נאום יהודה – תיאור אובייקטיבי וסובייקטיבי
נאום יהודה – תיאור אובייקטיבי וובייקטיבי
נאום יהוה, הדיבור הכי רצוף בכל ספר בראשית שבעקבותיו יוסף נשבר.
מטרת הנאום, שיהודה יישאר עבד במקום בנימין. מעניין לראות איך יהודה בנה את הדברים כדי להגיע לתוצאה הזו.
ניכר שיש כאן הבדלים רבים בין הדברים שמתאר יהודה, ובין המציאות שקרתה. דוגמה אחת: "אדוני שאל את עבדיו לאמור היש לכם אב או אח" – אך במקור לא נראה שיוסף שאל אותם את זה, אלא שהם נידבו את המידע. " י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר-אֹכֶל. יא כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים. יב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת. יג וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ."
כשיש פער כזה יש שני אפשרויות:
האפשרות האחת היא: דברי תורה עניים במקום אחד ועניים במקום שני – כלומר שהכל באמת קרה אלא שבמקום אחד התורה קיצרה ובאחר היא האריכה.
"הוא הדבר אשר דיברתי עליכם מרגלים אתם" –
תוך כדי הסיפור יש שלוש מקרים שעמדו לקרות, הראשון – כולכם תישארו ואח אחד יחזור – את זה הם לא עשו, המקרה השני שיכל לקרות, תבחרו אחד שיישאר וכולם יחזרו – גם לא בדיוק קרה, השלישי, בסוף יוסף לוקח את שמעון מאיתם. מובן שבין המאפשרויות האלו הסיפור ממשיך ויש מידע שאנחנו לא יודעים למה, יוסף משנה את הכללים. יש הרבה חורים בסיפור ובאמת יכול להיות שגם מה שיהודה אומר זה פשוט חלק מחורים האלו שלא הוזכרו, אבל זה כן אכן קרה.
על האפשרות הזו עולה השאלה – למה התורה בחרה לכתוב את זה בצורה הזו?
גם כשיוסף בבור, לא כתוב מה יוסף עושה ורק אחר כך "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו אשר ראינו אחינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו".
האפשרות השנייה: להגיד שיהודה משנה את הדברים.
אבל זה קשה, כי קשה לשנות את הסיפור ולספר אותו למישהו שהיה שם, יוסף יודע מה הוא אמר ומה לא.
אפשר להגיד שיהודה אומר שגם אם יוסף מכיר את הסיפור אפשר לעגל פינות ולשים דגשים על חלקים אחרים מהסיפור כדי להשיג מה הוא רוצה.
יהודה מספר את הסיפור כאילו זה סיפור לבבי ונחמד: "יש לכם אב או אח? בואו תורידו אותו אליי כדי שאני אוכל לראות אותו" – אבל כל ההקשר (שיסוף חושד בהם שהם מרגלים) מושמט, למה לגיטימי שיוסף חושד שהם מרגלים? יש שנות רעב בכל הארץ, הכל נמצא אצל פרעה, והשילטונות חוששים שמישהו ינסה לגנוב להם את המצבור או להשמיד אותו, והכל שמור היטב. פתאום מגיעים 10 אנשים ביחד וזה נראה חשוד. אז תחקרו אותם, וכשמגיעים לסיפור יוסף האחים מתחילים לגמגם, והמצרים מגליחם שיש עוד "אח", זה עוד מרגל שהמצרים לא תפסו, לכן מובן למה זה חשוב שהם יתפסו אותו, שהאחים יביאו את בנימין אליהם. זה הסיפור הריאלי שיוסף עוטף בו את המקרה.
גם את סיפור המאסר יהודה לא מזכיר, גם את עלילת הגביע, רק את הסוף שהוא יכנס תחת בנימין כעבד.
ברור מה יהודה רוצה – להפשיר את המתח,
הרמב"ן – אומר שיהודה קיווה שיש מצפון למצרי הזה כי הוא אמר להם "את האלוקים אני ירא" יהודה מבין שאולי יש נקודה של חמלה שאפשר לגשת אליה. ובאמת יש נקודה אחת שיהודה מדגיש בנאום שלו, "אב", יהודה מרגיש שבנוגע לאבא יש למצרי כבוד.
מאיפה הוא לוקח את זה? "כולנו בני איש אחד נחנו…, והנה הקטון את אבינו היום והאחד איננו". היינו מצפים שהשליט המצרי יבקש להביא גם את האב, אבל הוא לא, רק את בנימין. וגם כשבנימין יורד הדבר הראשון ששואל השליט זה: "השלום אביכם הזקן אשר אמרתם, העודנו חי"? יהודה רואה שיש כבוד מסוים, איזה רגש כלפי האבא.
והוא צדק, זה הדבר ששבר את יוסף, "אני יוסף, העוד אבי חי"? זה הדבר הראשון שיוסף שואל.
אז יש פה אמת במה שיהודה אומר, אבל הוא משנה את הסיפור כדי ללחוץ על הנקודה הזו.
צריך להתמקד רגע בנקודה אחת, דווקא את העניין של אבי "ונגד לו את דברי אדוני, ויאמר אבינו שובו שברו לנו מעט אוכל", זה לא נכון
מה קרה באמת? ראובן מציע, יעקב לא מוכן. מחכים עד שנגמר האוכל, ורק אז הוא אומר "שובו".
אבל נראה שיעקב לא בעניינים, מה זה "שובו שברו לנו מעט אוכל"?! אי אפשר! זה ברור! הרי הבנים סיפרו מה יקר אם הם יחזרו בלי בנימין. נראה שיש מעבר, ההנהגה עוברת אל האחים, אבל זה עדיין די מביך.
יהודה מנצל את זה, "ונגד לו את דברי אדוני ויאמר אבינו…" כאילו יהודה מנסה להגיד, תראה כמה קשור האבא לילד הזה, אמרנו לו שאי אפשר לרדת בלי הילד, והוא עדיין ניסה לשלוח אותנו בלעדיו.
אבל ההאם יעקב באמת כך?
מה יעקב עושה? יש שני אופציות:
הראשונה: בא ללמד אותנו משהו חשוב- לא לכל דבר יש פתרון.
אבל גם אם אין פתרון, צריך לשאול מה האלטרנטיבה. לא להכל יש פתרון אבל זה לא אומר שלכל דבר צריך להסכים. את בנימין אני לא רוצה להוריד אני לא מוכן, זה לא טיפשי, זה תלוי כמה זה בנפשו, לא כל מחיר אנחנו מוכנים לשלם.
אבל יהודה והאחים לא מוכנים לזה, הם לא מוכנים לרדת בלי בנימין. ויש רושם שהאחים צודקים ושיעקב טעה, הרי אנחנו רואים איך הכל נפתר בסוף לטוב. יכול להיות, אבל יעקב עדיין מלמד אותנו את העיקרון החשוב הזה.
אפשרות שנייה: משהו עמוק יותר.
נשאל את עצמנו, מה יוסף לא ידע? מה בנאום של יהודה חידש ליוסף?
יכול להיות שזה העניין שיעקב לא ידע על מכירת יוסף ושהאחים אמרו לו שהוא נטרף שרק מתגלה לו עכשיו. אבל אולי זה שיוסף ניזכר שה' שלח אותו, "אתם מכרתם אותי" אבל ה' שלח.
ובעניין הזה ראובן עשה תשובה כשהוא אומר "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד".
שמעון ולוי גם כן עשו תשובה "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו אשר שמענו אחינו בצרת נפשו בהתחננו אלינו" והם מחליטים ביניהם ששמעון ישאר ויוסף "לוקח" אבל לא הוא המחליט הם החליטו מעצמם "ויעשו כן" שמעון ולוי החליטו שזה יהיה שמעון.
ורק יהודה עוד לא עשה תשובה על החלק שלו בסיפור, וכל התהליך עכשיו זה כדי להביא את יהודה למצב שהוא מוכן להיות עבד במקום הבן של רחל, וכאן מושלמת התשובה – וזה היה המהל שיוסף בנה, כדי שיהודה יעשה תשובה מלאה.
אבל נשאל עוד שאלה. מה היה קורה אם האחים היו מקבלים את מה שאמר יעקב, והיו חוזרים בלי בנימין?
זה סכנת נפשות הריו יוסף אמר "ולא תמותו". וברור שכשיוסף רואה שהם חוזרים עם בנימין הוא שמח לראות את בנימין ואומר "אלהים יחנך בני".
אבל יכול להיות שהוא מאוכזב, שהוא ציפה שהאחים יחזרו ויגידו, "אנחנו לא מוכנים לזה, מספיק שבן אחד של אבא נלקח ממנו, אנחנו לא מוכנים לסכן את השני".
הרי כשהם מביאים את בנימין זה עדיין סיכון, והם מסכנים את בנימין בשביל להחזיר את שמעון, ויוסף רואה בזה שהם עדיין לא תקנו לגמרי. ולכן צריך לעשות את כל ההמשך עם הגביע כדי להביא את יהודה לתשובה שלמה, יוסף רואה בזה פספוס של האחים, ויש בזה נקודה אמתית, אולי האחים היו צריכים להגיד ליעקב "נכון אבא, אתה צודק, אנחנו לא נעשה לך את זה שוב"
מה היה קורה?
היו חוזרים ליוסף ואומרים "זה לא משנה, אין לנו אוכל, אתה יכול להרוג אותנו, אנחנו לא עושים את זה שוב לאבא שלנו, לא מביאים את אחינו, אבא לא יעמוד בזה". בזה היה אולי נגמר ולא היה את הצורך של המשך הסיפור עם הגביע. מתברר שדווקא מה שאמר יעקב "תחזרו בלי בנימין", זה לא שהוא לא באירוע, הוא מבין מה קורה, וזה היה חוסך עוגמת נפש.
יעקב ראה יותר מכולם, וזה נרמז לנו בהתחלה של הסיפור: פרק מב: "א וירא יעקב כי יש שבר במצרים" יעקב הוא זה שקולט שיש שבר במצרים, והפסוק הבא אומר "הנה שמעתי כי יש שבר במצרים" זה היה רעיון שלו ללכת למצרים, הוא ראה יותר מהאחים, ראה – חזל אומרים": נצנצה בו רוח הקודש – זה לא שהוא לא מתפקד, הוא מבין, אין ברירה, ה' יעזור – ואולי זה הנקודה הנכונה יותר.
מה יעקב אומר לאחים "אותי שיכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תיקחו עלי היו כולנה"
מה זה "אותי שיכלתם"? האחים אשמים? הרי הוא לא יודע שהם מכרו את יוסף, נראה שהוא לא מתפקד, הוא סתם זקן שצועק מוציא עליהם את הכעס, אבל האמת היא שהוא צודק, יש ליעקב ראייה עמוקה יותר, ואם היו מקשיבים לו הכל היה יכול להיחסך, ויוסף קולט את זה "העוד אבי חי" אבא שלי אני רואה הוא מבין את העניין, אבל בסוף התשובה הגיע בהרבה פיתולים.
אבל אם האחים היו באותה רמת אמונה ועוצמה רוחנית של יעקב זה היה יכול להיחסך מהם, ואם היו מבינים את הקשר של יעקב לבנימין: "לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת….ונפשו קשורה בנפשו….. והורידו עבדיך את שיבת עבדיך אבינו ביגון שאולה" ומבינים שזה לא אופציה, שלא עושים לו את זה.
אולי הסיפור היה יכול להסתיים מוקדם יותר.