דברים, שבת חזון – לראות את ישראל בגדולתן
בפרשת השבוע מופיעה מילה שיש לה משמעות מיוחדת בימים אלה (דברים א', י"ב):
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם.
יש שנוהגים לקרוא פסוק זה במנגינת הטעמים של מגילת איכה, ולכן לא מתחילים את עליית שני בפסוק זה אלא חוזרים על הפסוק הקודם. כשקוראים את המילה "איכה" סמוך לתשעה באב, זה מזכיר לנו את מגילת איכה ואת החורבן.
אך במדרש רואים שחז"ל ראו זאת בצורה אחרת, והפכו את המרירות של איכה למתיקות.
המדרש הראשון (איכה רבה פרשה א', א'):
"איכה ישבה", שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'", ישעיה אמר (ישעיה א'): "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר (איכה א'): "איכה ישבה בדד". אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: "איכה היתה לזונה", ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר: "איכה ישבה".
משה אמר "איכה" כשראה את ישראל בשלוותן. ה"איכה" של משה לא נאמר בלשון קינה, אלא בהתפעמות מגדולתם של ישראל. משה אומר לעם ישראל: אתם עם כל כך גדול, עִם כאלו עוצמות, עִם צמאון גדול כל כך לתורה, איך אני יכול לבד להנהיג אתכם ולרומם אתכם? אני זקוק לאנשים נוספים שיסייעו לי לרומם את העם ולהוציא את גדולתו מן הכח אל הפועל.
ניתן לומר, שאין מדובר במדרש רק על תקופות שונות בחייו של עם ישראל, אלא שבכל תקופה יש משלושת הדברים.
אנו רואים זאת היום. ניתן לראות את עם ישראל בגדולתו, בצמאון לתורה. אנו לא נמצאים בתקופה של שלוה, לצערנו, אבל בהחלט בתקופה גדולה. הדור גדול והאנשים גדולים.
יש גם "פחזותם", ולצערנו גם "ניוולם". אך אנו צריכים להשתוקק לגילוי הגודל של עם ישראל. לומר לדור הזה: "איכה" – איך אפשר לפרנס את הרצון האדיר של עם ישראל תורה, לאמונה, לרוממות הרוח. "הבו לכם אנשים" טובים שיסייעו לפרנס את צמאונו הגדול של עם ישראל לתורה.
מדרש נוסף מהפתיחות של "איכה רבה", מדמה את עם ישראל בדור החורבן לאדם הראשון שגורש מגן עדן (איכה רבה, פתיחה ד'):
רבי אבהו פתח (הושע ו'): "והמה כאדם עברו ברית", זה אדם הראשון. אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, שנאמר (בראשית ב'): "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן". וצויתיו, שנאמר
– פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם (על דרך "בת קול שמכרזת בכל יום") ואומר לו: "איכה"? איה אתה בעולם? הנה להאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו"ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר) – מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא?…(שם): "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'", ועבר על צוויי, שנאמר (שם ג'): "המן העץ אשר צויתיך וגו'", ודנתי אותו בגירושין, שנאמר (שם): "ויגרש את האדם", ודנתי אותו בשילוחין, שנאמר (שם): "וישלחהו ה' מגן עדן", וקוננתי עליו איכה, שנאמר (שם): "ויאמר לו אַיֶּכָּה", 'איכה', כתיב. אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב'): "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל", וצויתים, שנאמר (ויקרא כ"ד): "צו את בני ישראל", ועברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט'): "וכל ישראל עברו את תורתך", ודנתי אותם בגירושין, שנאמר (הושע ט'): "מביתי אגרשם", ודנתי אותם בשילוחין, שנאמר (ירמיה ט"ו): "שלח מעל פני ויצאו", וקוננתי עליהם "איכה ישבה בדד".
חז"ל קושרים בין שאלת הקב"ה לאדם הראשון "אַיֶּכָּה", ובין קינתו של ירמיה: "איכה ישבה בדד". משמעות הדברים תתבאר לאור סיפור שמביא הרב זוין בספרו "סיפורי חסידים" על הרב בעל התניא (סיפורי חסידים תורה, בראשית):
כשהיה אדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" חבוש בבית האסורים, ב"מועצה החשאית" ("טייני סוביט") בפטרבורג הבירה, בא אליו שר הז'נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו"ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה.
אמר לו השר לאדמו"ר:
– שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי?
השיב לו אדמו"ר:
– שאל מה תשאל.
שאל השר:
– אמור נא לי פירוש הפסוק: "ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה". וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם?
אמר לו אדמו"ר:
– האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?
השיב לו השר:
– כן, אני מאמין בזה.
אמר לו אדמו"ר:
– פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם (על דרך "בת קול שמכרזת בכל יום") ואומר לו: "איכה"? איה אתה בעולם? הנה להאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו"ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר) – מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא?…
השר נתפעל מאד, טפח לו בידו על כתפו ואמר:
"בראבו"! (יישר כוחך!)
ולאחר שראה ממנו אחר כך עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, הפליג השר לפני הקיסר על אדמו"ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי ושלפי דעתו רק עלילות שוא טפלו עליו המלשינים.
יש בסיפור זה הבנה עמוקה לשאלתו של הקב"ה "אַיֶּכָּה". הקב"ה שואל כל אחד ואחד מאיתנו: איכה? איפה אתה? האם אתה מגשים את החזון שלך? האם אתה חי את התפקיד והיעוד שלך?
אדמו"ר הזקן מתייחס בעיקר לעבר, אבל אפשר לקחת את השאלה הזו עם הפנים לעתיד. אדם הראשון כולל את כל הנשמות, ולכן גם השאלה הזו היא כללית.
הקב"ה פונה לעם ישראל בכל דור, וגם בדורנו, ושואל: אתם עם נצחי, איכה? כיצד אתם מקדמים את העתיד שלכם? לא רק מה עשית עד היום, אלא עם הפנים לעתיד – מה אתם הולכים לעשות?
מדברים היום הרבה על האיום האיראני. נראה, שניתן ללמוד התייחסות לכך מן הפרשה. כך נאמר (דברים ב', כ"ה):
הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ.
מנין בא כח ההתרעה של עם ישראל? הקב"ה מדבר אל משה, ומכוחו הגויים יפחדו מפנינו. גם מצד שמשה ניצח את סיחון ועוג, אבל בעיקר מן הכח הרוחני של משה ושל עם ישראל, כח התורה. מתוך גדולתם של ישראל העמים מפחדים מאיתנו.
יש רמז בפסוק לאיום האיראני, שכן המילים "אשר ישמעון" – ראשי התיבות הם א י, וסופי התיבות ר ן, וביחד: אירן. אירן עתידים לשמוע מאיתנו ולפחד מאיתנו. איך עושים את זה?
על ידי כוחו של משה רבינו, כח התורה והעוצמה הרוחנית של עם ישראל.
מה לאיראן ולנו? מה הם רוצים מאיתנו? הרי אין לנו גבול משותף איתם, והם לא רוצים מאיתנו שטח. אין ספק שהם נלחמים בנו מלחמה רוחנית. כך גם החות'ים בתימן.
איראן, בעבר פרס, מזכירה לנו את ההתמודדות של עם ישראל מול המן, ונראה שיש דמיון רב בין התקופות.
חז"ל אומרים, שהמן זיהה שעם ישראל נמצא בתקופה של "נסירה" – ניתוק מהקב"ה, שנועד להביא לחיבור מחודש, חיבור של פנים בפנים, מתוך אהבה וקשר. המן המכשף זיהה את הניתוק, ואמר: יש כאן הזדמנות להשמיד את עם ישראל. אכן, רבים מעם ישראל התרחקו מהקב"ה ומהתורה. "נהנו מסעודתו של אותו רשע", והשתחוו להמן. אבל מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה". לא מתרגש מהאיום האיראני, ומעורר את כח התורה והחיבור של עם ישראל לקב"ה.
נראה, שכך גם בימים אלה. האומות מזהות שאנו בתקופה של "נסירה", של ניתוק, פירוד, בלבול, אבדן זהות. מחלוקות קשות, סירובי פקודה – זהו ניתוק קשה. כל הערכים הגדולים של עם ישראל, הערכים שעליהם קמה מדינת ישראל, הולכים ונעלמים, מתבלבלים ומתערבבים. האומות חושבות שיש כאן הזדמנות "להשמיד, להרוג ולאבד", חלילה.
ראשית, עלינו להבין שה"נסירה" היא ניתוק על מנת להתחבר לה' ולקודש בצורה עמוקה יותר, מתוך אהבה וקשר פנימי. שנית, אנחנו צריכים להיות מרדכי. להיות החלק בעם ישראל שמשמר את הקשר עם הקב"ה. אנחנו צריכים לעורר את כח התורה. "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיה כ"ג, כ"ט). זיק אחד של אש של התורה שורף את כל הקש של האיום האיראני ושאר אויבינו. מול האיום אנו צריכים לומר: "היום הזה אחל תת פחדך".
לכל אחד ואחד מאיתנו יש תפקיד חשוב בזמן זה. כל אחד צריך להיות מרדכי, להיות בעוצמה גדולה, לא להיכנס חלילה לפחד ולפאניקה, לא להתבלבל. בתוך כל המציאות הסוערת מרדכי עומד יציב על הקרקע ואומר את האמת האלוקית. זה האיום הגדול ביותר על אויבינו.
זוהי המשימה שלנו. אין אנו יכולים לדמיין את ערכה של שעה אחת של עיסוק בתורה, בדבר ה'. כשעוסקים במישור הרוחני, של הנשמה, כל דבר קטן הוא משמעותי מאוד. כמו המוח שהוא איבר קטן באדם, אבל מזיז בפקודה אחת את הידים ואת הרגלים. התורה היא המוח של העולם, כל אות שבתורה היא תא במוח, שמזיז עולמות. כל שעה של לימוד תורה משפיעה על העולם, ונותנת פקודות לכל העולם הגשמי המושפע ממנה.
נתחזק כולנו בע"ה, ויתקיים בנו "היום הזה אחל תת פחדך", ובמקום "איום" איראני נזכה ל"היום הזה נהיית לעם", במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.