ויצא – בני השפחות
פרשת ויצא – בני השפחות
פרק לא: ל וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ, כִּי-נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ; לָמָּה גָנַבְתָּ, אֶת-אֱלֹהָי. לא וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן: כִּי יָרֵאתִי–כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-תִּגְזֹל אֶת-בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי. לב עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה–נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ; וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. לג וַיָּבֹא לָבָן בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה, וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת–וְלֹא מָצָא; וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה, וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל.
האי בן עזרא מעלה שאלה על פסוק לג: יש לשני השפחות אוהל ביחד? ועונה שני תשובות, הראשונה, יכול להיות שכן. השנייה, שבא באוהל כל אחד מאד – וזה קיצור.
רמב"ן מתייחס לשאלה זו גם כן, אך לשיטתו, לא יכול להיות שיש אוהל אחד לשניהם, משום צניעות. ובטוח היה לכל אחת את האוהל שלה.
אז למה זה כתוב ככה? האמות בצורה די ברורה הם מעלה פחותה מהאימהות, כש"יוסף מביא את דיבתם רעה אל אביהם".= מבזים את בני האמות.
פרק ל': א וַיִּשְׁמַע, אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמֹר, לָקַח יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ; וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ–עָשָׂה, אֵת כָּל-הַכָּבֹד הַזֶּה. ב וַיַּרְא יַעֲקֹב, אֶת-פְּנֵי לָבָן; וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ, כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יַעֲקֹב, שׁוּב אֶל-אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ; וְאֶהְיֶה, עִמָּךְ. ד וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב, וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה, הַשָּׂדֶה, אֶל-צֹאנוֹ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶן, רֹאֶה אָנֹכִי אֶת-פְּנֵי אֲבִיכֶן, כִּי-אֵינֶנּוּ אֵלַי, כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם; וֵאלֹהֵי אָבִי, הָיָה עִמָּדִי. ו וְאַתֵּנָה, יְדַעְתֶּן: כִּי, בְּכָל-כֹּחִי, עָבַדְתִּי, אֶת-אֲבִיכֶן…..
יד וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה, וַתֹּאמַרְנָה לוֹ: הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה, בְּבֵית אָבִינוּ. טו הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ; וַיֹּאכַל גַּם-אָכוֹל, אֶת-כַּסְפֵּנוּ. טז כִּי כָל-הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ–לָנוּ הוּא, וּלְבָנֵינוּ; וְעַתָּה, כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ–עֲשֵׂה. יז וַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו, עַל-הַגְּמַלִּים.
איפה בלהה וזלפה? האם אין להן אמירה במה שקורה?
שוב, יש הבדל במעמד וזה ברור, אבל זה גם צריך הסבר, למה אם הן לא נמנות עם האימהות, הבנים שלהם הם חלקים שווים בשבטי ישראל?
וגם למה אצל הגר זה לא ככה? מה ההבדל בין בני בלהה וזלפה לישמעאל, שהם חלק מישראל והוא לא?
פרק ל': וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹב֙ הָֽבָה־לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם־אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי׃…
וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל־בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה׃
רש"י: ואבנה גם אנכי. מַהוּ גַּם? אָמְרָה לוֹ זְקֶנְךָ אַבְרָהָם הָיוּ לוֹ בָנִים מֵהָגָר וְחָגַר מָתְנָיו כְּנֶגֶד שָׂרָה, אָמַר לָהּ זְקֵנָתִי הִכְנִיסָה צָרָתָהּ לְבֵיתָהּ, אָמְרָה לוֹ אִם הַדָּבָר הַזֶּה מְעַכֵּב, הִנֵּה אֲמָתִי:
רחל שואלת למה אברהם היה מוכן להתפפל בשביל שרה והוא לא מוכן להתםלל עליה, יעקב עונה שלפני שאברהם התפלל על שרה, שרה הייתה מוכנה לתת לו את שפחתה "להיבנות ממנה", ורחל אומרת שאם זה התנאי היא גם מוכנה.
מה זה "אולי אבנה ממנה"?
כמו שהיום יש אימוץ ופונדקאות, בתקופה זו היו משתמשים בשפחות. ולמרות שהיא לא האם הביולוגית היא תהיה אמו, אבל מה קורה אצל שרה? לאברהם יש ילד אבל הוא "בן האמה" כמו שרואים בגירוש ישמעאל: "גרש את האמה ואת בנה" הוא לא הבן של שרה, אבל למה? הרי זה מה שהיא בקשה, למה היא לא נקראת אם הילד? השאלה רק מתגברת כשאנחנו רואים את רחל ולאה והיחס שלהם עם בני השפחות, הרי מי שנותנת לבני השפחות את שמותיהם, זאת לא השפחה היולדת אלא האם שלה היא ילדה.
פרק ל : ה וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ו וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן; עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן. ז וַתַּהַר עוֹד–וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב. ח וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי–גַּם-יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי.
אנחנו מבינים כאן יסוד גדול – בלהה וזלפה ממשיכות להיות טפלות לרחל ולאה, למרות שהם ניתנו ליעקב לנשים, הם נשי יעקב, אבל בכל זאת מבטלות את עצמן לרחל ולאה, ורחל ולאה הן אלו שקוראות לילדים בשמם.
מה קורה אצל הגר לעומת זאת?
פרק טז: י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם–יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן. יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי: כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי–אַחֲרֵי רֹאִי. יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי–הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד. טו וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל. טז וְאַבְרָם, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים, בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל, לְאַבְרָם.
ה' אומר להגר "את תקראי לו" מה המשמעות של זה? שהיא עצמאית, גם אברהם קורא לו ישמעאל, אבל שרה, שרצת "להיבנות" על ידי הגר, לא קוראת לו. עוד לפני שלהגר נולד ישמעאל זה מתחיל "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה", זה ההפך מבלהה וזלפה. בהתחלה אברהם ושרה חושבים שזה באמת הבן שלהם, "אבנה אנוכי ממנה", עד שישמעאל בן 13 חשבו שהוא הממשיך של יעקב. אבל אז מתגלה שלשרה עצמה יהיה בן, ויש שינוי, "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש עם בני…", ההתנהגות של הגר לא מתקבלת וזה ממשיך בהתנהגות של ישמעאל. בסוף ימיו ישמעאל עשה תשובה, היה פוטנציאל שהוא יהיה הממשיך גם כן, אבל הוא לא זכה.
מה העניין של בלהה וזלפה, מה תפקידן בסיפור? הן נשות יעקב, אבל מה הגדר שלהם?
השמות שלהן, הם שמות מעניינים, לא מספרים לנו מה המשמעות של השמות, הם שמות חיתיים, אבל אם לא היה לזה חשיבות התורה לא הייתה טורחת להגיד לנו מה השם.
"זלפה" – אין לנו מילה שהשורש שלה "ז.ל.פ" בנ"ך, יש לנו "ז.ל.ע.פ" – בתהילים יא: " ו יַמְטֵר עַל-רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם. ז כִּי-צַדִּיק יְהוָה צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ".
האותיות ז' וד' מתחלפות לפעמים בין שפות, "ד.ל.פ" במשלי כז טו "דלף טורד ביום סגריר" – נראה שהשם קשור לסערה.
"בלהה" – יש משמעות קלה יותר, "בהלה" לשון "להבהיל".
ישעיהו יז " יג לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן וְגָעַר בּוֹ וְנָס מִמֶּרְחָק וְרֻדַּף כְּמֹץ הָרִים לִפְנֵי-רוּחַ וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה. יד לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ." –
שוב איזו שהיא סערה גדולה.( גם באיוב כ"ז כ'/ ל')
משמעות השמות במשפחת יעקב ולבן די בולט, הכל מגיע ממקור אחד, מעבודת הצאן:
רחל = כבשה,לאה = קשור לאיילים, לבן = הצאן הלבן פרק ל' "…כל אשר לבן בו…פצלות לבנות", רבקה = עגל מרבק – מקום שמפטמים את העגלים, יעקב = ישמור – שומר על הצאן.
התיאור של שמות בלהה וזלפה זה התפקיד שלהם. זלפה ובלהה חזקות, עוצמתיות, שומרות על הצאן. רחל ולאה, הן הצאן. והשפחות הם הסופה, הרוח, הגשם המים.
זה אולי נרמז בפרק לא: "ו וַיִּחַר לְיַעֲקֹב, וַיָּרֶב בְּלָבָן; וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן, מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי. לז כִּי-מִשַּׁשְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַי, מַה-מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי-בֵיתֶךָ–שִׂים כֹּה, נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ; וְיוֹכִיחוּ, בֵּין שְׁנֵינוּ. לח זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ, רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ; וְאֵילֵי צֹאנְךָ, לֹא אָכָלְתִּי."
עז – עזות עצמה = גם שעירים = שהם גם הרוחות והגשמים. אולי זה רומז לאמות.
נשים לב שיש שני ביטויים שמתערבבים כאן – שפחה/אמה. מה ההבדל?
שפחה: מלשון משפחה, היא שייכת למשפחה – לא עצמאי, מה שהיא מביאה זה למשפחה, גם מה שהיא תלד זה למשפחה. זה מה ששרי אומרת על הגר "הנה שפחתי לפניך..".
אמה: מלשון אם, יש לה צד של עצמאות, היא רוצה להיות אמא בשביל עצמה.
הגר בהתחלה היא שפחה אבל אחרי שנולד יצחק משתנה השם שלה – "לא יירש בן האמה… גרש האמה ואת בנה". זו הבעיה, אם הגר הייתה נשארת שפחה, ישמעאל כנראה היה נשאר חלק מבני ישראל, אבל הגר לא מוכנה לזה, עוד מההתחלה: "ותרא כי הרתה…", והמלאך מסה להגיד לה "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה" אבל בסוף הוא מבין, "וקראת שמו ישמעאל". אברהם גם כן מנסה להציל והוא קורא לישמעאל בשם, אבל בסוף "גרש האמה הזו ואת בנה כי לא יירש".
אצלנו בפרשה – פרק כט "ויהי בערב ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה" השפחה של לאה, לא של יעקב. בלהה – "ויתן לבן לרחל ביתואת בלהה שפחתו לה לשפחה".
וכשהן יולדות: "ותתן לה את בלהה שפחתו לו לאישה ותהר בלהה…ותהר עוד בלהה שפחת רחל ליעקב", היא עדיין שפחה , היא נותנת לרחל לקרוא בשם. וכך גם אצל זלפה.
ולכן הן זכו, לא להיות ב4 האמהות, אבל שהבנים שלהם הם חלק מעם ישראל.
יש הסתייגות אחת בעניין הזה בפרק ל' "הנה בלהה אמתי" – למה? רחל ראתה בבלהה משהו מיוחד, היא יכולה להיות עצמאית. אבל הבלהה מוותרת על העצמאות הזו, ולכן היא זוכה להיות הראשונה מהשפחות שיולדת. בלהה זו רמה גבוהה יותר – ולכן מה קורה כשרחל מתה? פרק לה, פסוק כ', "וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו". כשרחל נפטרת, יעקב העביר את מיטתו לאוהלה של בלהה. ולכן בה ראובן ותובע את עלבון אמו לאה. אבל מיד אחרי זה אומרת התורה "ויהיו בני יעקב שניים עשר…" כולם בפנים חלק מהמשפחה לדורות.
יש יכולת מופלאה בעוצמה של רחל שרה ולאה, שמוכנות לוותר ולהכניס את השפחה לבעליהן, זו מסירות גדולה. לא פחות מזה מסירות גדולה של בלהה וזלפה, שמוכנות לוותר על האימהות הפרטית שלהן, ובטלו את עצמן כלפי גבירותיהן – כי הן הבינו מי זה רחל ולאה, ולמרות שהם עדיין קרואות שפחת רחל ושפחת לאה, להן זה היה כבוד.
והזכות שהן קיבלו זה שילדיהן זכו להיכלל בשניים עשר השבטים, הגר וישמעאל לא זכו – הם נשארו בחוץ.
שבת שלום.