"הגדתי היום..כי באתי אל הארץ"
אחד הדברים שבולטים לעין בקריאת הפרשה הוא החזרה על המילה "היום". הדבר בולט במיוחד בקריאה של היום ("רביעי"). הפסוק הפותח והפסוק הסוגר מסתיימים באותה מילה:
דברים כ"ז, א': וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם.
דברים כ"ז, י': וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אלקיך וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
מה הכוונה במילה "היום"?
המילה הזו חוזרת בפרשה פעמים רבות, ולפעמים בצורה מיוחדת.
הדבר בולט מאוד בפרשת הביכורים (דברים כ"ו, א'-ג'):
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
מה הכוונה "הגדתי היום… כי באתי אל הארץ"? וכי אדם זה בא אל הארץ? יתכן שהוא דור עשירי בארץ, יש לו שדה, והוא רואה תאנה שביכרה, מעלה אותה לבית המקדש, נותן לכהן ואומר: "הגדתי היום… כי באתי אל הארץ". ברוך הבא! אתה באת אל הארץ? הסבא של הסבא של הסבא שלך בא אל הארץ… אדם זה נולד בארץ ולא בא אליה. כך הדרך הרגילה שצריכה להיות בעם ישראל בע"ה. מה כוונת הכתוב?
רש"י מבאר בפרשה בכמה מקומות את המילה "היום": "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כאילו קיבלת היום".
מה צריך להיות בעינינו כחדשים במצות הביכורים? "כי באתי אל הארץ". בכל יום ובכל תקופה אנו צריכים להרגיש שאנו באים מחדש אל הארץ. מהי כוונת הדברים? לכאורה, אנו לא באים מחדש אלא להיפך. "ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו" (בבא בתרא קי"ט ע"ב).
יש בדברים אלה לימוד גדול. בכל דור ובכל יום אנו קונים את הארץ בצורה חדשה, נאבקים על הארץ בצורה שונה ממה שנאבקו עליה אבותינו. כל דור עומד בפני אתגרים אחרים, וצריך לבחון מהי הנקודה שבה הוא צריך להיאבק על הארץ. לפעמים זה התיישבות, לפעמים חיזוק המסחר והכלכלה, לפעמים חינוך. יש לחשוב מהי הנקודה שבה צריך לפעול כדי לקיים את מצות ישיבת ארץ ישראל בצורה נכונה בכל תקופה.
אנו עומדים שלושים יום קודם חג הסוכות, ואפשר להתחיל לדרוש בענייני החג.
הטור פותח את הלכות סוכה בטעם המצוה (סי' תרכ"ה):
"בסוכות תשבו שבעת ימים" וגו' "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם" וגו'. תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים, וכן הרבה מצוות, לפי שהוא דבר שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו ואין אדם יכול להכחישנו, והיא המורה על אמיתת מציאות הבורא יתעלה שהוא ברא הכל לרצונו והוא אשר לו הכוח והממשלה והיכולת בעליונים ובתחתונים לעשות בהן כרצונו ואין מי שיאמר לו מה תעשה, כאשר עשה עמנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים באותות ובמופתים. והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם, הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש. ודוגמא לזה ציוונו לעשות סוכות, כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו.
הב"ח תמה על כך וכך הוא כותב:
בסוכות תשבו גו' תלה הכתוב כו' איכא למידק בדברי רבינו שאין זה מדרכו בחבורו זה לבאר כוונה לשום מקרא שבתורה, כי לא בא רק לפסוק הוראה או להורות מנהג, ופה האריך לבאר ולדרוש המקרא דבסוכות תשבו. ויראה לי לומר בזה שסובר דכיון דכתיב למען ידעו כו', לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה, ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יציאת מצרים.
בדרך כלל, טעמי המצוות אינם חלק מעצם קיום המצוה. אך במצות סוכה התורה אומרת (ויקרא כ"ג, מ"ג):
לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
ולכן אנו צריכים לדעת את טעם הישיבה בסוכה.
כך כתב בעל הרוקח בענין טעם מצות סוכה (והובאו הדברים גם ב"חיי אדם"):
ויש מפרשים כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסוכות… כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען (ישבו בסוכות).
זהו "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים, כמו שכתוב: "אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים", והיא שנת הארבעים.
וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות" – שלא יחשבו מאבותינו אברהם יצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים, ונתנם ביד ישראל.
עם ישראל ישב בסוכות בזמן המלחמה על הארץ. הסוכות הם "אהלי המלחמה" של כיבוש הארץ.
מדוע חשוב לזכור זאת? כדי לדעת שלא מאבותינו אנו יושבים בארץ. לכאורה זה תמוה, הרי חז"ל אומרים ש"ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו"?!
אכן, ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו, ובכל זאת אנו צריכים בכל דור לדעת שארץ ישראל נקנית בייסורים ובמאבקים. אין אנו מקבלים אותה כירושה בלי שנצטרך לעמול על קניינה. "הגדתי היום… כי באתי אל הארץ" – בכל יום ולפחות בכל תקופה צריך לחשוב מה אני עושה היום למען ארץ ישראל.
היו תקופות, כמו זמן הקמת המדינה, שהמלחמה באויבינו היתה הנקודה העיקרית. לאחר מלחמת ששת הימים היתה ההתיישבות בארץ מרכז הענין.
יש שחושבים, בעקבות המלחמה שאנו נתונים בה, שעכשיו קנין הארץ בא על ידי שירות בצבא וחיזוק הכח הלוחם. זו טעות גדולה. הבעיה כיום איננה כלל חולשת הצבא והלוחמים.
הבעיה היא בתפיסה. המלחמה הגיעה אלינו בגלל עיוורון וחרשות של אנשים שלא ראו ושמעו את ההתראות הרבות שהגיעו. הדבר המרכזי שהביא עלינו את המלחמה זה הפילוג שהיה בתוכנו ערב המלחמה. מחלוקות יכולות להיות דבר נפלא, אבל צורת המחלוקת, הפילוג והשנאה ההדדית עדיין בתוכנו, וזו הבעיה המרכזית שלנו.
קנין ארץ ישראל צריך לבוא מתוך רוממות הרוח של עם ישראל, שיביא לאחדות אמיתית. אחדות שיש בה מחלוקות, אבל הן נעשות בצורה מתוקנת, עם דרך כיצד מכריעים במחלוקת וכיצד חולקים מתוך אהבה וקשר בין אדם לחבירו. כיצד אפשר לחלוק ועדיין לשמוח כל אחד בהצלחת זולתו.
הדרך לכך היא רוממות הרוח של עם ישראל. אנו צריכים לפעול שהציבור הרחב יהיה מקושר לתורה ולמסורת, לאהבת ה' וקרבת אלקים. כאשר החיבור למסורת יהיה המכנה המשותף שלנו, מתוכו נעשה את כל הבירורים שיש לעשות. מתוך הקשר אל התורה והקב"ה, נצמח ונתקדם.
"לא בשמים היא", זה בידינו. על כך נאמר: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
אנו צריכים לעשות מה שבכוחנו כדי לעורר את הציבור לחזרה אל עצמנו. אנו צריכים לפעול לכך שעם ישראל יחזור להיות מה שהוא באמת. נראה שזו הנקודה העיקרית בתקופה הנוכחית. כיצד באים היום אל הארץ? מתוך רוממות הרוח של עם ישראל, על ידי חזרה אל המסורת, אל יראת שמים וקיום המצוות.
אחת הפעמים שבהן מובא בפרשה "היום", היא בפסוק (דברים כ"ז, ט'):
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ.
מתי זה קרה? זה קורה בכל יום מחדש. היום אנו נהיים לעם, ואנו צריכים לפעול להופעת האומה הישראלית בצורה הכי עליונה ביום הזה.
בפרשה נאמר "היום" על ארץ ישראל, על עם ישראל ועל התורה. אנו צריכים לחשוב איך אנו מחזקים את הערכים האלה "היום".
עם ישראל הוא היושב בארץ והוא השומר את התורה, ולכן אנו צריכים לפעול דרך עם ישראל. לחזק את הקשר של עם ישראל לארצו ולאלוקיו. זוהי המשימה של "היום הזה".
אנו צריכים להתמסר למשימה הזו, ובע"ה בסייעתא דשמיא נזכה לחזק את עם ישראל. כל אחד צריך להיות שותף למשימה הזו, במחשבה ובמעשה, בתפילה ובלימוד תורה, ובע"ה נזכה להיות לעם ולבוא אל הארץ לטובה ולברכה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.