וירא- להיות רגישים לזולת
בפרשת השבוע אנו למדים מאברהם אבינו מהי "דרך ארץ שקדמה לתורה". האבות היו לפני מתן תורה, ולכן הם מלמדים אותנו את הבסיס לקבלת התורה, ובמיוחד אברהם אבינו, הראשון לאבות, מלמד אותנו מהי דרך ארץ.
בשמה של הפרשה טמון מסר חשוב (שמות י"ח, א'-ב'):
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
הראיה מודגשת כאן מאוד, ויש לה משמעות גדולה. ה' נראה ומתגלה לאברהם, ותוך כדי כך אברהם רואה שלושה אנשים שזקוקים לעזרה. הוא פונה לקב"ה ו"מתנצל", והולך לטפל בזריזות באורחים.
הראיה היא ביטוי לרגישות של אברהם, בצורה מיוחדת. וכי יש דבר גדול יותר מאשר לדבר עם ה'? ובכל זאת, אברהם רואה בזמן שה' נגלה אליו את האנשים. הוא שם לב לכך שיש מישהו שזקוק לו.
אנו צריכים ללמוד מאברהם אבינו את הרגישות לזולת.
הרגישות חשובה במיוחד בימים אלה. אנו נמצאים בימים שבהם אנו שומעים על חיילים שמסרו נפשם במלחמה. בשורות קשות מגיעות. התקופה דורשת מאיתנו שנפעל להופעת מידת הרחמים.
כשיש מחלוקת מידת הדין מתוחה, חלילה, וזה קשה. אנו צריכים לקחת על עצמנו משימה – לפעול להופעת מידת הרחמים עלינו. איך עושים את זה? בכך שרגישים ומרגישים מה אדם אחר צריך, בכך שרוצים בטובתו, שמחים בהצלחתו, ומחפשים בכל רגע – מה הוא צריך עכשיו?
הרגישות חשובה במיוחד כלפי אנשים שבדרך כלל "לא רואים אותם".
ראש הישיבה בישיבת נתיב מאיר, מו"ר הרב אריה בינה. היה חניך ישיבות המוסר, וכך הנהיג את הישיבה. היה מקרה שתלמידים פרצו למשרד הישיבה וגנבו עותק של המבחן שהיה אמור להיערך למחרת. ר' אריה סילק אותם מהישיבה, אבל לאחר בקשות ותחנונים הסכים להחזיר אותם בתנאים מסויימים.
לעומת זאת, היה מקרה שתלמידים פגעו בעובדת המטבח ולא הקשיבו לה. ר' אריה סילק אותם מהישיבה ולא הסכים בשום אופן להחזירם. הוא הסביר את ההבדל: לי יש מספיק כבוד, אבל עובדת המטבח, שתפקידה לא מכובד כל כך, הייתכן שתלמידים יבזו אותה ויפגעו בכבודה?!
כמה חשוב לראות את האנשים שלא תמיד רואים אותם. להיות רגיש לכבודם, לרצונם ולצרכיהם.
אנו אומרים בסליחות: "מידת הרחמים עלינו התגלגלי, ולפני קונך תפילתך הפילי". אנו יכולים לגלגל עלינו את מידת הרחמים על ידי שנהיה רגישים זה לזה, ונעשה טוב זה לזה, ובמיוחד למי שלא תמיד רואים אותו. זוהי מידתו של אברהם אבינו, שראה את האנשים בעת שה' התגלה אליו.
לפני שנים רבות סיפר לי חבר, ר"מ בישיבת כפר הרואה, מעשה שהיה שמלמד על ערכה של הרגישות לאחר.
מעשה בתלמיד ישיבת כפר הרואה, שנסע לשבוע ישיבה. הוא היה תלמיד עם בעיות התנהגות קשות. כשהגיע לאחת הישיבות, הוא נכנס לחדר הראשון שראה, נכנס למיטה הראשונה שעמדה מולו – והלך לישון. הגיע בעל המיטה, העיר אותו בעדינות ואמר לו: סליחה, זו המיטה שלי, שני חדרים הלאה יש מיטה המיועדת לאורחים. האורח קם, ונסע מהישיבה.
משם הוא נסע לישיבת הנגב. ושוב – הוא נכנס לחדר הראשון שראה, נכנס למיטה הראשונה שעמדה מולו – והלך לישון. הגיע בעל המיטה, כיסה אותו בשמיכה, והלך לחפש לו מיטה אחרת. אותו אורח נשאר בישיבה – למשך שנים רבות. בזכות קבלת הפנים הזו הוא הפך לבן תורה.
שנזכה להרבות בטוב, לראות באמת איש את רעהו, ומידת הרחמים תופיע על כל ישראל בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.