קרבן פסח
קרבן פסח
פירוש המשניות לרמב"ם – הקדמת הרמב"ם לסדר קדשים:
הקרבנות נחלקים באופן אחר לארבעה סוגים, קרבן ציבור, וקרבן יחיד, וקרבן ציבור כעין קרבן יחיד, וקרבן יחיד כעין קרבן ציבור.
החלק הראשון והוא קרבן ציבור הם הקרבנות שמקריבים בכל יום, ובכל שבת, ובכל ראש חודש, ובמועדים, אין מוסיפים עליהם ואין פוחתין מהן לעולמי עד…
הרמב"ם בהקדמתו לסדר קודשים מחלק את הקורבנות לארבעה סוגים: קורבן יחיד, קורבן ציבור, קורבן יחיד כעין ציבור, וקורבן ציבור כעין יחיד. ההבחנה העיקרית בין קורבן ציבור לקורבן יחיד היא אם הקורבן קבוע בזמן או נובע מאירוע פרטי. למשל, קורבן פסח וקורבן תמיד הם קורבנות ציבור כי זמנם קבוע, בעוד שקורבן חטאת הוא קורבן יחיד כי הוא בא בעקבות חטא אישי.
כסף משנה על הרמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ד:
ואם כן יש לתמוה על זה כתב כאן כל קרבנות הציבור קבוע להם זמן שהרי פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז אין זמנן קבוע ואפשר דה"ק כל קרבנות הציבור הקבועים.
עולות שתי קושיות מרכזיות על דברי הרמב"ם. האחת, לשונו ש"כל קורבנות הציבור קבוע הזמנם" לא מדויקת, שכן יש יוצאים מן הכלל כמו פר העלם דבר של ציבור. השנייה, בסידור ספריו – הרמב"ם מחלק את ההלכות בין ספר עבודה (קודש ציבורי) לספר הקורבנות (קודשים פרטיים), אך את הלכות כהן גדול ביום כיפור (קורבן יחיד כעין ציבור) שם בספר העבודה, ואת קורבן פסח (גם הוא יחיד כעין ציבור) שם דווקא בספר הקורבנות. יש כאן סתירה פנימית בהגדרה שדורשת בירור.
כדאי לשים לב לניסוח של הרמב"ם מתי הוא כותב "מצוות עשה לעשות…" ומתי "הדבר הזה מצוות עשה"?
התשב"ץ שואל מדוע נשים חייבות בקורבן פסח, הרי זו מצוות עשה שהזמן גרמה, ונשים בדרך כלל פטורות מכאלה. תשובתו – "שאף הן היו באותו הנס" – נראית תמוהה לגבי מצוות דאורייתא. השאלה מקבלת משנה תוקף כאשר דנים גם בקטנים: מדוע מותר לשוחט עליהם את הפסח אם הם לא בני מצוות? התשובה מובילה להבחנה עמוקה יותר בשייכות של כלל ישראל לקורבן פסח.
הגרי"ז שואל כמה שאלות סביב המתח שבין קורבן פסח כקורבן יחיד (כל משפחה שוחטת) לבין קורבן ציבור (כי זמנו קבוע). שאלו, למשל, מדוע הלכה של "שלוחו של אדם כמותו" נלמדת מקורבן פסח ולא מקורבנות אחרים? מדוע בקורבן פסח לא נותנים חזה ושוק לכהן כמו בקורבן שלמים? מדוע אוכלים אותו על הסובע (כמו כהנים), בשונה מקורבנות אחרים?
הגדרת מצוות האכילה בפסח – יש כאן חידוש
בקורבנות רגילים, המצווה היא שהקורבן ייאכל, לא שהאדם יאכל. בקורבן פסח, המצווה היא על האדם לאכול – דווקא כזית. זו נקודה מהותית – בקורבנות אחרים, אפשר להתחלק בכמויות קטנות כל עוד הקורבן נאכל. אבל בפסח, מי שלא אוכל כזית – לא קיים מצוותו. זו הגדרה ייחודית.
עוד דבר מיוחד בפסח הוא פסח שני, על זה עולות שלוש שאלות:
- מאיפה בכלל באה השאלה "למה ניגרע"? הרי מי שטמא לא יכול להקריב!
- מדוע קורבן פסח לא דוחה את הטומאה בפסח שני, אם הוא קורבן ציבור?
- מדוע אין רואים את פסח שני כתשלומין לפסח ראשון, כפי שבחגיגה יש תשלומין לכל הרגל?
עלו כאן הרבה שאלות ו המרכז של הדיון בכל שאלות אלו הוא הבנת הקורבן האם הוא קורבן יחיד או ציבור? על זה אומר הרב קוק:
אורות ישראל ב ג
…בישראל, הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים. אם יעלה על הדעת להנתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההזדקקות שכל יחיד מישראל נזקק להכלל, והוא מוסר תמיד את נפשו מבלי להיות נקרע מהאומה, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו.
יש מיוחד בישראל שהוא בנקודת החיבור בין יחיד לציבור, אין משהו בפרט שלא שייך לכלל. פסח מבטא את הלידה של כלל ישראל כציבור – לא רק ציבור של יחידים, אלא יחידים שכל אחד מהם קשור לשורש הכללי. בניגוד לאומות העולם, שם יש "שרים" שמייצגים את האומה וכל פרט חי חיי יחיד נפרדים, בעם ישראל – כל פרט קשור אל הכלל, והציבור חודר עד לפרטי הפרטים של כל אדם.
הרמב"ם מנסח את מצוות קורבן הפסח כשתי מצוות נפרדות: לשחוט את הפסח, ולאכול אותו. שאלו על כך: למה לא לראות את השחיטה כהכנה לאכילה, כמו שאר קורבנות? מדוע מצווה אחת אינה מספיקה? הדיון נוגע גם לניסוח הרמב"ם – מתי הוא כותב "מצוות עשה לעשות כך וכך" ומתי הוא כותב "הדבר הזה מצוות עשה". הכלל הכללי הוא: דברים שהתחדשו בהר סיני כתובים בלשון "לעשות כך וכך", ודברים שהיו כבר לפני כן – כתובים בלשון תיאורית.
למה הרמב"ם אמר "כל קרבנות הציבור זמנם קבוע"? מה ההבדל בין קרבן תמיד לבין פר העלם דבר של ציבור?
תמיד – זה כלל ישראל, הוא מתחיל מהזמן מהכלל ועובר אל מצוות ההקרבה.
לעומת זאת פר העלם דבר, מתחיל בפרטים – פלוני חטא וכו'
הכוונה ב" כל קרבנות הציבור זמנם קבוע"" קרבן שמתחיל מהציבור! שראשיתו מהציבור לעומת אירוע שמתחיל מפרט ועוד פרט שיוצר ציבור .
עוד נקודה – בפסח כולנו כוהנים – כל אחד הוא כלל ישאל ולכן אין דין לתת חזה ושוק, וזה הנקודה של פסח שני "למה נגרע מבלי הקריב את קרבן הפסח במועדו"? ה' עונה "איש איש כי יהיה טמא לנפש" – יחידם? נדחה לפסח שני. אם זה היה הסתכלות על ציבור, אז זה לא משנה שהם לא יכלו להקריב, אבל בגלל שזה קורבן שבו כל פרט הוא כלל יש פסח שני.
קורבן פסח הוא קורבן ייחודי שמגלה את שורש החיבור של כל פרט בעם ישראל לכלל כולו. זו הסיבה למתח ההלכתי שבו – האם הוא קורבן יחיד או ציבור? כל השאלות ההלכתיות שנשאלות עליו, מאירות נקודה זו. ולבסוף, מתוך הלימוד, אנו למדים שגם כאשר כל יחיד עומד בפני עצמו – הוא עדיין שליח של הציבור, חלק מהכלל, שייך למהות של כלל ישראל.