פרק ז' – הכיור – מרכבתו של הקב"ה

שמע, סיכם וערך: חגי לב – מעלות.

מלכים א פרק ז:

"(כג) ויעש את הים מוצק {=יצוק} עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב: (כד) ופקעים מתחת לשפתו סביב סבבים אתו עשר באמה מקפים את הים סביב שני טורים הפקעים יצקים ביצקתו: (כה) עמד על שני עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלשה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה: (כו) ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן {=השפה מקושטת בתבנית פרח שושן } אלפים בת יכיל"{=בלח, ובדבה"י 3,000 בת – ביבש שנדחס יותר עפ"י הגמ'}
"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא )

מהו מים המכסים את הים? אלא פירוש המילה 'ים' אינו המים אלא הכוונה לתחתית הים, לכלי המקבל את המים. הכלי הזה מלא מים.
דוד מתאר את קריעת ים סוף "וַיֵּרָאוּ אֲפִיקֵי מַיִם" ( תהילים יח', טז ) – המים של הים סרו הצידה והתגלו הדרכים שבתוך המים, על קרקעיתו.
עפ"י ישעיהו אנו צריכים להכין כלי קיבול. ה' ישפיע שפע גדול אלא שאנו צריכים להכין כלי קיבול להכילו.

"(כז) ויעש את המכנות עשר נחשת ארבע באמה ארך המכונה האחת וארבע באמה רחבה ושלש באמה קומתה: (כח) וזה מעשה המכונה מסגרת להם ומסגרת בין השלבים: (כט) ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר וכרובים ועל השלבים כן ממעל ומתחת לאריות ולבקר ליות מעשה מורד: (ל) וארבעה אופני נחשת למכונה האחת וסרני נחשת וארבעה פעמתיו כתפת להם מתחת לכיר הכתפת יצקות מעבר איש ליות: (לא) ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה ופיה עגל מעשה כן אמה וחצי האמה וגם על פיה מקלעות ומסגרתיהם מרבעות לא עגלות: (לב) וארבעת האופנים למתחת למסגרות וידות האופנים במכונה וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה: (לג) ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה ידותם וגביהם וחשקיהם וחשריהם הכל מוצק: (לד) וארבע כתפות אל ארבע פנות המכנה האחת מן המכנה כתפיה: (לה) ובראש המכונה חצי האמה קומה עגל סביב ועל ראש המכנה ידתיה ומסגרתיה ממנה: (לו) ויפתח על הלחת ידתיה ועל מסגרתיה כרובים אריות ותמרת כמער איש וליות סביב: (לז) כזאת עשה את עשר המכנות מוצק אחד מדה אחת קצב אחד לכלהנה:
(לח) ויעש עשרה כירות נחשת ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד כיור אחד על המכונה האחת לעשר המכנות: (לט) ויתן את המכנות חמש על כתף הבית מימין וחמש על כתף הבית משמאלו ואת הים נתן מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב:"

מכונות= בסיסים. כמו "את הכיור ואת כנו {=בסיסו }". מכונות יצוקות עשויות נחושת. רבועים, מסגרות רבועות המקושטות בכל מיני קשוטים. בית קיבול מרובע שלתוכו נכנס הכיור ולכל מכונה יש חשוקים – גלגלים המסיעים אותו לכל מקום. וכל זה הרחבה לכיור הבודד שיש במשכן.
בפרשת פקודי ישנו פירוט על כל חומר ( להוציא את הזהב שאין פירוט ) מה עשו ממנו כולל פירוט השמוש בנחושת. אבל התורה 'שוכחת' להזכיר את הכיור וכנו ואת השימוש בנחושת בעשיית הכיור.
גם בפרשת תרומה כאשר התורה מזכירה את כל כלי המשכן היא 'שוכחת' את הכיור.
אמנם גם ' מזבח הזהב נשכח אבל התורה חוזרת ומצווה עליו בפרשת תצווה.
הכיור לעומת זאת נדחה לפרשת כי תישא ! וזה אפי' לאחר ספור איסוף הכסף. מדוע 'השכחה' הזאת ???
מכאן ואילך הכיור יופיע במקומו. י"א הכיור הוא הכשר מצווה ועל כן אינו מוזכר בציווי הראשוני אלא רק בביצוע בסוף. האם הכיור אינו יותר מברזיה ?! חז"ל לא אומרים כך !

רש"י בפרשת ויקהל ער לכך שהכיור לא מופיע.

"ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד" ( שמות לח', ח )

רש"י ד"ה "במראת הצובאת":

"בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים. כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר (שיר השירים ח ה) תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו, להשקות ממים שבתוכו את שקנא לה בעלה ונסתרה, ותדע לך, שהן מראות ממש, שהרי נאמר (שמות לח כט ל), ונחושת התנופה שבעים ככר וגו', ויעש בה וגו', וכיור וכנו לא הוזכרו שם, למדת שלא היה נחושת של כיור מנחשת התנופה, כך דורש רבי תנחומא…"

עפ"י רש"י הכיור אינו עשוי מהנחושת הרגילה שנאספה (=נחושת התנופה שהניפו והביאוה בנ"י בתרומתם למשכן). אלא הכיור עשוי ממראות עשויות נחושת ממורקת. הנשים הביאו זאת ומשה הסתפק אם ראוי להכין ממראות תאווה אלו כלי למשכן. ותשובת ה' שאדרבא בזכות מראות אלו עמדו להם צבאות לישראל. זכו הנשים שממראות אלו יעשו את הכיור שמשכין שלום בין איש לאשתו. והראיה של רש"י מאי הזכרת הכיור בחשבון הנחושת שבפרשת פקודי !
ועדיין צריך להתבונן בייחודו של הכיור !

"(ג) ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה':"

חז"ל דורשים על חנה שביקשה להעמיד צבאי צבאות.

"(כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד:" ( שמ"א ב, כב )

ופירשו חז"ל : שמעכבים את קינהם. אלא שמעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום.
דרשת חז"ל יונקת ממשחק המילים: "ה' צבאות", "הנשים הצובאות" "ממראות הצובאות". יש כאן עניין מיוחד בקשר בין איש לאשתו ולכיור הגדול שבנה שלמה.

"וזה מעשה המכונה" הלשון מיוחדת. לכאורה זהו רק מכונה. היכי תמצי להחזיק את הכיור ולמה הלשון המליצית והחגיגית הזו ? בשביל מה התיאור הארוך כ"כ ? מנין מוכרים לנו הפרטים שלך התיאור : אופנים, סרנים, אריות ועוד…?

כל זה מוכר לנו מספר יחזקאל פרקים א' וי' : "(לג) ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה".
מהו המרכבה ? בפשט הדברים : ה' הוא מלך. מלך רוכב במרכבתו. הרואה את המרכבה יודע

שהמלך מגיע. פרעה מלך מצרים מנהל מאבק איתנים מול הקב"ה עד למלחמה של מרכבות פרעה מול הקב"ה.
תחילת פרשת בשלח: "וידעו מצרים כי אני ה'" כל המהלך של תחילת פרשת בשלח¹ עניינו הטבעת מרכבות פרעה ומצרים בים.{ רכב אותיות בכור } זהו המשך המכה העשירית. ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי על נהר כבר ( = אותיות רכב ). מלכותו של הקב"ה התגלתה פעם ראשונה על הים. רכב ה' היכה את רכב המעצמה החזקה ביותר בעולם.
"ויהי בשלח פרעה את העם" – זוהי יציאת מצרים שפרעה אישר את יציאתם ?!
הקב"ה מוציא אותם ממצרים וזה מתברר ומושלם רק לאחר הטבעת מרכבת פרעה ע"י מרכבת ה' ובעקבות זאת יכול להיאמר "אנוכי…אשר הוצאתיך מארץ מצרים". בשירת הים הוזכרה לראשונה מלכות ה' בעולם!
המרכה היא ביטוי למלכותו של הקב"ה. מעל המרכה היא המכונה. הכיור עצמו הוא כביכול "מקוה ישראל ה'" בפי ירמיהו.
הכיור בפתח אוהל מועד אינו מתקן הברזים אלא הוא המרכבה של הקב"ה החונה שם בפתח המשכן.
למלך יש גם כסא מלכות שמבטא את מלכותו. הכסא נמצא בקה"ק. הארון הוא הדום לרגלי אלוקינו. ההבדל בינהם : המרכבה היא בתנועה. והכסא קבוע במקומו. כאשר אנו מוצאים את המרכבה חונה בחצר אני למד שהמלך נמצא בארמונו. ודבר נוסף שהמלך יכול גם להפליג לדרכו ולהסתלק !!!
השכינה יכולה לנסוע ולהצטרף לישראל במלחמתם. "רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם…" ( תהילים סח', יח )
השכינה יכולה גם לעזוב את הבית ולהסתלק מהמקדש. ברוב המקומות שמופיע בתנ"ך מעשה מרכבה זהו מופיע כשלבים בסלוק שכינה.
הכיור מבטא את הכניסה לביהמ"ק וכאן אנו לומדים דבר גדול : "איש ואשה זכו- שכינה בינהם".
חומש שמות פותח בביטוי מיותר : "איש וביתו באו" חומש שמות מתחיל בבניית בית פרטי וממשיך לבניית האומה. ללמדך שראשית השראת שכינה בישראל זהו בטהרה בבית היהודי.

כוח הטהרה בא לידי ביטוי במים. דווקא במים. לשון רש"י :"המים קדמו…". המים לא מוזכר שנבראו. המים מבטאים את קדמותם לעולם. המים באים ממקום שאין בו העלם וחסרון. גם תורה קדמה לעולם.
במפגש בין טמא לטהור – הטהור נטמא ולא הטמא נטהר. אצל המיםפ הכללים משתנים : אדם טמא נכנס למקוה ונטהר. למים יש אפשרות טיהור מיוחדת מפני שיסודם במציאות שקדמה לעולם. ועל כן הטמא נכנס למים ונטהר.

(א) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט: (ב) נכון כסאך מאז מעולם אתה: (ג) נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים: (ד) מקלות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה': (ה) עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים: { תהילים צג' }

'מכון כסאך מאז' – אומרים חז"ל מ'אז ישיר' מהמקום שמוזכר לראשונה מלכות ה' בעולם. 'ה' ימלוך לעולם ועד'.
'מלכותו בכל משלה ' מרכבתו של ה' באה לידי ביטוי על המים.
מלכותו של הקב"ה באה לידי ביטוי דווקא במים שעניינם לטהר ודווקא במראות הצובאות של הנשים שעניינם בניית בית בטהרה. ועל כן כיור זה מופרד ונחושתו לא נמנית עם כולם.
בנביאים ישנם ביטויים רבים המבטאים את הקשר בין ה' לישראל בלשון זהה לחיבור בין איש לאשתו ולא בכדי.

---

¹ ראה שיעוריו של הרב וינר על פרשת בשלח.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *