וישלח- כשיעקב נחוש עשו בורח
לחיות עם פרשת השבוע – וישלח – כשיעקב נחוש עשו בורח
בתחילת הפרשה, במפגש בין יעקב לעשו, אנו לומדים מיעקב לימוד חשוב.
ברקע המפגש בין יעקב לעשו עומד הסיפור של גנבת הברכות על ידי יעקב. עשו החליט להרוג את יעקב ולכן יעקב ברח לחרן. עכשיו יעקב צריך להיפגש עם עשו, והוא סולל דרך, בחכמה רבה, כיצד לנהוג עם האומות.
המאבק בין יעקב לעשו הוא מאבק בין עכשויזם ובין ראיה ארוכת טווח. עשו רוצה הכל "NOW". יעקב, לעומת זאת – לא רוצה עכשיו כלום. הוא נותן לעשו את הכל – אני עבדך, אתה אדוני, שולח לו מתנות ונותן לו מחמאות.
עשו קונה את כל הדברים הללו, וחושב שיעקב נכנע בפניו.
בהמשך הדורות, ניתן לראות שצאצאיו של יעקב הולכים בדרכו. אסתר למדה מיעקב כיצד לנהוג. היא מזמינה את המן למשתה עם המלך, והמן בטוח שהוא על גג העולם. כשהוא מוזמן למשתה השני הוא מרגיש שזכה לכבוד שאין למעלה ממנו (אסתר ה', י"ב): "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ". הוא לא מבין שהכבוד הזה הוא הבור שאליו הוא עומד ליפול.
מדוע המן לא הבין זאת? כי הוא היה מלא בגאוה, וכל פעם שהחמיאו לו, הוא היה בטוח שזה מגיע לו, והוא באמת כזה. הוא לא שם לב למה שמתרחש מסביב.
יעקב הבין שאם הוא יגיד לעשו "אדוני", "אני עבדך" – עשו יקנה את זה וירגיש כאילו קיבל את הברכות. הנה, יעקב נכנע בפניו. אך יעקב בלבו אומר: אני לא רוצה את הברכות עכשיו. אני רוצה אותן "בסוף יומיא" – בסוף הימים.
משל למה הדבר דומה? לאדם הגר באמריקה, ויש לו דוד עשיר בישראל… נולד לאותו אדם בן, והדוד אומר לו: אני רוצה לתת לבן מתנה גדולה ממש. מתנה ענקית. פעם אחת בחיים אני אתן לו מה שהוא רוצה.
כמובן, תלוי באיזה גיל הילד יבקש. בגיל 3 הוא יבקש מכונית על שלט או חבילת במבה. בגיל 10 – אופניים. כשהוא יגדל יותר הוא יבקש דברים משמעותיים יותר.
יעקב לא רוצה את הברכות כשהעולם בתקופת הילדות שלו. העולם היה קטן ונמוך, ללא יכולת להשיג דברים עמוקים. העולם הולם ומתקדם, ויעקב רוצה את הברכות כשיהיה באמת אפשר לתת דברים גדולים, הבנות עמוקות, הסתכלות פנימית על התורה – אלו דברים גדולים. לכן יעקב רוצה להמתין שהעולם ילך ויתקדם.
יעקב אומר לעשו (בראשית ל"ג, י"ד):
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
רש"י מפרש:
עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות, ואמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, אמר, אם דעתו לעשות לי רעה, ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך, ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א, כא).
יעקב הולך לאט. הוא לא מפחד מדרך ארוכה. העיקר שהיעד יהיה "ה' אחד ושמו אחד". לא רוצה את מה שעכשיו, אלא את הגודל והאמת שיגיעו בעתיד.
יש בזה לימוד גדול מאוד, כיצד להתייחס לעולם. לא להיות "עכשויסטים", אלא לחפש את האמת. אנו רוצים שעם ישראל כולו ילך בדרך ה'. נכון, זה לוקח זמן, אבל זה יגיע. אל לנו לחשוב, שמה שלא השגנו עכשיו – לא קיים. יש תהליך ארוך ויש דברים גדולים שעתידים להתפתח.
יש מהמפרשים המתייחסים בביקורת ליעקב, על כניעתו לעשו. אך נראה שיעקב עשה זאת בחכמה רבה, כדי שעשו יקנה את הפתיון של עכשיו, ויוותר על חלקו בעתיד הגדול והשלם.
בזוה"ק מובא, שאם עשו היה יודע כיצד יעקב מתחכם כנגדו, הוא לא היה יכול לשאת את זה. הוא היה הורג את עצמו. יעקב הסכים בענוה גדולה להשפיל את עצמו, כדי שהוא יוכל בהמשך להגיע לעתיד הגדול.
אנו צריכים לראות למרחוק. בלימוד, בעבודת המידות, בהבנה עמוקה – זה לוקח זמן, אך כך מגיעים לאמת.
בהמשך הפרשה יש ענין נוסף שאנו חוזרים עליו בכל שנה, וכל פעם זה מדהים מחדש.
בספר הכוזרי מובא (ב', י"ד):
ועל הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה, ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו, מפני יעקב, עם כל חולשתו.
המאבק על הארץ הוא קדום, מראשית יצירתו של עם ישראל. במאבק הראשון – ניצח יעקב החלש, שנדרש להגן על משפחתו, את עשו הגיבור עם כל חייליו.
היכן מתואר הסיפור הזה בתורה?
כך נאמר (בראשית ל"ו, א'-ג'):
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת.
עשו כבר עומד בראש אומה, "אדום".
התורה מדגישה שנשיו של עשו הן מכנען.
ובהמשך (שם, ד'-ה'):
וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל. וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
שוב מדגישה התורה שבניו של עשו נולדו לו בארץ כנען.
ומה ההמשך (שם, ו')? את הפסוק הבא צריך לקרוא לאט, ולשים לב לפירוט הרב שהתורה מפרטת.
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו
וְאֶת בָּנָיו
וְאֶת בְּנֹתָיו
וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ
וְאֶת מִקְנֵהוּ
וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ
וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
עשו לוקח את כל הדברים שהוא קנה בעמל רב בארץ כנען והולך. לאן? "לגור באשר ימצא". לחפש לו מקום על המפה.
למה?
הסיבה שהתורה כותבת היא מפתיעה מאוד (שם, ז'):
כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.
לכאורה זה חוסר צדק מוחלט. עשו קנה את כל עולמו בכנען – נשיו, ילדיו, רכושו. יעקב בדיוק הפוך. נשיו מחרן, ילדיו נולדו בחרן, ואת רכושו הוא עשה בחרן. עכשיו אין מקום לשניהם בארץ כנען – מי אמור להישאר ומי אמור ללכת? מה היה אומר על כך בית הדין הבינלאומי בהאג?
לפי כל קנה מידה של צדק – עשו צריך להישאר ויעקב צריך ללכת. לעשו גם יש יכולת לאכוף את הצדק בכח. אז למה הוא הולך?
"מפני יעקב אחיו". זו התשובה האמיתית. כשיעקב נחוש בדעתו שזו הארץ שנתן לו הקב"ה, וכאן הוא הולך לבנות את חייו – עשו מבין שזה לא מקומו והולך לחפש לו מקום אחר. המאבק הראשון על ארץ ישראל הוכרע ללא קרב, בכח הנחישות של יעקב.
עשו הולך ומחפש תירוצים – אין מספיק מקום. רש"י מביא עוד כמה תירוצים. ואנחנו יכולים לתת היום תירוצים נוספים: יש כאן בצורת לפעמים, השיעים והסונים על הגבולות – עדיף לחיות בשוייץ.
אנחנו נמצאים היום במאבק על הארץ, והכרעתו תלויה בנו. אך ורק בנו. אם אנו נהיה נחושים וחזקים באמונה גדולה ובבטחון בה' שזו ארצנו, שכאן נמלא את תפקידנו ונוציא מהכח אל הפועל את התפקיד של עם ישראל – האומות יחפשו לעצמן מקום אחר.
תהליך ההגירה של המוסלמים כבר התחיל, והוא ממשיך. באירופה כבר 20% מוסלמים, וכדאי לכל המוסלמים שבארץ ישראל לעבור לשם. גם ארצות הברית שמחה לקבל אותם. את התירוצים הם כבר ימצאו. אך זה תלוי בנו, אם אנו נהיה נחושים, אויבינו יחפשו לעצמם מקום אחר.
נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע האם הגאולה תלויה בתשובה או לא. הרמב"ם בהלכות תשובה פסק, לכאורה, כרבי אליעזר, שהגאולה תלויה בתשובה.
בענין זה מביא בעל ה"לשם" ממדרש הנעלם, ששאל רבי עקיבא את רבי אליעזר – איך יחזרו כל עם ישראל בתשובה, והרי הם מפוזרים בכל העולם, וכיצד יחליטו כולם בדור אחד לחזור בתשובה?
ענה לו רבי אליעזר: לא צריך שכולם יחזרו בתשובה. די בכך ש"חדא כנישתא" – קהילה אחת תחזור בתשובה, והם יזכו את כל עם ישראל. בזכותם יגאלו כולם.
אין אנו יודעים כמה זה "חדא כנישתא". אולי זה אנחנו. אנו צריכים לקבל החלטה, ולומר לקב"ה: רבונו של עולם – אנחנו בוחרים בך, בתורה הקדושה, בעם ישראל ובארץ ישראל. יש לנו אחריות גדולה על כך.
יעקב "עם כל חולשתו" ניצח את עשו. זוהי חולשה פיזית, אבל יש בה גבורה ועוצמה גדולים, ובזכותם נזכה לנצח את אויבינו, ולראות בעינינו ישועות גדולות.