הנביא שהתחפש
הנביא שהתחפש
אחרי שני סבבים במערכות מול בן הדד מלך ארם, וניצחונות גדולים על ידי אחאב בסיוע מפתיע של הנביא, שבא לעזור לאחאב עובד הע"ז הגדול. בסוף אחאב חס על בן הדד ומשלח אותו בברית,
מלכים א' פרק כ':
לה וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל-רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ. לו וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ. לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ. לח וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל-הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל-עֵינָיו. לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל-הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב-הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה-אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה אִם-הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל. מ וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ. מא וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת-הָאֲפֵר מעל (מֵעֲלֵי) עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא. מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת-אִישׁ-חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.
הנביא אומר למלך, חייל אחד נתן לי שבוי מהמערכה לשמור עלי, ואותו חייל אמר לי שאם הוא יברח לי, נפשי תחת נפשו, אחאב עונה לו – חרצת דינך. עונה לו הנביא – גם אתה חרצת את דינך…
שאלה ראשונה, למה צריך את ההצגה? למה צריך שאחאב יחרוץ את דין עצמו?
השאלה השנייה, מה קורה כאן? למה הנביא צריך להיות פצוע? ולמה הוא צריך לחטוף מכות באמת? ולמה בגלל זה שהאיש הראשון לא רצה להכות בו הוא נאכל על ידי אריה?
ננסה לעמוד על מי הוא אותו אדם שהאריה הכה אותו?
"…אמר אל רעהו…" נראה שזה אדם שהכיר את הנביא, אולי הוא גם מבני הנביאים או לכל הפחות הוא יודע שאותו אדם שמבקש שיכה בו הוא מבני הנביאים. בנוסף הנביא אומר "בדבר ה' הכני נא". נגיד לאותו אדם, שאם אתה יודע מי זה האדם שמדבר אליך ואתה יודע שהוא נביא, והוא אומר לך "בשם ה'"…, תעשה מה שמוטל עליך!
זה נותן כיוון, אבל עדיין קצת קשה לקבל. ידוע שמי שמנבא לשקר, "מיטתו בידי אדם" = סנהדרין, אבל אם נביא כובש את נבואתו או אדם מוותר על דברי נביא – "מתתו בידי שמים", כשמדברים על "המוותר על דברי נביא", הגמרא מביאה דוגמה מהפסוק שלנו.
נשאל: למה אותו האדם לא הסכים לקיים את דברי ה'?
כדי לענות על זה ננסה להבין את הצורה של העונש, שאריה בא ומכה בו. העונש הזה מוכר לנו מסיפור אחר, ממלכים פרק יג:
"כג וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ וַיַּחֲבָשׁ-לוֹ הַחֲמוֹר לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ. כד וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה. כה וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים וַיִּרְאוּ אֶת-הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְאֶת-הָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ. כו וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן-הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר מָרָה אֶת-פִּי יְהוָה וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה לָאַרְיֵה וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ. כז וַיְדַבֵּר אֶל-בָּנָיו לֵאמֹר חִבְשׁוּ-לִי אֶת-הַחֲמוֹר וַיַּחֲבֹשׁוּ. כח וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָא אֶת-נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה לֹא-אָכַל הָאַרְיֵה אֶת-הַנְּבֵלָה וְלֹא שָׁבַר אֶת-הַחֲמוֹר."
ברור שהאריה זה מיוחד שהרי הוא לא אוכל את הנבלה והוא לא נוגע בחמור, גם אצלנו נשים לב שכתוב "הכהו" ולא שטרף אותו.
דוגמה נוספת לעונש מסוג זה, ממלכים ב' פרק י"ז, אחרי גלות 10 השבטים:
"כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ. כה וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם לֹא יָרְאוּ אֶת-יְהוָה וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת-הָאֲרָיוֹת וַיִּהְיוּ הֹרְגִים בָּהֶם. כו וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח-בָּם אֶת-הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ. כז וַיְצַו מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לֵאמֹר הֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלִיתֶם מִשָּׁם וְיֵלְכוּ וְיֵשְׁבוּ שָׁם וְיֹרֵם אֶת-מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ"
למה אריות? ניתן לראות תשובה בעמוס פרק ג':
"ג הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם-נוֹעָדוּ. ד הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם-לָכָד. ה הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל-פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ הֲיַעֲלֶה-פַּח מִן-הָאֲדָמָה וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד. ו אִם-יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם-תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהוָה לֹא עָשָׂה. ז כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם-גָּלָה סוֹדוֹ אֶל-עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. ח אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא"
הנביא אומר שהשאגה של האריה זה הנבואה – והוא אמור להפחיד את כולם, ולהבין שהנבואה זה מה שה' שואג אליהם, ואם לא שומעים לנביא מגיע אותו אריה. זה שהאריה מגיע זה אזעקה! אם לא מקשיבים לאזעקה, דברים רעים עלולים לקרות. אבל זה תלוי בשומעים, שמענו לאריה זכינו וניצלנו, אם לא, זה נגמר בצורה הזו של אריה. אז האדם הראשון אליו פונה הנביא, שלא הקשיב לנביא, נהרג בצורה הזו.
ההצגה שעושה הנביא לאחאב – מה הנקודה?
אחאב לקח בשבי את בן הדד מלך ארם ומשחרר אותו בכבוד גדול, מעלה אותו למרכבה, משלח אותו בברית וקורא לו אחי, למה הוא עשה את זה?
יש שני אפשרויות: הראשונה – שיקול לאומי חשוב מאוד, שיהיה עוד בן ברית חזק מאוד, לסיים את סבבי המלחמה האלה, שיהיה שלום.
השנייה – שלל, אחאב כבש את בן הדד, ועכשיו הוא שלו לשחרר מנקודת עוצמה, כי אני המנצח הגדול ואני יכול לעשות מה שאני רוצה – במקרה הזה יש בעיה.
הסיפור הזה מזכיר לנו את סיפור שאול ואגג: למה שאול לא הרג את אגג? הרי הוא הפסיד את מלכותו בגלל הדבר הזה! מה הייתה התקלה הגדולה של שאול? שזה לא מלחמה אישית שלו! זו מלחמה של ה' בעמלק! וכששאול לוקח את אגג כשבוי פרטי שלו, זה מבטא כאילו זה מלחמה שלו, ושהוא קובע את הכללים ושהשבוי שלו. וזו היא המעילה הגדולה שלו, מלך ישראל צריך לזכור שהוא לעולם יושב במרכבת המשנה, הוא "המשנה למלך", שה' מעליו. וכששאול לוקח את אגג = "מאסת את דבר ה'".
גם כאן זה הסיפור: זה הודגש מאוד, הניצחונות היו ניסיים לחלוטין, לא היה לאחאב סיכוי. והנביא אומר לו מטרת הדבר הזה "וידעת כי אני ה'", גם הוא מנבא לו על המערכה השנייה, והנס עם החומה. הניצחון הוא לא ניצחון של אחאב, זה ניצחון של ה' על ארם. שהיא ממלכה נוראית, זה לא מתפקידו של אחאב לשחרר אותו.
לכן עושה הנביא את ההצגה, כי אם הוא היה מגיע אל אחאב ושואל אותו: "למה עשית את הדבר הזה"? אחאב יכול לתת כל מיני סיבות מוצדקות ללמה הוא עשה את זה, ואי אפשר היה להוכיח אחרת. אבל הנביא לא שואל אותו, הוא מספר לו סיפור, אחאב היה מיד צריך להגיד לו "מי הרשה לכם לקחת שבויים?!", ואז היה מובן שכוונתו של אחאב זה לא שכל אחד יכול לקחת שלל ושבויים וכו', ושמלך ארם היה מקרה מיוחד. אבל אחאב אומר "את דינך אתה חרצת", כלומר זה שלקח את השבוי צודק, וזה מראה שזה שלקח אחאב את בן הדד בשבי, זה לא מאיזה חשיבות לאומית, אלא זו הייתה התחושה של כל העם, הניצחון הוא שלנו, יש הזדמנות, כל אחד יכול לקחת. הנביא גורם לאחאב להגיד בדיוק איך הוא רואה את המלחמה הזו, ועל זה הוא נענש.
הביטוי "איש חרמי", מזכיר לנו סיפור קדום יותר:
"בימיו בנה חיאל בית באלי את יריחו…" כל הסיפור זה על יריחו – יריחו לא אמורה להיבנות, כדי להזכיר שיריחו זה ניצחון של ה', ניסי, ושגם שאר כיבוש הארץ הוא בעזרת ה', ומי שמועל בזה מתכחש בחלק של ה' בסיפור. בספר יהשוע בני ישראל הפסידו במלחמת העי בגלל שמעלו בחרם של יריחו. שלל הוא לא אסור מהתורה, למה יריחו אסור? כי השלל שייך למי שניצח, ביריחו היית מלחמה ניסית, אז השלל הוא של ה'.
כשעכן לוקח מהשלל, זה לא סתם תעוות בצע, אלא הוא אומר "השלל מגיע לנו", "אנחנו עלינו וכבשנו את יריחו." ובסיפור שלנו אחאב חוזר על זה, אחרי שהמעמד בהר הכרמל לא הצליח לגמרי, (למרות שהוא כן הצליח חלקית, הרי העם הכריזו "ה' הוא הא-לוקים") – הם מקבלים כאן הזדמנות, אחאב אוהב ישראל מקבל את ההזדמנות המפתיעה מהנביא, אבל אחאב חוזר על המעשה של עכן, הוא לוקח מהחרם "יען אשר שלחת את (מעלת ב)איש חרמי".
מה אומר האדם המסרב להכות בנביא בפעם הראשונה? הוא גם נביא הוא מבין את העניין, אבל הוא לא מוכן לקבל את העניין, הוא לא מקבל את העובדה שאחאב ייענש על זה.
מי זה הנביא שחוטף את המכות? הגמרא בסנהדרין אומרת לנו "מיכיהו בן ימלה", מי זה מיכה?
בפרק כב:
"ה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ-נָא כַיּוֹם אֶת-דְּבַר יְהוָה. ו וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם-אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ. ז וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ. ח וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ-אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא-יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם-רָע מִיכָיְהוּ בֶּן-יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל-יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן."
אומרים חז"ל שהנביא שמתחפש אצלנו זה אותו מיכה, איך הגיעו לזה?
יש נביא שהמלך מכיר אותו, (והרי נאמר לנו שאחאב הכיר אותו כשהוריד את האפר מפניו). וזה אותו הנביא ש"תמיד מתנבא לרעה" על אחאב, כמו שהוא יאמר בהמשך. וזה כנראה מי שלווה אותו בשני המלחמות הראשונות.
למה שאחאב ישמע לנביא בתחילת הסיפור? כי הוא יודע שאין לנביאי הבעל כוח, הוא יודע שלאליהו יש את הכוח והוא יודע שלנביאי ה' יש כוח, והעם כנראה שומע את מה שקורה כשהנביא מגיע לאחאב, ושהוא נותן לאחאב עצות, ואז יש ניצחון ניסי, ואז הנביא מתריע על המערכה לשנה הבאה ואז יש עוד ניצחון ניסי. העם כנראה שם לב למה שקורה כאן, הם כולם במצור בשומרון, צריך להבין שלא רק אחאב חטא! משהו לא עבד, גם העם לא מבין שזו היא מלחמה של ה', אפשר לראות את זה בנאמר "ועמך תחת עמו" זה עונש גם לעם, זה גם מתבטא בהצגה, שכולם לקחו שלל, אחאב לא מופתע מזה שיש לאותו חייל פשוט שבוי.
הנביא לא הצליח לרומם את העם מספיק, וגם אחאב וגם העם לא מקבלים את "ניצחון ה'".
זה שהנביא אומר "הכני נא" זה לא סתם להצגה, כי יש אחריות על הנביא בכישלון שלו, כי הוא לא עשה את זה בצורה הראויה והנכונה, הוא לא הצליח להחדיר בעם "וידעתם כי אני ה'", כי העם מתנהג כמו אחאב, אז ההצגה באה כדי שאחאב יכריע לעצמו האם הוא עשה מתוך שיקולים נכונים, או שסתם כי הוא לא השתכנע בדבר הנביא.
הנביא שלנו כמו אליהו לא הצליח לשכנע – גם אליהו נענש על אי ההצלחה שלו, "את אלישע תמשוך לנביא תחתיך", זה קשה להחזיר את העם בתשובה!
ההדחה של אחאב בוטלה בהתחלה, ה' נותן לו הזדמנות, אבל נראה שפה זה נגמר.
אבל האמת היא שלא. אחאב יכול היה לטעון מגננה לעצמו כמו שאול, אבל הוא לא עשה את זה, "וילך מלך ישראל לביתו על ביתו סר וזעף…" – הוא עדיין מלך ישראל!!!
היה מתאים שיהיה כתוב אחאב, אבל הוא עדיין מלך ישראל, אחאב לא מעניש את הנביא, והסיפור עוד לא ניגמר, האם תהיה עוד הזדמנות?