גורל ונחלה

ערך: יעקב קופל.

כבוש הארץ

לאחר סיפורו של פנחס מגיע המפקד של בני ישראל. המגמה של המפקד ברורה, הזמן הוא ערב כניסתם לארץ והמגמה היא הכנה לחלוקת הארץ (כ"ו, נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות". אולם, כידוע, ההתנחלות בארץ לא עברה בצורה חלקה.

בספר יהושע פרק י"ח, לאחר כיבוש הארץ כמו שכתוב (א') "והארץ נכבשה לפניהם". ומתברר שעדיין נותרו שבעה שבטים שלא נחלו את הארץ. זהו מצב מוזר, שכן אם כבשו את כל הארץ מדוע לא נחלו אותה?

יהושע מוכיח אותם (ג') "עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת אינה ארץ…" ומציע פתרון, שיבואו אליו על מנת שהוא יבצע את החלוקה. וקשה, מדוע יהושע מוכיחם אם זה תפקידו שלו לחלק את הארץ?

גם אותם שבטים שקיבלו כבר קודם את נחלתם לא היו מרוצים – (י"ז, י"ד) "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'¹ " – שאלתם היא, מדוע לא קיבלו נחלה יותר גדולה?

על כל פנים יהושע עונה להם שהוא לא מתכוון להרחיב את נחלתם (למרות שיהושע היה משבטם) – הפתרון שהציג בפניהם היה שהם ילכו לברא את היער הסמוך להם, תוך כדי כך רצוי שיסלקו משם את הכנעני, ואז יהיה מספיק מקום לכל שבטם.

חלוקת הארץ

השאלה הגדולה ביותר – כיצד התרחשה בפועל חלוקת הארץ?

נאמר בפרשתינו (כ"ו, כ"ה) "אך בגורל יחלק את הארץ" – הגורל הוא זה שמחלק את הנחלות.
כמו כן בפרשת מסעי (ל"ג, נ"ד) "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם" – והעניין הוא שהגורל מבטא את ההתערבות האלוקית, מעבר לשכל הטבעי.

על ההבנה שחלוקת הארץ נעשתה על פי גורל מתעוררים מספר קושיות:

אם הארץ מתחלקת לפי גורל, מדוע מוסיפים "לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו"? אם הכל הולך על פי הגורל, למה שייך לומר תוספת זו? יש פה סתירה!
ועוד, אם הכל על פי גורל מדוע יש מקום לתלונת בני יוסף? לכאורה, יהושע צריך להגיד להם שלא עליו תלונתם אלא על ה'.
איך יתכן שחלוקת הארץ קרתה בשלבים כך שלשלושה שבטים חילקו נחלה ולשאר לא?

רש"י (כ"ו, נ"ד):

לרב תרבה נחלתו – לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואע"פ שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט, חלקו החלקים לא עשו אלא ע"י גורל והגורל היה ע"פ רוח הקודש. כמו שמפורש בב"ב (דף קכ"ב.) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוה"ק אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין וי"ב גבולים בי"ב פתקין ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו בתוכו ונוטל שני פתקין עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפורש לו והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנא' "ע"פ הגורל". ולא נתחלקה הארץ במדה לפי שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא בית כור רע כנגד בית סאה טוב הכל לפי הדמים.

כוונתו שלא רק שהגורל אמר איזה שבט יקבל איזה נחלה, אלא הוא אמר גם את הכמות של הנחלה שהוא יקבל, שכן לא כל הנחלות שוות.

על פירושו של רש"י קשה, אם הכל נעשה על ידי הגורל, לא מובן מדוע הפסוק היה צריך לפרט לנו "לרב תרבה…"?
הרמב"ן במקום חולק על רש"י וטוען שהיו שתי חלוקות נפרדות. החלוקה ראשונה היתה ל – 12 חלקים שווים. והגורל באותה הזדמנות קבע איזה חלק שייך למי.
השלב השני – לאחר שהשבט קיבל את חלקו היה צריך לחלק את השטח בתוך השבט למשפחות. זה היה שונה בין משפחה מרובית אוכלוסין לבין משפחה מועטת מממנה.
נחזור לפרשתינו:
(כ"ו, נ"ג) "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות" – אילו שמות?
(נ"ד) "לרב תרבה נחלתו…" – המדובר כאן זה על המשפחות. ולכן לא מוזכר הגורל. לאחר מכן מוזכר עניין אחר – (נ"ה) "אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם ינחלו" – כאן מדובר על החלוקה לפי שמות השבטים על פי הגורל.

אולם, קשה מהפסוק הבא – (נ"ו) "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט" – לשם מה הפירוט הנוסף הזה?
הרמב"ן מסביר שכוונת הפסוק לומר שבין אם השבט רב ובין אם הוא מעט, הגורל יחלק בשווה את נחלתו.

הרלב"ג מביא הסבר שונה – היו שלבים בחלוקה. בשלב הראשון נעשתה חלוקה שווה על פי הגורל. אך בשלב השני עשו חשבון, שבט גדול היה מקבל יותר על חשבון שבט אחר, וכך "שיחקו" קצת עם הגבולות ושינו אותם. זה היה מעין "מקצה שיפורים" שנעשה על ידי משה ויהושע.
וקצת קשה – מדוע שהגורל לא יעשה את החלוקה המדוייקת לבד?

בכל השיטות הללו הפסוקים לא מיושבים כמו שצריך.
לרש"י שהגורל עשה את הכל קשה מדוע בני יוסף באו להתלונן אל יהושע, מה הוא אשם? ומה הוא יכול לעשות אם הכל נקבע על פי ה'?
אולם, סיפור בני יוסף יוצא טוב לפי הרלב"ג שאכן היה בידם של משה ויהושע להרחיב את נחלתם. על כך ענה יהושע – החלוקה היתה טובה ועליכם רק לברא את היער.
קשה על הרלב"ג – איזו מין חלוקה היא זו, אם היא אמורה להשתנות?
כמו כן קשה, כיצד יתכן שהארץ התחלקה בשלבים? כדי לשקול אם להוסיף או להוריד מכל שבט צריך לראות את החלוקה הראשונית הכוללת ורק אז לשקול ממי מורידים ולמי מוסיפים נחלה.
לרמב"ן סיפור בני יוסף גם כן לא יוצא טוב – שכן אם היו נגשים אליו מספר משפחות אזי היה באפשרותו לשנות, שכן זה בתחום שיפוטו. אך הציור הוא שכל השבט בא להתלונן על יהושע – וברמת חלוקת הנחלות לשבטים יהושע לא יכול היה לשנות מאומה, אלא זה היה על פי ה'.
כמו כן, קשה לפירושו של הרמב"ן סדר הפסוקים. לפי דבריו תחילה היתה חלוקת השבטים ורק לאחר מכן חלוקת המשפחות. אולם בפרשתינו, מופיעה חלוקת המשפחות לפני חלוקת השבטים (פרק כ"ו, פסוקים נ"ג-נ"ד לעומת נ"ה-נ"ו).

פירוש האברבנאל

הפירוש שנכנס הכי טוב בפשט הוא פירושו של האברבנאל, וייתכן שזו אף כוונתו של רש"י .
יש בחלוקת הארץ שני קריטריונים והם איכות וכמות.
הגורל אמר איזה שבט יהיה באיזה מחוז כגון בהר, בשפלה, בגליל וכדומה. על כל פנים, הוא לא תחם את הגבולות במדוייק.
תפקידם של משה ויהושע היה לקבוע את הגבול, וזה על פי "לרב תרבה ולמעט תמעיט". אך היה מדד נוסף על המדד המספרי.
היו מקומות שבגלל מגבלות טופוגרפיות לא היה אפשר להעביר קו ישר בכל מקום ולכן היה צורך לשנות. לדוגמא, בהר תבור חלקו שלושה שבטים. כמו כן, יתכן והתחשבו באיכות הקרקע במקומות מסויימים, כגון במקום שהיה מקור מים, ומסתבר שגם שיקולים אלו השפיעו על החלוקה.
לכן מתברר שהחלוקה הבסיסית היא אכן לגולגולתם. לשם כך היה צורך במפקד, על מנת לראות כמה אנשים יש בכל שבט, מתוך הבנה שמי שיש לו יותר נפשות יקבל יותר ממי שמספר הנפשות בו מועט יותר.
על פי הבנה זו סדר הפסוקים בפרשתינו יוצא מדוייק. תחילה מופיע "לרב תרבה נחלתו", שזהו הקריטריון הבסיסי לחלוקת הארץ לשתים עשרה נחלות (ולא קריטריון משני כפי שמפרש הרמב"ן), לאחר מכן מופיע הגורל שיקבע לכל שבט באיזה איזור תהיה נחלתו.
בפרשת מסעי (ל"ג, נ"ד) צריך לדעת איך לקרוא את הפסוק – "והתנחלתם את הארץ בגורל" – זהו דבר אחד, "למשפחותיכם" – זהו דבר אחר לגמרי. לאחר מכן הפסוק ממשיך לפרש את עצמו בצורה כיאסטית. תחילה הוא מסביר ש"למשפחותיכם" הכוונה "לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו" , ולאחר מכן הוא חוזר להסביר "אל אשר יצא לי שמה הגורל לו יהיה למטות אבותיכם תתנחלו".
רואים מכאן שהקריטריון הבסיסי הוא חלוקת הארץ לשתים עשרה נחלות לפי גודל השבטים, אך חלוקת איזור הנחלה לכל שבט יהיה על פי הגורל.
מופיע בחז"ל (רש"י לעיל הזכיר זאת) תיאור של פעולת הגורל (בבא בתרא קכ"ב.) –

כיצד? אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון…

משמע מתוך דברי חז"ל שאכן תפקידו של הגורל היה לחלק לשבטים תחומים שהיו מוגדרים מראש. הכוונה ב"תחום", ככל הנראה הוא לאיזור כללי ולא לגבול מדוייק.
רש"י מביא את הגמ' הזו. ולכן ניתן להבין שגם הוא סובר כמו האברבנאל. התיאור של רש"י הוא לגבי הגורל שחילק את הנחלות אף על פי שהיה ברור ש"לרב תרבה" בסופו של דבר. על כל פנים חלוקת התחומים בפועל היתה על ידי הגורל.
יתכן שזו היתה כוונת רש"י אך ניתן לחלוק על כך.
בפרשתנו הגורל מחלק את הארץ "בין רב למעט". אפשר לפרש זאת כרמב"ן – הוא יחלק בלי להתחשב אם זה שבט רב או מעט. וגם לפי הפירוש שנקטנו בו הדבר מסתדר – הגורל קובע את האיזור הכללי, והחלוקה לפי רב ומעט נקבעת על פי משה ויהושע.
על כל פנים, יובן מדוע באו בני יוסף להתלונן ליהושע, מאחר והכמות שנותנים לכל אחד נתונה בידי משה ויהושע. אמנם, יהושע עונה להם שקיבלו שטח טוב והוא יספיק להם אלא שעליהם לברא את היער שלידם ולסלק את הכנעני היושב שם.

כבוש ונחלה

לאחר שיהושע גוער בשבעת השבטים שלא נחלו את הארץ, הוא מצווה אותם על דבר מוזר (יהושע י"ח, ד' – ו'):

הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי. והתחלקו אתה לשבעה חלקים יהודה יעמד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון. ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלקינו.

לשם מה הוא שולח אותם לחלק את הארץ אם מטרתו שלאחר שיחזרו הוא יפיל גורל בכל מקרה?
על מנת להבין זאת נקדים משל: היו שני אחים שקיבלו אדמה בירושה. לאותם שני אחים היתה בעיה קשה כיצד הם יחלקו את הקרקע בצורה הוגנת כזו שתוסכם על שני הצדדים. הלכו השניים לאיש חכם שייעץ להם מה לעשות. הלה ענה להם, שיקחו איש שלישי נייטרלי שיחלוק את האדמה לשני חלקים ולאחר מכן יפילו גורל מי יקבל איזה צד.
בנמשל, יהושע שלח את שבעת הנשיאים יחד כדי לחלק את הארץ שנשארה לשבעה חלקים כך שכל חלק יהיה מוסכם על כל הצדדים שהוא שווה לשאר החלקים, לאחר מכן הם ישובו אליו והגורל יחליט מי ישב איפה.
בגמרא כתוב שכדי שידעו שהגורל על פי ה' – אלעזר הכהן היה אומר מה שם השבט ומה הנחלה שהולכת לעלות בגורל וכך היה, וזה פירוש הפסוק "על פי ה'". היה צורך שבני ישראל ידעו שחלוקת הארץ נעשית על פי ה'. מה המשמעות של כך?
כל עם ישראל הכיר את החלוקה הבסיסית של הארץ מברכת יעקב לבניו. שם גם כן נקט באיזור מסוים ולא הגדיר במדוייק את הנחלה. משה רבינו המשיך זאת ב"וזאת הברכה".
אך מפני שהעסק לא פשוט יש אחריות גם לעם ישראל, התערותא דלתתא עם התערותא דלעילא.
אמנם יש הוראה כללית מלמעלה, אך הצורה בה היא יורדת לארץ, לנחלות בארץ, זה תלוי בעם ישראל.

כתוב בספר יהושע שהארץ נכבשה לפניהם. והעברנו במספר הזדמנויות את העניין, שיש הבדל בין "והארץ נכבשה לפניהם" לבין מה שקורה אחר כך. הארץ נכבשה תחילה בכיבוש צבאי זריז ולא היו כל כך הרבה מלחמות בספר יהושע – יריחו, העי מלכי הדרום והצפון². הכיבוש הראשוני היה הכאת הצבאות המרכזיים שהיו בארץ, הצבא הכנעני, כבישת הצירים המרכזיים ותפיסת שטחים שולטים. לכן, את היושבים בעמק לא כבשו בגלל רכב הברזל שהיה להם.
לאחר מכן היה על כל שבט להגיע לנחלתו ולהוריש משם את הגויים שישבו בה. עם ישראל פחד ללכת ולכבוש והעדיף להשאר בשקט בגלגל. על זה יהושע בא וגוער בהם, וקובע שמקום שכל שבט יעלה לנחלתו המיועדת ויירש אותה הגורל יקבע מי יקבל איזו נחלה.
המסר שמועבר בפרשתינו ב"לרב תרבה ולמעט תמעיט" הוא שהעסק הזה ביד ישראל, עליהם להוריש את הנחלה שלהם, וכפי מאמצם כך נחלתם.

השבטים החלוצים

יהודה ובני יוסף מקבלים את נחלתם תחילה, עוד לפני הסיפור הזה. לכאורה, היינו אומרים שהסיבה היא בגלל יהושע וכלב שלא חטאו בחטא המרגלים והם היו משבט אפרים (יוסף) ויהודה. אך נראה שזו אינה הסיבה היחידה.
יהושע (י"ד, ו') "ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל, ויאמר אליו כלב בן יפונה…" – ואז מסופר על בקשת כלב את חברון ולבסוף כתוב (י"ד) "על כן היתה חברון לכלב בן יפונה הקניזי…". מיד לאחר מכן פותח הפרק הבא ב- (ט"ו, א') "ויהי הגורל למטה בני יהודה".
נראה שהסיבה לקבלת נחלת יהודה היתה לא רק בגלל כלב, אלא מפני ששבט יהודה הגיע בדיוק כמו כלב לבקש את נחלתם בתחילה, כאשר שאר השבטים עדיין פחדו מלגשת ולרשת את נחלתם. ולכן יהושע מפיל גורל ואכן הם מקבלים את הנחלות כפי שביקשו.

לגבי בני יוסף נראה שהסיפור שונה במקצת. קשה להאמין שיהושע פנה לעצמו ובעקבות כך הפיל את הגורל בעצמו. הפסוקים מראים שהוא מנסה להיות ניטרלי, כפי שרואים בסיפור בקשת בני יוסף להגדלת נחלתם, שם הוא מסרב להם על אף שהם משבטו.
נראה שהסיבה היא פניית בנות צלפחד. הפנייה שלהם מופיעה בפרשתינו (כ"ז, ד') "תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו".
נחזור לספר יהושע. לאחר סיפור חלוקת הנחלה לשבט יהודה אפרים ומנשה, (י"ז, ג' – ד') חזרה על מעמד בנות צלפחד בפני יהושע שצריך לממש את הבטחתו של משה.

יוצא אם כן, ששבט יהודה ושני שבטי יוסף היו חלוצים וביקשו נחלה. שאר השבטים פחדו ונרתעו מהמחויבות הזו. על כן יהושע מתרעם על רפיון הידיים שלהם ושולח אותם מיד להתחיל בחלוקת הארץ.

חלוקת הארץ דומה בהרבה בחינות לקבלת התורה. עם ישראל קיבל את התורה וכל אחד ואחד מוצא את האות שלו בה. כבר בדורות קודמים האריכו לדבר בכך שלחלוקת הארץ יש משמעות רוחנית מעבר לחלוקת קרקעות. הכוונה שאם אחד השבטים מקבל איזור מסויים זה מפני שמבחינה רוחנית עניינו של השבט מתאים לאופי המקום. נוסף לכך, בתוך השבט, הצורה שבה כל אחד ימצא את הפן האישי שלו, זה תלוי ברצון וביכולת של כל אחד – כמו שאנו לומדים מפרשתינו "לרב תרבה ולמעט תמעיט נחלתו".

---

¹ אפרים ומנשה התברכו ע"י יעקב בברכה (בראשית מ"ח, ט"ז) "וידגו לרוב בקרב הארץ" ורש"י מביא את חז"ל – "וידגו – כדגים הללו שפרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם". כמו כן, אפרים נקרא על שם הפריון (בראשית מ"א, נ"ב) "כי הפרני אלקים". אולם, זה לא כל כך בא לידי ביטוי. רואים את המספרים במפקד בשנה השניה והם לא נראים שבטים גדולים במיוחד. אמנם, שבט מנשה עשה את הקפיצה הגדולה ביותר בין השנה השניה לשנה הארבעים. וכל שאר השבטים שמרו על מספרם חוץ משבט שמעון שירד בצורה משמעותית. רש"י אומר שזה קשור למגפה שהיתה בשיטים, שכן כל המתים היו מהם, מאחר והנשיא שלהם הוא זה שחטא.
יעקב מברך "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" – ובאמת רואים אצלם הקבלות בהרבה עניינים. לכן כששמעון התמעט במספר אז מנשה התרבה במקביל.
כל זה נכון, אך בכל זאת לא ראינו שישנו פריון גדול במיוחד שבא לידי ביטוי. הגר"א טוען שברכת יעקב על הפריון באה לידי ביטוי כאן. "ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' " – הכוונה שכשנכנסו לארץ התחילו להתרבות בקצב מדהים. "וידגו לרוב בקרב הארץ" – כשיגיעו לארץ.

² רשימת ה – 31 המלכים עושה רושם גדול, אך אם לוקחים בחשבון שבבשן, בחבל ארגוב, היו 60 ערים אז מתברר שזה לא היה כל כך הרבה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *