תולדות – עשו הרשע?
עשו הרשע?
השבוע נעסוק במדרשים אותם רש"י מביא בעקבות חז"ל, וצורת השיפוט הקשה של חז"ל את עשיו.
בראשית כ"ה:
כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. כה וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. כו וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.
רש"י:
אדמוני. סִימָן הוּא שֶׁיְּהֵא שׁוֹפֵךְ דָּמִים (בראשית רבה):
רש"י:
ידע ציד. לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו וְשׁוֹאֲלוֹ אַבָּא, הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת (תנחומא):
בפיו. כְּתַרְגּוּמוֹ בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק. וּמִדְרָשׁוֹ בְּפִיו שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה צָד אוֹתוֹ וּמְרַמֵּהוּ בִדְבָרָיו:
בסיפור הברכות:
בראשית כ"ו:
לד וַיְהִי עֵשָׂו, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי–וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי. לה וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה.
רש"י:
בן ארבעים שנה. עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר;
כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:
מה העניין בפירוש רש"י? בסימני טהרה צריך גם מעלה גרה וגם מפריס פרסה שסועה, הארנבת והשפן מעלי גרה אבל אין להם פרסות, לעומת זאת החזיר יש לו פרסות שסועות אבל הוא לא מעלה גרה, כאילו הוא במראה החיצוני אומר "ראו טהור אני" להטעות אנשים.
בראשית כ"ה :
כט וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף.
רש"י:
והוא עיף. בִּרְצִיחָה, כְּמָה דְּתֵימָא כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (ירמיהו ד') (בראשית רבה):
יש לנו כאן כמה שאלות:
- למה אדמוני זה שופך דמים? דוד הוא אדמוני – היה אפשר לדרוש שזה מישהו עם הרבה מרץ הרבה כוחות למה דווקא שופך דמים?
- איש יודע ציד – למה להגיד שהוא צד את אביו?
- למה בפירוש הראשון של רש"י על ציד הוא מביא את ההרחבה של מה שעשיו שואל את אביו, למה לא להסתפק כמו בפעם השנייה "מרמהו בדבריו"?
- למה הסיפור שהיה מענה נשים? מאיפה זה מגיע?
- למה "עייף מרציחה"? הפסוק כל כך תמים, בא מן השדה הוא מתאמץ הוא חוזר הוא עייף. רש"י אפילו מקל על עשו, בבבא בתרא אומר ר' יוחנן שעבר 5 עברות באותו היום.
השאלה הכללית היא מה האינטרס להפיל על עשו דברים רעים?
יש איזו התנקלות לעשו להגיד שהוא רשע.
וזה כל כך קשה, כי קוראים את הפסוקים בלי חז"ל, אנחנו לא מבינים למה חז"ל עושים את זה וזה אפילו קצת מביך, הרי הסיפור נראה בדיוק הפוך.
הסיפור בפשט:
יצחק אוהב את עשיו כי הוא מביא לו מתאמים, וזה כנראה לא הפעם היחידה.
יעקב לא דואג לאביו, זה עשיו שעוזר בבית, יעקב יושב באוהלים.
עשו מגיע עייף מהשדה "מת מרעב", ויעקב, "היהודי החמקמק" מנצל את זה וסוחט ממנו את הבכורה. הסיפור הזה לא נראה טוב.
בנוסף לסיפור גניבת הבכורה "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה גם את ברכתי". ובאמת, הרושם הוא שעשו הוא המסכן. עשיו הולך להביא אוכל לאביו ומגלה שרימו אותו, והוא בוכה לאביו, הוא אוהב את אבא שלו, ואבא שלו אוהב אותו.
יצחק אומר מאיזו שהיא סיבה לא ברורה, שאי אפשר לתת עוד ברכה, יעקב לקח את מה שהיה.עשיו שואל את המאוד חשובה "הברכה אחת לך לי"? והוא מקבל גם הוא ברכה כלשהי, אבל היא לא נשמעת משהו. עשיו כועס ורוצה להרוג את יעקב. אבל הוא מתאפק עד שיעקב ימות, כי הוא לא רוצה לגרום צער לאביו, ומתאים שהוא נושא אישה כמו אבא שלו כי אוהב ומכבד אותו.
אז למה חזל כל כך מתעקשים להרשיע?
נתחיל מהסוף, בד"כ קל לראות בדמויות בתנך אם הדמות היא טובה או רעה, לפעמים זה קשה יותר ויש מחלוקת, אבל לפעמים יש הכרעה ברורה – ואם נביא אומר משהו אז זו היא האמת.
אומר הנביא מלאכי:
מַשָּׂא דְבַר-יְהוָה אֶל-יִשְׂרָאֵל בְּיַד מַלְאָכִי. ב אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יְהוָה וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב. ג וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי וָאָשִׂים אֶת-הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת-נַחֲלָתוֹ לְתַנּוֹת מִדְבָּר.
עכשיו אנחנו רואים את האמת שה' אומר על ידי הנביא, ושהאמת היא עם חז"ל.
האתגר הוא עכשיו להבין מה קורה בכל הפסוקים שבפרשה שלנו, שאפשר להתרשם מהם הפוך.
פשר האהבה של יצחק לעשיו הפליא את הקדמונים , האם יצחק באמת לא ידע?!
יש כיוון שהוא באמת ראה, וידע מי זה עשיו ורואה את צדקותו של יעקב, אבל הוא אוהב את עשיו כי הוא רואה שיש לו תפקיד עוצמתי וחזק.
היה מצופה שיצחק יגער ביעקב אחרי הגניבה של הברכה, אבל אין דבר כזה. ולהפך כתוב: "גם ברוך יהיה", שמזה חז"ל לומדים שהודה לעניין.
בסוף הפרשה פרק כ"ח:
קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. ג וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. ד וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ–לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם.
למה ויברך אותו? ויתן לך את ברכת אברהם?
פתאום יש עוד ברכה? – למה הוא לא ברך את יעקב בברכה הזו כשיעקב גנב את הברכה לעשיו?
נסביר: ברור שיצחק מבין שליעקב יש ברכה אחרת, וגם רבקה מבינה את זה. ובכל זאת רבקה מפחדת שיצחק נותן משהו לעשיו שהוא אמור לתת גם כן ליעקב, ואנחנו רואים מה יצחק רצה לתת לעשו "הווה גביר לאחיך". הברכה החדשה של עשיו "על חרבך תחייה… את אחיך תעבוד".
המחלוקת בין יצחק לרבקה היא, מי יהיה הגביר? יש רק אחד, מי שולט? מזה פחדה רבקה כי רבקה ידעה שזה לא צריך להיות כך, בניגוד לתפיסת של יצחק. זה מה שהיא שמעה בנבואה "ורב יעבוד צעיר", על זה רבקה נאבקת.
פרק כ"ו , מספר על סיפוריו של יצחק עצמו:
יצחק יושב אצל אבימלך, אומר שרבקה אחותו. אחרי שאבימלך מגלה שרבקה אשתו של יצחק, "ויצו את כל העם לאמור הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת". אבל אחר כך יש שינוי "ויזרע יצחק…. ויקנאו אותו פלישתים…. ויאמר אבימלך ליצחק לך מעמנו כי עצמתה ממנו מאוד". אבימלך לא התנהג כך לאברהם. יצחק מתרחק ומתיישב בנחל גרר. אבל הוא היה בגרר? נוכן הא לא מתרחק הרבה. פלישתים ואבימלך מתייחסים אליו בצורה קשוחה ובעצם רודפים אותו שוב ושוב בסיפורי הבארות. אבל אחרי תקופה, כשיצחק נמצא בבאר שבע, אבימלך מגיע אל יצחק, ויצחק שואל "מדוע באתם אליי ואתם שנאתם אותי"? והם עונים לו: "ראה ראינו כי ה' היה עמך….כאשר לא נגענוך ועשיונו רק טוב עמך" – מה קרה מה פשר השינוי?
התשובה היא – עשו.
עשו "איש יודע ציד איש שדה". מה זה ציד, ציד זה לא רק חיות, נמרוד היה צייד "הוא החל להיות גיבור ציד לפני ה'". צייד, זה לצוד אנשים, להשתמש בנשק. יש לעשיו גדוד של 400 לוחמים, איש שדה.
יצחק הוא בשדה – הוא חקלאי, קשה לו לזוז ממקום למקום, לכן הוא לא זז רחוק כשפלשתים מציקים לו, ופתאום מופיע מישהו שיכול לשנות את המצב, הבן האדמוני הקשוח שופך הדמים. ואכן פתאום אבימלך מתרכך, משתנה. עשיו עושה סדר בשביל יצחק.
יעקב לעומת זאת, יושב בבית, "איש תם יושב אוהלים", רועה צאן שנודד הוא לא מתמודד עם הקושי של יצחק. עשו כן מתמודד, הוא עוזר לאביו, ועל זה יצחק אוהב אותו, על הקשר הזה ביניהם.
נחזור לשאלה: מה זה איש יודע ציד איש שדה, "יודע" מה זה ? בא כאן לדרשה,
נמרוד היה איש ציד, המלך הראשון, לא על ידי דמוקרטיה אלא על ידי כוח הזרוע, הוא גיבור מלחמה – ואז מופיע מגדל בבל, כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, בכוח הזרוע – זו המרידה הגדולה שהוא חושב שהוא מלך על העולם.
"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בבני ישראל"
עשיו ממשיך את נמרוד בעניין הזה , מה כתוב על נמרוד? "גיבור" מי עוד נקרא גיבור בתנך? ה' הוא הגיבור. מי עוד? "המה הגיבורים אשר מעולם אנשי ה'…" אשר לקחו להם נשים מכל אשר בחרו.
לכן רש"י מבין שעשיו הוא צד נשים של אנשים אחרים, מזה שהוא "איש ציד" = גיבור.
זה גם מופיע בכל התורה עד עכשיו, אנשים כאלה, אנשים גדולים חזקים עוצמתיים, שאנשים פחדו מהם. אברהם ויצחק מפחדים שייקחו להם את הנשים, מי ייקח? המלכים! מלך מצרים, מלך פלשתים, שכם. "מכל אשר בחרו", ה"אלוהים" = האנשים החזקים והחשובים, אבל עשיו עושה את זה בצורה שונה, הוא שופך דמים אבל מחביא את זה "כמו חזיר" שאומר "ראו טהור אני"
אמרנו שיש עוד אדמני, דוד, מלך ישראל, עוצמה של מלכות אבל דוד "עם יפה עינים", הורג על פי סנהדרין.
יצחק מנסה להיאחז בא"י, לא כמו אברהם ויעקב – ומי יעזור לו? עשיו.
אבל לרבקה מתגלה הפוך, שיעקב הוא זה שיעזור להחזיק את הארץ, ואחרי שיעקב גונב את הברכה של עשיו, יצחק אומר שעשיו יכול לקבל ברכה, הוא יכול להישאר בארץ ולהגן עליה אבל בשביל יעקב. ועשיו בורח, הוא לא מוכן לתנאי הזה.
בגמרא אומרים שעשיו היה עושה כיבוד הורים בצורה הגדולה ביותר, שאולי אפשר ללמוד משהו ממנה. בקידושין – שואלים "עד היכן כיבוד אב ואם…" ומביאים דוגמא מסיפור של גוי אחד
למה מגוי? הם רומזים לעשו שגם כיבד את אביו "דמא בנתינא" דמא – אותיות אדום.
מיד אחרי הסיפור הזה אומרים שלא כיבד ברייה את אביו כמו עשיו, היינו חושבים שזה יופיע אצלנו בפרשה, אבל זה מופיע בדברים רבה על הפסוק "רב לכם סוב את ההר הזה" בזכות זכות עשיו שכיבד את אביו.
מה אפשר ללמוד? עשיו מכבד את אביו, אבל זה עקום. מגן על אביו, אבל הוא שופך דמים.
הוא רוצה להרוג את יעקוב, אבל מכבד את אביו אז מחכה שימות, אבל מה עם רבקה? אין לו כיבוד של האם.
לעשיו יש תפקיד, מהו?
להגן על יצחק, לחיות על חרבו, אבל הוא צריך לעשות את זה גם ליעקב.
יש כאן בחינה של קליפה וגרעין, הקליפה יכול להיות דבר חיצוני שאין לו משמעות, אבל אם היא מחוברת לגרעין, היא מיגנה עליו.
עניינו של עשיו הוא להיות המגן של הגרעין, ואם הוא לא מחובר לגרעין "תדפנו הרוח"
הנביא עובידה אומר:
יח וְהָיָה בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְהוָה דִּבֵּר.
הקש והתבן זה מהותו של עשיו,
בפירוש של רשי על "יודע ציד" שאלנו על ההרחבה של עשיו ששואל, כיצד מעשרים את התבן ואת המלח. יצחק שמח על השאלה כי זו שאלה שמתאימה לעשיו, כי הוא הקש, הוא אמור להגן על יעקב. הוא כאילו שואל את אביו מה תפקידו, ויצחק שמח על זה, אבל לעשיו לא באמת איכפת.
קש לא מעשרים, וגם לא את המלח. מלח הוא גם הוא לא עיקר הוא שומר על הבשר ונותן טעם, אבל הוא לא עומד לבד.
עשיו עייף – ועכשיו אנחנו מבינים למה, כי אנחנו יודעים מה הוא עושה בשדה, מנהל מלמה, עייף מרציחה, לוקח נשים.
על תיאור האדמוניות של אדום אומר הנביא ישעיה:
א מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ. ב מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת. ג פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי וּמֵעַמִּים אֵין-אִישׁ אִתִּי וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי וְיֵז נִצְחָם עַל-בְּגָדַי וְכָל-מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי. ד כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה. ה וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי. ו וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם. {
למה הוא אדום? מהדם, אבל בסוף זה הדם שלו שיישפך כשהוא ייענש, כשה' יסגור את החשבון.
"שני גוים בבטנך ושני לאומים… ולאום מלאום יאמץ", ה' מראה לרבקה את ההיסטוריה, מה שקורא לה בבטן, יקרה גם בחוץ. לאדום יש כוחות ופוטנציאל אבל הוא לוקח את הכוח שלו לכיוון לא טוב, ולכן ה' אומר "לא אח ליעקב …. את עשיו שנאתי".
הדרשות של חז"ל עוקבים בצורה מדויקת אחרי הסיפור שקורה מאחורי הפסוקים במבט מעמיק, ה' יודע במי לבחור ואנחנו זכינו להמשיך את יעקוב אבינו ולא ההפך.