בא – בכור פרעה, בכור השפחה ובכור בהמה

לחיות עם פרשת השבוע – בא – בכור פרעה, בכור השפחה ובכור בהמה

שלוש הפרשיות הראשונות של ספר שמות עוסקות בתהליך של היציאה ממצרים. פרשת שמות עוסקת בירידה למצרים ובשעבוד. פרשת וארא – עוסקת ביחס למצרים ובטיפול בהם על ידי המכות. פרשת בא – החל מהמילים הראשונות עוסקת בפרעה: "בא אל פרעה". מדוע התורה מקדישה פרשה שלמה למאבק מול פרעה וברצון של הקב"ה לשבור את פרעה?

ה' ברא את הרע, ונתן לו בחינה של אוטונומיה בעולם. כאשר הרע עובר את גבולו, יש לפעול מולו. פרעה מייצג את שיא הרע (שמופיע בשמו), ולכן יש לפעול מול פרעה ולשבור אותו. השיא הוא במכת בכורות. כך נאמר (שמות י"א, ה'):

וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה.

חז"ל במדרש שואלים, מדוע ה' הרג את בכור הבהמה? וכי לא היה ראוי יותר להרוג את בכורות השרים החשובים? מדוע ה' "נטפל" לבכורות החלשים, לבכור השפחה והבהמה? האם כוחו לא מתגלה יותר כשהוא הורג את בכורות שרי הצבא?
מכת בכורות היא טיפול ברע שיש בעולם. יש בעולם רוע שמופיע כבכור פרעה, יש בחינה של בכור השפחה ויש בכור הבהמה. זה קיים בעולם וקיים גם בכל אדם.

פרעה הוא המלך, השליט של מצרים. פרעה מייצג את הצורה השלילית של השליטה, ואנו צריכים ללמוד כיצד לשלוט בצורה חיובית, בעולם ועל עצמנו.
בכור השפחה מבטא את העבדות, והמלחמה בו היא היציאה לחירות אמיתית, חירות המחשבה וחירות המעשים.
בכור הבהמה מבטא את הנפש הבהמית, יצר הרע שאנו מתמודדים איתו.

נפרט מעט על משמעות המאבק בכל אחד מן הבכורות.

בכור פרעה.
אנו חיים בדור שבו עם ישראל חזר לארצו, והשלטון חוזר אלינו. בשלטון עלול לדבוק גם כח של רע, ועלינו לפעול כדי לבטל את כח הרע שבשלטון, כדי שיהיה שלטון נקי, שלטון של מלך ישראל שהוא שליח ה' בעולם, ללא סיגים של רע.
כח השלטון הוא חזק מאוד. מי ששולט יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, גם דברים מעוותים ושליליים, "ואין לאל ידך". אפשר לצעוק ולזעוק, אבל זה לא משנה את המציאות. אינני יודע אם כך קרה, אבל השלטון יכול למנות אדם לא ישר להיות אחראי על מערכת הצדק. כולם צועקים וזה לא משנה את המציאות.
אמנם יש בעולם שלטון דמוקרטי, והעם הוא השולט ולא מלך, ובכל זאת יש עוד דרך ארוכה כדי לבנות שלטון נכון.
אף אם אין לנו השפעה ישירה על השלטון, אנו יכולים לפעול הרבה ביחס לנשמת האומה, שהיא זו שקובעת את מעמדו של עם ישראל. ביחס לנשמת האומה יש שלטון של התורה. אין מי שמגביל ומונע מאיתנו לפעול כאוות נפשנו, ללמוד ולהעמיק בנשמת האומה, וכך להשפיע על הצורה שבה האומה מופיעה.
ה' נאבק בפרעה כדי לבטל את כח הרע ולהשליט את הטוב על הרע. אנו צריכים לעשות זאת במלחמתה של תורה, ש"כל נתיבותיה שלום".

בכור השפחה.
להיות בן חורין זו עבודה קשה, ואיננה מובנת מאליה. בן חורין פירושו שאדם עושה את מה שהנפש הפנימית שלו רוצה, והוא לא עבד לגורמים אחרים. העבדות היא כאשר האדם לא מחליט בעצמו על חייו, אלא האדון מחליט עבורו. במציאות החיים האדון יכול "להתחפש" לדברים רבים, ממכשיר סלולרי ועד ארוחת צהריים. השאלה היא האם האדם שולט או שיש דברים ששולטים עליו.
האם אדם אוכל על פי מה שהוא מבין שנכון וטוב עבורו, או שהאוכל שולט בו, והוא אוכל דברים שמזיקים לו, בכמות שמזיקה לו וכדומה. כך בכל תאוה ובכל ענין בחיים, על האדם להיות בן חורין ולא עבד.
פתגם שמבטא את הרעיון: עשה מרצון את הדברים שאתה חייב לעשות.
כשאדם פועל מרצון הוא פועל מתוך חירות, גם כאשר אלו דברים הכרחיים. אדם חייב לישון וחייב לאכול. הוא צריך לבחור האם הוא ישן עד שיתעורר, והשינה שולטת עליו, או שהוא שולט על השינה, ובוחר מתי לישון ומתי לקום.
זה נכון גם ברמה כללית יותר, כשאדם או חברה משתעבדים לקונספציה. האדם, העם, או חלק מהעם יכולים להיות שבויים בתפיסת עולם, והם עבדים לה. קשה מאוד להשתחרר מתפיסת העולם. אפילו מלחמה קשה לא מצליחה להוציא אנשים מתפיסת העולם שלהם ולגרום להם לחשוב מחדש. אנו צריכים "להרוג" את בכור השפחה, המכונה גם בכור השבי, לא להיות שבויים בידי תפיסת עולם בלי יכולת להשתחרר ממנה.

בכור בהמה.
זוהי העבודה של האדם מול היצר הבהמי.
האדם צריך להחליט האם הוא כבהמה, חי ביער, או שהוא יצא מן היער אל הגן – גן עדן, גן האנושות.
ביער יש תחרות בין החיות. מילת המפתח היא "הישרדות". הכל נעשה בקנאה ובתחרות. כל חיה שרואה את חברתה – נכנסת לכוננות, ובודקת שאין פניה למלחמה. ביער חיים תחת איום מתמיד. יש אנשים שחיים גם הם בתחושה של איום. כל מה שנאמר לו או קורה לו – מאיים עליו והוא מגיב בהתאם.
הריגת בכור הבהמה היא היציאה מהיער אל עולם בני האדם, עולם שבו כל אחד רוצה בטובת חברו. כשאדם פוגש את חברו הוא "שואל בשלומו" – האם פניך לשלום? לכן תיקנו שיהא אדם "שואל את שלום חברו בשם" – שלום הוא שמו של הקב"ה, ועל אמירתו לאדם אחר נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך". אמירת שלום מבטאת שרק בחיבור לשם ה' יכול להיות שלום. בלי אמונה, גם עולמם של בני האדם הוא כמו היער. הרי מה שאדם אחד אוכל – חברו לא יכול לאכול. אם אתה תעשה את העבודה – אני אהיה פטור ממנה. בלי אמונה אדם חי בתחרות מתמדת – מי יאכל, מי יעשה, איך הוא מרויח כמה שיותר ושורד בתוך היער. התחרות והקנאה, הכעס והגאוה – הם הכוחות השולטים ביער.
אנו צריכים לעבוד על הנפש הבהמית, ולחיות בצורה הפוכה. זה מתחיל בכך ששואלים בשלום החבר. שאילת שלום מבטאת שאין פנינו למלחמה, אנו רוצים בטובת השני ושמחים בהצלחתו. כולנו יחד שותפים לבנין האומה והעולם, והצלחתו של כל אחד ואחד היא הצלחה של כולם. 

אי אפשר לצאת ממצרים בלי מכת בכורות, שבה אנו הורגים את שלושת הסוגים של הבכורות – כח הרע והשלטון השלילי, העבדות, והבהמיות. כך יוצאים מן המיצרים לחיים של חירות, בבריאות ובשמחה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *