פרסומי ניסא

פרסומי ניסא

יש מושג מיוחד שקיים במיוחד במצוות נר חנוכה והוא "פרסום הנס":
אדם מדליק נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ לפרסם את הנס המיוחד של נר חנוכה, ננסה לעמוד על עצם העניין של פרסומי ניסא:

שבת כא.
אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה ורב חסדא אמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה11

רש"י: כבתה. נר חנוכה: זקוק לה. לתקנה הלכך צריך לכתחלה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה: ומותר להשתמש לאורה. הלכך בשבת אסור שמא יטה לצורך תשמיש

תוספות: ומותר להשתמש לאורה. וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר בין בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה"ל למימר אין מדליקין סתם מדקאמר בין בחול בין בשבת ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול והיינו שמא יטה וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה ומיהו רב דקאמר מדליקין בין בחול בין בשבת לא היה מצי למימר מדליק סתם דה"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה וכן הלכתא דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב וכר' יוחנן ואביי נמי קיבלה ורב יוסף נמי משמע לקמן דס"ל הכי וכבתה אין זקוק לה דכולהו סבירא להו רבי ורב הונא יחיד הוא ולית הלכתא כוותיה:

יש כמה הערות על הגמרא ורש"י:
הערה על הגמרא – מה זה הביטוי "זקוק לה", למה לא להגיד "צריך"?
הערה על רש"י – למה רש"י אומר "לתקנה"? היה צריך להגיד "להדליקה". הרי אם נר נכבה לא מתקנים אותו אלא מדליקים אותו. ועוד, למה רש"י אומר "דלמא פשע"?

נתחיל בשאלה: מה המחלוקת אם אומרים כבתה זקוק לה או אין זקוק לה?
בעצם המחלוקת היא: אם כבתה, האם מצווה להדליק, או שהנר יהיה דלוק?
אם צריך להדליק, לא צריך להדליק שוב, אבל אם צריך שיהיה דלוק, אז לא מספיק להדליק אלא חייב להדליק שוב.
התוס' רוצים להגיד מהלשון "בין בחול בין בשבת" שיש טעם נוסף לאסור את הפתילות בשבת.
רש"י לא רוצה לקבל את זה, והוא מעדיף להגיד שאין טעם נוסף, אלא שיש טעם מיוחד לחול וטעם מיוחד לשבת.
אז למה רש"י אומר "דלמא פשע"? להגיד שאם באונס נכבה לאדם נר חנוכה, הוא יוצא ידי מצוות נר חנוכה אפילו למאן דאמר "כבתה זקוק לה" – ושרק אם פשע לא יצא ידי חובה,
ולשבת זה לא יכול להיות טעם כי הוא אנוס תמיד, כי הוא לא יכול להדליק. אז למה רק אם פשע הוא לא יצא ידי חובה אבל באונס הוא כן יוצא ידי חובה?
כי כשהוא מדליק את הנר מחדש, הוא לא מדליק אלא מתקן את הנר, ומכיוון שהוא מתקן, אז מצווה עליו לעשות את זה. ורק אם אתה יכול לעשות את זה בצורה שאתה יוצא ידי חובה בצורה שלמה, ובמקרה כזה אתה לא מדליק מחדש, רק אז אתה לא יוצא ידי חובה. אבל אם אתה לא יכול להדליק, יצאת ידי חובה.
לכן רש"י משתמש במילה "לתקן" כי הוא ממשיך את הדלקת הנר, לא מחדש.  אז רק אם פשעת לא יצאת ידי חובה, אבל אם היית אנוס ולא יכולת להדליק, יצאת ידי חובה בכל מקרה.

הלכה – הדלקה עושה מצווה. אולם אם הדליק בנר שלא יכול לדלוק לפחות חצי שעה לא יצא ידי חובה.
מאיזה לשון בא "זקוק"? מלשון זיקה, גם כשהנר כבוי, יש למדליק זיקה לנר, הוא עדיין יכול לתקן, ולכן הוא פשע. אבל באונס, אין לו זיקה, כי אין לו את האפשרות לתקן. (כלומר שאם כבה נר בשבת אין זקוק לה – ויצא ידי חובה)

עומק הדברים מתבאר אצל דברי המהר"ל:

מהר"ל נצח ישראל י"א
ודבר שהוא על ענין שתחלתו טוב וסופו טוב, אף על גב שבאמצע אינו טוב נחשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הסוף. לכך אמרו ז"ל (ב"ב קכח א) לענין פקח ונתחרש וחזר ונתפקח דהוי כאילו היה פקח מראש ועד סוף.

כשעם ישראל חוטא, זה לא מצד עצמם אלא זה במקרה, כי בעצמיותם הם דבר טוב.
דבר שנברא טוב,  והיה רע באמצע אך חזר להיות טוב – נחשב שהוא כולו טוב, למה? כי בעצמיות שלו, בנשמה שלו הוא טוב. והטוב הזה קיים בו וההפסקה שהיה רע, לא קלקל את הנשמה, וכשהוא חוזר להיות טוב זה מראה שמה שהיה באמצע זה לא מה שהוא באמת, אלא רק מקרה שקרה.
לעניין נר חנוכה – דבר שהיה בהתחלה אור ובסוף אור זה כאילו הוא היה אור כולו, ולכן רשי משתמש בלשון "מתקן" כי בחנוכה המהות שלו הוא כאילו דלוק וכשמדליקים אותו מחזירים אתו למקוריות שלו. "זקוק לה" יש לו זיקה בינו לנר, הנר כאילו דלוק רק תחשוף את ההדלקה הזו,  גם כשהוא כבוי קוראים לו נר חנוכה.
נדייק ברש"י – אם כבתה, היא עדיין "נר חנוכה". זקוק לה "לתקנה", ורק  דלמא פשע, הוא לא יצא ידי חובה.

המחלוקת בין רשי לתוס':
רש"י אומר שגם לשיטת מי שאומר "כבתה זקוק לה" באמת בעומק "כבתה אין זקוק לה" – רק אם פושע זקוק לה.
התוס' אומר "כבתה זקוק לה" – הנר חייב לדלוק ואפילו אם זה קרה באונס, ולכן הטעם מתאים לשבת. ומי שאומר כבתה אין זקוק לה לא זקוק לה כלל.

שבת כא:
ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ

רש"י: מבחוץ. משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:

תוספות: מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר:

רש"י אומר מחוץ לבית ולא מחוץ לחצר.
תוס' אומרים שמניחים מבחוץ לחצר משום פרסומי ניסא כי שם הרבים הולכים.

שבת כב:
אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר…דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה

רש"י: אי הדלקה עושה מצוה. אי המצוה של חנוכה תלויה בהדלקה מדליקין כדאשכחן במנורה: ואי הנחה עושה מצוה. ועיקר מצותה תליא בהנחה: אין מדליקין מנר לנר. דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי:

תוספות: דאיבעיא להו הדלקה עושה מצוה כו' – ונפקא מינה אם הדליקה חש"ו או הניחה.

רש"י – אם הדלקה עושה מצווה אפשר להדליק מנר לנר כמו שאפשר במנורה
אבל אם הנחה עושה מצווה, לא מדליקים מנר לנר. מה מיוחד ברש"י? שהוא אומר שההדלקה היא "לאו מצוה היא כולי האי" כלומר ששוב רש"י אומר, גם למאן דאמר "הנחה עושה מצווה" אז גם אז ההדלקה עושה מצווה.

מה החקירה שעושה את המחלוקת "אם  הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה"?
האם העיקר זה ההדלקה, או שיהיה דלוק (ההנחה) כדי שיהיה פרסום הנס?
רש"י אומר שעיקר המצווה היא ההדלקה, התוס' אומר אם הדליק או הניח חש"ו לא יצא, כי לשיטת מי שאומר הדלקה היא עיקר או הנחה היא עיקר, זה העיקר וזהו,  אין שותפות בטעמים.

המחלוקת חוזרת פעם שלישית:

שבת כג.
עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקה. אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה – שפיר. אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה, האי מכבה ומדליקה? מכבה ומגביהה ומניחה ומדליקה מיבעי ליה!

רש"י: דולקת – שהדליקה למצות חנוכה בערב שבת.

תוספות: מכבה ומגביהה ומניחה וחוזר ומדליק מיבעי ליה – וא"ת אמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי כיון דהנחה עושה מצוה דאטו מי גרע דלוקה ועומדת מהדליקה חש"ו וי"ל דמיירי שהדליקה מתחלתה לצורך שבת ולכך גרע מהדליקה חש"ו דהתם שמדליקה בעתה ניכר הדבר שהוא מדליקה לשם חנוכה ריב"א.

רש"י – צריך להדליק, כי גם למאן דאמר "הנחה עושה מצווה" גם הדלקה עושה מצווה,
תוס' אומר, רק הנחה צריך לעשות למאן דאמר ש"הנחה עושה מצווה" כי רק הנחה עושה מצווה, ורק אם הייתה כוונה הפוכה, כגון להדליק לשבת אז צריך לכבות ולהדליק מחדש.

שבת כד.
איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן או דילמא משום פרסומי ניסא מדכרינן

רש"י: בברכת המזון. בתפלה פשיטא לן שהרי להלל ולהודאה נקבעו כדאמרינן לעיל:

תוספות: מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז. בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום. דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי:

אין שאלה של האם להגיד על הניסים בתפילה אלא רק בברכת המזון, אז גם רש"י וגם תוס' שואלים למה לא שאלו על תפילה.

רש"י – כי בתפילה תקנו, ובברכת המזון לא.
תוס' – משום פרסומי ניסא, שבבית כנסת יש ובברכת המזון לא בהכרח שיש.

מה המכנה המשותף של כל המחלוקות האלו? הלכות פרסום.
תוס' – יש עניין בפני עצמו לפרסם את הנס, ועושים דברים מסוימים רק משום פרסום.
רש"י – אין דבר כזה סתם פרסום אלא יש תקנה או דין תורה ועושים אותה בצורה של פרסום. צריך להדליק את הנר – ואת זה עושים בצורה של פרסום הנס.

יש עוד נקודה שאותה אומר השם משמואל

שם משמואל חנוכה תרע"א
להבין עניין כבתה אין זקוק לה שלא מצינו כהאי גוונא בכל המצוות.

ברור שבמצוות אחרות אם המצווה לא עובדת באותו הרגע’ "זקוק לה"! אם נפלה מזוזה’ צריך להחזיר. אם זזו תפילין, צריך לתקן.

חלקת בנימין אסיפת זקנים שבת ח"ב, כ"א.
דבאמת לפי שורת הדין צריך להיות דאם כבתה אין זקוק לה, משום דאין בה אלא מצות הדלקה בלבד… וכמו דאשכחן במצות כסוי הדם דאם כסהו ונתגלה פטור מלכסות

אומר הפוך, שהנורמלי זה, "כבתה, אין זקוק לה"! כמו בכיסוי הדם, שאין חובה לכסות שוב.

מה החקירה שתגיד לנו את ההבדל בין השניים? חפצא או גברא.
האם מצוות זה מעשה האדם (גברא) או התוצאה שקוראת בעולם (חפצא).
אם המעשה נעשה, המצווה התקיימה? או שרק כל עוד התוצאה של המעשה בעולם, המצווה מתקיימת? אלו שני הסתכלויות מהותיות בעניין מצוות.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *