מעמד הר סיני הצליח!

התקופה שאחרי חג השבועות מושפעת מהשפע של יום מתן תורתנו.
כך אומר ר' צדוק, בדבריו על פרשת נשא¹:

איתא בספר הזכות לחידושי הרי"מ זצ"ל הטעם שיש מדרש רבה בגודל הכמות וגם הזוהר הקדוש בגודל האיכות, היינו האדרא רבה דייקא בפרשה זו יותר משאר הפרשיות. משום שעל פי רוב קוראים תמיד פרשת נשא אחר שבועות זמן מתן תורתינו לזה בא השפעה גדולה בדברי תורה בשבת זה.

בעקבות מתן תורה יש שפע של מחשבות שהם תוצאה של העוצמה הגדולה של מתן תורה.
הדבר מעורר לשאלה – איך אנחנו ממשיכים את השפע של מתן תורה הלאה? איך חיים אותו בזרימת החיים השוטפת?

בהקשר לכך נתבונן במעמד הר סיני, ביחס לדברים נוספים.
יש שואלים: האם מדינת ישראל היא סיפור הצלחה? האם הקמתה היתה מעשה נכון? בהתבוננות על התוצאות עד היום התשובה לא פשוטה. יש שהפסיקו לומר הלל ביום העצמאות לאחר חורבן גוש קטיף. אם אלו הם התוצאות – שמא המדינה נכשלה?
אף מלחמת ששת הימים – האם זו הצלחה? חלק מהדברים שקיבלנו במלחמה זו כבר אינם בידינו, ירושלים איננה מעבר לקו האדום – האם יום ירושלים הוא עדיין חג עבורנו?
כתשובה לשאלות אלו יש לשאול: האם יש לומר הלל בחג השבועות? האם מעמד הר סיני הוא סיפור הצלחה?
אם המדד להצלחה הוא התפיסה שלנו על ההשפעה של הדבר על אנשים – מעמד הר סיני לא הצליח. כמה אנשים שמעו עליו? כמה אנשים חיים את חיים על פי התורה שניתנה במעמד הר סיני?
מכאן נלמד, שאין למדוד הצלחה רק על פי מ שאנו רואים בעיני הבשר שלנו. יש דברים מוצלחים שהשפעתם הברוכה קיימת, גם אם הדבר לא נראה בחוש.

אחת הנקודות המרכזיות העולה ממעמד הר סיני היא האמירה: הקב"ה מאמין בנו!
גם אם יש נפילות וקשיים והתרחקות מן המטרה – האמון באדם נשאר. הרבה נפילות יש לאדם – מצב רוח ירוד, חטאים ושאר דברים הגורמים לאדם ליפול ממדרגתו. ובכל זאת – הקב"ה מאמין בו. גם אנשים שאנו כבר לא מאמינים בהם וביכולתם לתקן – זוכים לאמונו של הקב"ה, שהרי חיים הם, ונשמה שהיא "חלק אלוה ממעל" שוכנת בקרבם.
חז"ל במדרש אומרים אמירה נוקבת ביחס ליעקב אבינו²:

אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר הקב"ה ליעקב: אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, ואמר: שמא ח"ו כשם שלאלו ירידה אף לי כן. אמר לו הקב"ה: "ואתה אל תירא", אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. לא האמין ולא עלה. אמר ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמעון בן יוחאי: ר' מאיר היה דורש (תהלים ע"ח): "בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו", זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: אלו האמנת ועלית – עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית – עתידין בניך שיהו משתעבדין בד' מלכיות בעולם הזה במסים ובארנוניות ובזימיות ובגלגליות…

אלו דברים חריפים על יעקב אבינו, שאילולא היו חז"ל אומרים אותם – אין אנו רשאים להרהר בכך.
במה לא האמין יעקב? בזוה"ק מבארים חז"ל³:

יעקב כעין זה, משום כך לא האמין. אם תאמר לא האמין בקב"ה?! לא, אלא שלא האמין בעצמו…

יעקב רואה שיש נפילות, ועל כן הוא מתיירא. הוא לא מאמין בעצמו, בכוחו לקום מן הנפילות ולהמשיך לעלות. אצל עם ישראל הנפילות הן חלק מן העליה. המגמה היא מגמת עליה, וגם כשנופלים – ממשיכים לעלות. יש להאמין בעצמנו וביכולתנו לקום מן הנפילות, ולהמשיך לעלות בסולם שראשו מגיע השמימה.
ר' מאיר במדרש מצטט פסוק מספר תהלים⁴:

בְּכָל זֹאת חָטְאוּ עוֹד וְלֹא הֶאֱמִינוּ בְּנִפְלְאוֹתָיו.

במקורו נאמר פסוק זה על דור המדבר. גם בדור זה היו נפילות רבות, וגם כאן – חוסר האמונה הוא חוסר אמונה בעצמם, על אף האמון שנתן בהם הקב"ה.
להבנת עניינם של דור המדבר משלו משל לתינוק קטן. כל זמן שהוריו חושבים שהוא עדיין קטן ואיננו יכול ללכת או לעמוד בכוחות עצמו – הוא לא נופל. תמיד הוא מוגן, "כאשר ישא האומן את היונק". מתי נופל התינוק בפעם הראשונה? כאשר הוריו מחליטים שהוא יכול ללכת. או אז מעמידים אותו, קוראים לו, הוא פוסע שתי פסיעות – ונופל. זהו דבר תמוה? דווקא עכשיו, כשהוא כבר גדול דיו ללכת – הוא נופל?! כן! כאשר לא מאמינים בתינוק וביכולותיו – הוא לא נופל. כשנותנים בו אמון – התגובה הראשונה היא נפילה.
גם בדור המדבר, הנפילות שנפלו בהן ישראל היו משום האמון שנתן בהם הקב"ה. בתחילת ספר במדבר היה עם ישראל נישא על כנפי השכינה. מחנה ישראל מסודר בסדר מופתי כשהמשכן במרכזו, עמוד האש ועמוד הענן מלוים את המחנה תדיר. במצב כזה אין נפילות.
אולם, כאשר הקב"ה רואה שעם ישראל יכול להתמודד בכוחות עצמו, הוא נותן לו ללכת לבד – ואז מתחילות הנפילות. השלב הראשון של האמון בכוחו של עם ישראל הוא נפילה. הנפילות הן ביטוי לכך שניתן לתת אמון בעם ישראל.

יש החושבים, כי הנפילות הן סימן לכך שאין לתת אמון באדם. אולם, אין זה נכון. ההליכה כרוכה בנפילה מטבע בריאתה.
ראשית צריך האדם להאמין בעצמו, בכוחותיו, וביכולתו לקום כאשר הוא נופל. אמון זה נותן לאדם כח להתגבר ולהתמודד, ומכוחו הוא יכול גם להאמין באנשים אחרים.
ממעמד הר סיני אנו לוקחים איתנו את הידיעה שהקב"ה מאמין בנו. ירד ה' על הר סיני והפקיד בידינו פקדון מן העולמות העליונים, מתוך אמון שנשמור על הפקדון כראוי לו.
אף באדם מאמין הקב"ה, ועל כן נתן לו נשמה וגוף, מתוך אמון שהאדם ישתמש בגופו בצורה נכונה וראויה.
האמון גורם לנפילות, אך גם נותן כח לקום מהן. אם לא היה יכול האדם לקום – לא היה ניתן בו האמון מתחילה.

מחג מתן תורה אנו לוקחים את הידיעה שהקב"ה מאמין בנו, והנפילות הן חלק בלתי נפרד מההצלחה.
גם אם רבים לא שמעו עליו, מעמד הר סיני הוא סיפור הצלחה…

בהצלחה!!!

---

¹ פרי צדיק, נשא, ז'.
² ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב'.
³ ח"א, קנ"א ע"א, בתרגום.
⁴ ע"ח, ל"ב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *