לוט וצוער
לוט וצוער
כאשר ה' מאפשר ללוט להימלט עם המלאכים לוט מבקש לא להמלט רחוק מידי:
יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם: אַל-נָא, אֲדֹנָי. יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי. כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי. כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו–הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה: לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר.
למה העיר נקראת צוער?
אומר רש"י: על שם "והיא מצער".
מה מחדש כאן רש"י? הרי זה ברור מהפסוק עצמו.
כדי לענות על שאלה זו, ננסה להבין מה מטריד את רש"י? אולי העובדה שהעיר צוער מוזכרת וקיימת עוד לפני הסיפור הזה. איפה? בפרק יד:
א וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.
מכירים לנו את חמשת המלכים והאחרון בהם הוא: "…מלך בלע היא צוער".
עוד לפני כן בפרק יג נאמר:
י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה–לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.
אבל אם זו הבעיה שעליה מנסה רש"י לענות, התשובה של לא בדיוק עונה על השאלה. וגם זה לא בדיוק קשה כי ידוע שלפעמים קוראים לעיר שם על שם שהיא עתידה להיקרא בו (ויש הרבה דוגמאות לזה –"שדה העמלקי"/"אשכול" ועוד)
אולם אם זה ההסבר, שהעיר קרויה על שם העתיד – אז מה מחדש רש"י? הרי שוב הסיבה ששם העיר היא "צוער" זה ברור מהפסוק.
האם יש אפשרות שיש סיבה שונה לכך שהיא נקראת צוער?
כאשר באים המלאכים ללוט:
י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ. יא וְאֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-פֶּתַח הַבַּיִת, הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים, מִקָּטֹן, וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּלְאוּ, לִמְצֹא הַפָּתַח. יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל-לוֹט, עֹד מִי-לְךָ פֹה–חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ בָּעִיר: הוֹצֵא, מִן-הַמָּקוֹם. יג כִּי-מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ, אֶת-הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת-פְּנֵי יְהוָה, וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהוָה לְשַׁחֲתָהּ. יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.
צריך לשאול: מה זה "ויהי כמצחק בעיני חתניו"?
למה הם לא מאמינים ללוט? (אולי כי לוט נראה קצת מטורף אחרי כל הסיפור?)
הרב נבנצל אומר דווקא להפך, שכאשר לוט מגיע להעיר את החתנים שלו לפני שהשמש עולה, לוט לא נראה משוכנע כל כך במה שהוא אומר להם, הוא נראה די בנוח.
אפשר לראות את זה בהתהנגות של לוט במהלך הפרשייה, לוט יוצא – אבל איך? "ויאיצו בו המלאכים" – למה הם צריכים להאיץ בו? ושוב, "ויתמהמה…ויתפסו בידיו" – הוא לא משדר צורך להימלט ולכן אומר הרב נבנצל, נראה לוט "כמצחק בעיני חתניו".
בפרשה הקודמת פרק יג אומר אברהם ללוט:
"ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה. י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה–לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו. יב אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם."
על הפסוק "ויסע לוט מקדם", אומר רש"י: נסע מאצל אברהם והלך למערבו – נוסע ממזרח למערב.
ובמדרש אגדה – הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו.
הפירוש הראשון של רש"י הוא קצת קשה – הרי לוט נוסע לסדום וסדום ביחס לבית אל זה מזרחית, "כיכר הירדן". אולם גם הספורנו אומר כמו רש"י, וכן גם האי בן עזרא.
אפשר לומר שרש"י מדייק מאוד בפירושיו, אבל דווקא בעניין מיקומים גאוגרפיים וכו' אין לו 100% שליטה, וזה בסדר כי הוא לא ראה את ישראל מימיו, ואין לו מפה והוא צריך להוציא הכל מהפסוק.
נחזור עוד קצת אחורה, למלחמת המלכים בפרק יד – שהיא סיפור מרכזי ומורחב למרות שזה לא נראה חשוב, ולא קשור, ולא מרכזי. אמנם כמובן אנחנו מבינים שאם התורה האריכה בסיפור זה, יש חשיבות כלשהי.
נתייחס לשמות שבסיפור:
א וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם. ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.
אפשר לראות שבשם האחרון, יש שינוי בצורת השם לעומת שאר השמות. רש"י על "מלך בלע היא צוער" אומר – בלע שם העיר.
כלומר, היה אפשר לחשוב שבלע זה שם המלך וצוער שם העיר , אבל אומר לנו רש"י שלא. דווקא אין לנו כאן את שם המלך ויש לנו כאן שני שמות של העיר.
סדום ועמרה מופיעות לראשונה בתורה בפרשת נח:
פרק י
(יט ) יט וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן–בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה: בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם–עַד-לָשַׁע.
חסרה פה צוער, היא לא מופיעה כאן עם שאר הערים.
גם בפרשת נצבים: "גפרית ומלח… כמהפכת סדום ואמורה אדמה וצבויים" – לא כתוב צער. (אמנם כאן אפשר לטעון שהיא לא מוזכרת כי היא לא נהפכה עם שאר הערים)
לעומת זאת כשאברם אומר ללוט לבחור בפרקר יג:
" י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה–לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. "
שם העיר כן מוזכרת כאן שוב יחד עם שאר הערים.
באכה = עד – כלומר צער היא הקיצונית היא הגבולית שבהם. ולא רק גאוגרפית אלא גם רוחנית.
על הפסוק "הנה העיר הזו קרובה לנוס שמה"
רש"י אומר: קרובה ישיבתה – עיר חדשה יותר ועדיין לא הספיקה לחטוא כמו השאר.
מה זה עיר חדשה יותר? סדום ועמורה במפלתם עמדו 52 שנה, וצוער עמדה רק 51 שנה.
זהו? זה כל ההבדל? שנה אחת?!
אז מה הסיפור של צוער?
נראה את סיפורי לוט ובנותיו. הראשון כשלוט מוציא את בנותיו אל אנשי העיר להציל את המלאכים. יש כאן נקודה של חסד, (חסד עקום) להגן על האורחים. והוא מוכן להקריב את בנותיו! חוץ מזה שלוט עצמו מכניס אורחים, כהמשך להכנסת אורחים של אברהם, ולמרות שיש הבדלים בין הכנסת האורחים של אברהם ולוט, בכל מקרה לוט עושה את זה בתוך סדום! שזה לא פשוט.
אנחנו רואים שיש אצל לוט מורכבות – רגל פה רגל שם.
שוב זה מופיע בסיפור השני של לוט עם בנותיו במערה.
האם זה סיפור טוב או שזה רע? הרי יוצא מזה בסוף המשיח.
לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ. לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע. לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן–יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.
רשי מעיר על הסיפור הזה:
הבכורה שכובת עם "אביה", הצעירה שוכבת "עמו".
רש"י אומר שגכלל שהבכורה פתחה בזנות, אז זה מופיע בצורה יותר בוטה "פרסם הכתוב את גנותה". אבל הצעירה רק למדה ממנה, ולכן היא לא גרועה כמו אחותה. מדברי רש"י ניתן להבין שזה מקרה רע.
הבכירה קוראת לשם בנה בצורה בוטה "מואב" = מאב.
לעומת הצעירה שנותנת שם עדין יותר "בן עמי".
כמו כן לבני ישראל אסור להילחם עם מואב – אבל עם עמון אסור אפילו להתגרות בהם.
לעומת זאת הגמרא בבבא קמא אומרת "אמר ר' חייא בר אבא…" אומרים שהבכורה הקדימה את הצעירה במצווה – ולכן הקדימה שושלת הבכרה בדור להיכנס לעם ישראל משל הצעירה. – כלומר לפי הגמרא זה סיפור טוב.
נראה, שזה באמת מבטא את המורכבות שקיימת בלוט .
מצד אחד: לוט הולך את אברהם מכניס אורחים מגן עליהם ויוצא מלך מזרעו.
מהצד השני: יש כיוון קשה, מתמהמה, שהולך בעקבות אביו הרן. הרן מתלבט עם מיהו, עם נמרוד או עם אברהם. ואחרי ששרד אברהם את כבשן האש באור כשדים שאלו את הרן עם מי הוא, הרן אחרי שהוא רואה שאברהם שרד ושה' הוא אלוקי אמת, אמר שהוא עם אברהם. השליכו גם אותו לאש אבל הוא נשרף, ולא ניצל. הרן היה מוכן ללכת עם אברהם אבל לא מההתחלה.
וזה מה שלוט ממשיך, הדגש של צוער/מצער, היא מבטאת את הדבר הזה. היא נמצאת ולא נמצאת, היא על הגבול, היא לא עם הערים האחרות.
לוט מתנהג כמו האח הצעיר של אברהם, ואז גם הבת הצעירה של לוט ממשיכה את האופי הזה.
ואומרת התורה: "לא אוכל לעשות דבר עד בואכה שמה על כן קרא שם העיר צוער". יש כאן רמז שהעיר נקראת צוער על שם לוט כי הוא הצעיר, והעיר הזאת מתאימה ללוט באישיותו. ואז לוט הוא המלך של אותה עיר ולכן לא כתוב את שם המלך עם 4 המלכים – והעיר צוער ניצלת בזכותו.
לוט לא הולך להר, אולי זה ההר שאברהם נמצא שם ולוט לא יכול להגיע עד שם.
אשתו של לוט מבטאת את חוסר היכולת או הרצון להגיע עד להר, היא התהפכה והסתכלה לאחור, זה אומר שהיא רוצה להישאר שם.
אפשר להבחין כי העיר צוער מופיעה בכתיב חסר "צער" בד"כ – חוץ מפרק יט ששם זה כתיב מלא
קראו לה צער פעם, אבל עכשיו השם משתנה, ונשאר אותו דבר עם ההתחדשות שיש בה. ההתחדשות, שלוט באה אליה ומוסיף לה את הו'.
מה זה "לוט"? מה משמעות השם? "החרב של גוליית לוטא בשימלה". "לוט" = כיסוי
לוט, מכוסה בהרבה כיסויים וקליפות, שמקשה לגלות את הנקודה הפנימית האמתית שיש בו, נקודת החסד שעטופה בדברים מקולקלים.
בפרק יג כתוב:
"יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו."
יש כמה קשיים כאן: האחד – היה צריך להפוך את הפסוק. קודם נפרדו, ואז נסע.
והשני – קשה להגיד שרש"י לא ידע איפה סדום נמצאת ביחס לבית אל.
ננסה לתרץ את הקשיים האלה: רש"י רואה שי קושי בפסוק.
אברהם רוצה לחלוק את הארץ עם לוט, אבל לוט לא רוצה. ולוט הוא כדרכו מתלבט. אז מה הוא עושה? קודם כל הוא נוסע מערבה.
אבל אז הוא מגיע להחלטה. אז הוא נוסע חזרה לאברהם, הם נפרדים ואז הוא נוסע לככר הירדן, לסדום.
אם נדייק בדברי רש"י, הוא לא אמר שמערב זה סדום.
והמקרה שתיארנו, בדיוק מתאים ללוט.
מה אנחנו רואים? אפשר לראות את התפיסה הרוחנית של לוט.
יש כאן נקודה טובה ואמתית שאברהם בנה עליו הרבה, אברהם הרגיש שיש משהו גדול בלוט, אבל יש כיסויים.
בסוף, יתגלה הטוב.(דורות אחר כך) כמו שאומר הנביא ישעיה פרק כה: "משתה שמנים… ובלע בהר הזה פני הלוט על כל העמים…"
מסיר את הלוט, את המסכה, ואז אפשר לגלות את הנקודה הפנימית האמתית, הטובה. אותו נצוץ זוכה לתיקון ושיבוץ במלכות ישראל.