל חיי העולם הזה הם הבל ורעות רוח חוץ מתשובה ומעשים טובים – שרק בהם על האדם לעסוק.
ורבנן אמרי משל לאיסטרולוגוס – חוזה בכוכבים – שהיה יושב על פתח הלמן – הנמל – והיה מזהיר לכל העוברים והשבים ואומר להם: פרגמטיא – סחורה – פלונית יוצאה – נמכרת – במקום פלוני, ופרגמטיא פלונית יוצאה במקום פלוני – וכך יודע כל סוחר לאן לשלוח את ספינתו, אין הבריות צריכין להחזיק לו טובה?! כך הנמשל לשלמה, שאמר "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח", שכל הסחורה שבעולם הזה הבל היא, חוץ מתשובה ומעשים טובים – המשמשים את האדם לעולם הבא, ובהם יש להשקיע.

נושאי השיעור: א. יכול אדם לבחור כיצד להגיע אל סוף דרכו בעולם. ב. מקור הידיעה על הדרך אל העולם הבא הוא מעל לעולם. ג. הדרך הטובה והדרך הרעה מובילות לאותה מטרה.

פתיחה – לימוד המדרש
כאשר מובאים במדרש שני משלים דומים יש להבין את נקודת החידוש שבכל אחד מהם. כאן, יש למקד את ההבדל העקרוני בין המשלים, שממנו נובע ההבדל במסר של המשלים.
נראה שההבדל העקרוני הוא באדם בו עוסק המשל. המשל הראשון עוסק בזקן, והשני באיסטרולוגוס – חוזה בכוכבים.
יתרונו של הזקן הוא בחכמת החיים שלו ובניסיון שצבר בשנות חייו. יתרונו של החוזה הוא בידיעתו דברים שאדם אחר אינו יודע אותם.
מקורותיו של החוזה הם בשמים, מעבר להשגת האדם, ומקורותיו של הזקן הם בארץ – בתחומי השגתו של כל אדם.
מתוך הבנה זו יש לעיין בכל משל ולעמוד על משמעותו.

"לזקן שהיה יושב בפרשת דרכים"
יש להבין את המשל. מהו ההבדל בין שתי הדרכים, הרי בשתיהן יש מישור וקוצים? מהי המלצתו של הזקן – לאיזה דרך הוא מכוון את האנשים, ומדוע?
עניין נוסף יכול להעמידנו על משמעות המשל. יש מהמפרשים (עי' במהרז"ו) המדמים משל זה למעשה נוסף המובא במדרש¹:

מעשה ברבי יהושע שהיה מהלך בדרך… הלך משם יותר ומצא תינוק אחד יושב על פרשת דרכים. אמר לו: איזו דרך קרובה לעיר. אמר לו: זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. הלך רבי יהושע בזו שקרובה ורחוקה. כיון שהגיע לעיר מצא גנות ופרדסים מוקפים לחומה וחזר אצל אותו תינוק ואמר לו: בני, וכי זו דרך קרובה לעיר, אמר לו אתה הוא חכם של ישראל, לא כך אמרתי לך שזו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה. באותה שעה אמר ר' יהושע: אשריכם ישראל שכולכם חכמים מגדולכם ועד קטנכם…

אף כאן יש שתי דרכים, האחת תחילתה טובה וסופה רעה, והשניה הפוכה ממנה. אולם, נראה שיש הבדל מהותי בין המעשים. ר' יהושע חיפש את הדרך לעיר, ואילו במשל אצלנו אין כלל מטרה שאליה מובילות הדרכים. לא מובא במדרש היעד שאליו מובילות שתי הדרכים.
נראה, אפוא, שהמשל עוסק בדרך עצמה, ולא במטרה שלקראתה מובילה הדרך.
במשנה מובא²:

רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.

המשל עוסק בפרוזדור – בדרך לחיות את חיי העולם הזה בצורה טובה. השאלה שמעמיד הזקן בפני ההולכים בדרך היא: איך אתה רוצה להגיע לסוף הדרך, במישור או בקוצים? ובנמשל: איך אתה רוצה לראות את עצמך בזקנותך, חי בנעימות ובמישור או בייסורים וקשיים?
במשך כל חייו האדם הולך ומתקדם, והמדרש מעמיד את השאלה: לאן אדם מגיע בסוף ימיו, קודם מותו.
החשיבה על ענין זה היא עניין של חכמת החיים, שכל אדם יכול להגיע אליה, ולכן היא נתונה בפיו של זקן.
מה הם דבריו של הזקן?
דרך שתחילתה מישור – סופה קוצים, ודרך שתחילתה קוצים – סופה מישור.
כדי להגיע למישור, לחיים נעימים בעת זקנה, יש להקדים ולשלם מחיר בתחילת הדרך. אין דרך להגיע לסוף הדרך בנעימות, ללא השקעה והקרבה בתחילתה – בקשיים, בייסורים ובניסיונות שהאדם עובר בחייו.
מי שחי את חייו במישור ובנעימות, בחינת "שמח בחור בילדותך", הרי שבסוף חייו הוא סובל. חייו מלאים תענוגות, ובזקנותו בטלה הנאתו מהם וחייו ריקים וקשים.
אולם מי שהשקיע בחכמה – היא בידיו גם בזקנותו, ועל כן "זקני תורה… כל זמן שמזקינין – דעתם מתיישבת עליהן"³.
הרוצה לסיים את חייו במישור צריך להקריב את הבילויים והתענוגות עבור החכמה, שתישאר גם בזקנותו. ללא הקרבה זו יהיה בסוף חייו בייסורים ובקשיים.
כל אדם עובר משברים בחייו. מי שהתמודד עם המשברים בעוד כוחו במותניו, חי בתשובה ובמעשים טובים כעצתו של שלמה, הרי שהוא נמלט מן המשברים המאוחרים, "משבר גיל העמידה", "משבר גיל הפרישה" וכד'. את שבירת הקליפות שבחייו ואת העליות והירידות הוא עבר בצעירותו, וכעת הוא חי בנעימות.
בריחה מן המשברים בתחילת הדרך מביאה אותם בסופה, ועל כן עלינו להודות לשלמה שבחכמתו מייעץ לנו כיצד לחיות את חיי העולם הזה בצורה הנכונה.

"לאיסטרולוגוס שהיה יושב על פתח הלמן"
המשל השני עוסק באיסטרולוגוס – חוזה בכוכבים – הרואה דברים שנעלמים מעיני כל אדם. אין יכולת בידי אדם לדעת את הנעשה מעבר לים – איזו סחורה תימכר בהצלחה ואיזו לא. אלה ידיעות שמקורן מעל העולם הזה.
נראה, שבעוד המשל הראשון עוסק בדרך, עוסק משל זה במטרה – בעולם הבא. הידיעות על העולם הבא אינן נרכשות בחכמת החיים, ועל כן הזקן איננו עוסק בהן. כאן אנו נדרשים למקור חיצוני – לתורה מן השמים.
העולם הבא הוא מעבר ליכולת ההשגה של העולם הזה, ואין בידינו דרך לדעת כיצד להגיע אליו. איננו רואים את המטרה בעינינו, וכיצד נדע איזו דרך מוליכה אליה?
לשם כך אנו זקוקים לשלמה שאמר את דבריו ברוח הקודש⁴. רק ידיעה שמקורה מעל לעולם, הרואה את חיי העולם הבא, בכוחה לכוון אותנו בעולם הזה כך שנגיע אל המטרה, ולא נצעד בשביל המוביל למטרה אחרת.

הרב קוק זצ"ל מאיר עניין זה⁵:

המסגרת האנושית צרה היא בעדנו, כל כך גדול הוא רוחנו, עד שאנו דורשים להתפשטותו במלא קומתו מלא כל.
המוסר שלנו מתפשט והולך הוא על כל בריה, על כל היש, ומוכרח הוא מפני זה להיות מתגשם על פי האמרה היוצאת מאדון כל עולמים.
התורה הישראלית מוכרחת היא להיות מן השמים, ומתפשטת היא על הארץ, בכשרון האומה הפנימי, המותאם לאותו האור השמימי, שכל סעיפיו הולכים הם באותם העקבות של הגשמת המוסר העליון, שלמעלה מכל הגבלה, על מלא כל.

ובהמשך⁶ כתב:

המקור העצמי של המוסר מוכרח להיות מונח ביסוד מה שהוא טוב לכל, במובן היותר רחב, דהיינו טוב לכל המצוי, ומוכרח על פי זה להיות מציאות למהלך מעשי ומחשבתי כזה, שתולדותיו מביאות את הטוב לכל, במובנו היותר נרחב.
השאלה היא רק איך יתגלה לאדם המוגבל הטוב לכל המצוי, שהוא כל כך נעלם ממנו. ועל זה התשובה מוכרחת לבא, שבעולם תמצא נקודה מאירה, שמפי הגבורה ישמע בה תורה ומצות. והתורה מן השמים צריכה להיות מכוונה לטובת הכל, מראשית עד אחרית.
וכל סדרי המוסר שהם נערכים בכל השדרות, לפי כל המצבים השונים של כל היצורים, של כל היחידים וכל הקיבוצים, הנם באמת שלבים, שיעלה על ידם העולם למדה זו של הקשבת קול ד', שיגלה לו מזיו האורה של נקודת עולמים זו את היסוד המוסרי בכל מילואו, איך לעשות טוב עם הכל, בכל מעשיו ובכל דרכיו.
זאת היא התורה אשר תצא מציון ודבר ד' מירושלם, שכל העמים ישתוקקו לה באחרית הימים, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחתיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם.

הדרך הנכונה לחיים מוסריים בעולם הזה, המביאים את הטוב לכל – את השלמות הנצחית של העולם, מוכרחת להינתן מן השמים, ממקור עליון, שהוא המאיר את הדרך הנכונה בעולם הזה – לקראת התכלית.

שני שבילים ויעד אחד
המשל הראשון, העוסק בשתי דרכים המובילות ליעד אחד⁷, מזכיר את דברי בעל ה"לשם"⁸:

'מתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ובמעשיהן של רשעים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב 'וירא אלקים את האור כי טוב' הוי אומר במעשיהן של צדיקים ואינו חפץ במעשיהם של רשעים' (בראשית רבה פרשה ב', ה'). וע' במפרשים שטרחו מאד בדברי המדרש הזה… והנה הוא מובן על פי דברינו כי מאחר שתכלית הבריאה שהוא בשביל התיקון דלעתיד אשר לימות המשיח ולחיי העולם הבא, הנה הוא יעשה על כל פנים שיתוקן הכל על ידי העונשים גם כן, כי על ידי כל התלאות שבהעולם הזה והעונשים אשר לאחר מיתה יתבטל הרע כולו ויכלה כל הטומאה והזוהמא ויהיו כל העונשים גופה גם כן לסיבה גדולה להתיקון העתיד ולהגילוי דטוב הצפון וכנ"ל, אם כן שמא יאמר אדם שילך באיזה דרך שירצה כי אין רצונו של הקב"ה בזה יותר מבזה מאחר שתכלית הכוונה הרי יעשה על כל פנים. לכן אמרה התורה 'ובחרת בחיים', כי רצונו של הקב"ה הוא רק שיעשה התיקון אשר בתכלית כוונתו ית"ש על ידי קיום התורה והמצוה דוקא.

העולם יגיע למטרתו, שכן מטרה זו הוצבה על ידי הבורא, ואיננה תלויה במעשינו.
אנו יכולים לבחור את הדרך שבה נצעד אל המטרה – האם בדרך טובה, דרכם של צדיקים, או בדרך הקשה, דרכם של רשעים.
בשתי הדרכים ניתן להגיע אל המטרה, באחת בנעימות ובטוב, ובשניה בקשיים ובייסורים, ואנו מצווים לבחור בחיים ובטוב, בדרכם של צדיקים.
שתי הדרכים מובילות לאותו מקום, והזקן ממליץ ללכת בדרך הטובה ולא לבחור בדרך הקשה, אף שגם הדרך הקשה מגיעה אל היעד.