מה עניין לימוד כל התורה הכולה ביום אחד?

לימוד כל התורה כולה ביום אחד

בע"ה ביום כ"ג באייר מתקיים בישיבה יום של לימוד "כל התורה כולה ביום אחד". בלא שהתכוונו לכך, זה יוצא בדיוק ביום השנה ה-51 לפיגוע שהיה במעלות, כך שיש גם סימן מן השמים למשמעותו של יום זה עבור הישיבה.
בע"ה ובסייעתא דשמיא גדולה, נסיים כולנו, בני הישיבה לדורותיה ובני העיר מעלות את כל התורה כולה.
ננסה לעמוד על המקורות העומדים בבסיס הענין, כדי שנבין את משמעותו וערכו, ונשתתף בענין בהתלהבות.

א. כל התורה כולה
רבים שואלים, כיצד ניתן ללמוד את "כל התורה כולה", והרי היא "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם" (איוב י"א, ט'). פוק חזי כמה ספרים יש בספריה תורנית. וכי ניתן ללמוד את כל התורה כולה?

המקור הראשוני לאמירה שיש ללמוד את "כל התורה כולה" הוא בעל התניא בשו"ע הרב, הלכות תלמוד תורה (פרק ב, י'):

ואם אחר שהוא בקי היטב בכל לימודו המביא לידי מעשה וחוזר עליו לעולם יוכל לקבוע לו בכל יום שעה קטנה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום והלילה לחזור כראוי על לימודו המביא לידי מעשה שלא ישכח ממנו לעולם… אזי נכון הדבר ע"ד הקבלה לקבוע לימודו בשעה קטנה זו שבכל יום ללמוד פעם אחת כסדר כל התלמוד בבלי וירושלמי ומכילתא וסיפרא וסיפרי ותוספתות וכל המדרשים מתנאים ואמוראים שכל דבריהם היא תורה שבעל פה שניתנה למשה מסיני כמו רבות ותנחומא ופסיקתות וכיוצא בהן ומדרשי רשב"י על כולן כדי שי[וכ]ל לגמור כל התורה שבעל פה כולה פעם אח[ת] בחייו לקיים מצות שמור תשמרון את כל המצוה וגו' כמו שנתבאר למעלה.

כל התורה כולה – הכוונה לדברי התנאים והאמוראים. מ"בראשית" ועד חתימת התלמוד, זה נקרא "כל התורה כולה". מה שבא בדורות מאוחרים יותר, הוא פרשנות וביאור למה שנמסר בדורות אלו.

יש להבין מדוע זה כך, ומהי המשמעות של אמירה זו.

בתנא דבי אליהו אמרו (פ"ב):

דבר אחר, "ימים יוצרו וגו'", זה יום שביעי לעולם, לפי שהעולם הזה הווה ששת אלפים שנה, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים משיח.

אלפים שנות תורה הן שנות מסירת התורה. בשנים אלו התורה נמסרה אלינו מלמעלה למטה. כשנחתם התלמוד מתחילה תקופה של קבלת התורה, לימוד התורה והופעת התורה במציאות. אלפים שנות המשיח הן שנות הופעת התורה, המציאות היא כלי לקבלת התורה.

ננסה להתבונן בתהליך ההיסטורי של אלפי שנות התורה – מה קרה בשנים אלו ומהי משמעות הדברים.
אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם. בשנת 2000 לבריאת העולם, בתחילת שנות התורה, היה אברהם בן 52. במדרש מובא (בראשית רבה פרשה ל', ח'):

רבי לוי בשם ריש לקיש אמר: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכו', ר' חנינא ור' יוחנן תרוויהון אמרין: בן ארבעים וח' שנה הכיר אברהם את בוראו.

במקורות נוספים מופיע גיל 52 שבו התחיל אברהם ללמוד תורה[1]. כשהכיר אברהם את בוראו התחילו אלפים שנות תורה. זה לא בדיוק בשנת אלפיים לבריאת העולם, אלא מעט לפני. אמנם בעולם הרוחני אלפים שנות תורה הן דבר מדוייק, אבל כשזה יורד לעולם שלנו, זה מופיע כללית יותר. המציאות המעשית מורכבת, ולכן הדברים מופיעים בה בצורה מורכבת, ולא תמיד אנו רואים את התהליכים בדיוק בשנה שבה הם מתרחשים בעולמות העליונים[2]. בהסתכלות של אלפי שנים, אירוע שקרה מאה שנה לפני או אחרי השנה המדוברת – עדיין כלול בתקופה.

מה קרה בסיום אלפים שנות תורה? כך מובא בספר הקבלה להראב"ד:

סדר אמוראים: הדור הראשון רב ושמואל. ירד רב לבבל בסוף ימי רבנו הקדוש בשנת ג' אלפים תתקע"ט. ומצא בבבל ר' שילא, והיה רב עניו מאד ולא רצה להמנות ראש ישיבה כל ימי ר' שילא עד שנפטר, ועוד לא רצה להיות לראש בנהרדעא במקומו של שמואל, והלך לסורא היא מתא מחסיא והיה שם לראש עד שנפטר בשנת ד' ג' ובאו בני ישיבתו לשמואל ונפטר שמואל בשנת ד' י'.

עיקר לימודו של רב היה בתוך אלפים שנות תורה. שמא משום כך רב שייך גם לדורות של התנאים, שכן "רב תנא ופליג". שמואל כבר שייך יותר לתקופה שלאחר מכן, היא תקופת האמוראים.

בהמשך מובא:

הדור הרביעי אביי ורבא. אביי היה לראש ישיבה בשנת מות רב יוסף י"ד שנה ונפטר בשנת ד' צ"ט ואחריו היה לראש במחוזא רבא בר יוסף י"ד שנה אחרות ומת בשנת ד' קי"ג.

אביי ורבא חיו ופעלו בתקופת התפר, והם הדמויות המשמעותיות של תחילת האלף החמישי.

ובהמשך:

הדור הששי רב אשי וראשי הישיבות שהיו בימיו, ומימי רבינו הקדוש עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד. בימי רב פפא בשנת ד' קכ"ז היה רב אשי ראש ישיבה בסורא ס' שנה… ונפטר רב אשי בשנת ד' קפ"ז היא שנת תשל"ח למנין שטרות, והוא החל לכתוב את התלמוד.

הדור השביעי מרימר ומר בר רב אשי וחביריהם. הם סיימו את התלמוד בבלי ונחתם בשנת ד' רס"ה (וי"ג: ר"ס) ליצירה ונתפשט בכל ישראל וקבלו אותו עליהם ולמדו אותו ברבים חכמי כל דור ודור והסכימו עליו כל ישראל ועליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע.

חתימת התלמוד, היא החתימה של מסירת התורה. "עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע". כל מה שבא לאחר מכן – מסתמך על התלמוד.

הרמב"ם כותב (הקדמה ליד החזקה):

אבל כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום.

התלמוד התקבל על ידי כל ישראל ולכן הוא מחייב את כולם.

אביי ורבא, שעל שמם נקרא התלמוד "הוויות דאביי ורבא", מהווים חוליה משמעותית בתהליך המעבר מאלפים שנות תורה לאלפים שנות משיח. ננסה להבין מה קרה בזמנם, גם מבחינה הלכתית.

ישנו כלל בפסיקת ההלכה – הלכה כבתראי. כשנחלקו חכמים מדורות שונים, ההלכה כמו הדורות המאוחרים יותר. כך מובא ביחס לכלל זה באנציקלופדיה התלמודית:

כלל זה לא נזכר בתלמוד, אבל נמצא בגאונים ראשונים: כל מקום שחולקים שני אמוראים ולא נאמרה הלכה לא כזה ולא כזה, הלכה כבתראי, לפי שהאחרונים דקדקו יותר מהראשונים להעמיד הלכה על בוריה, שהאחרונים ידעו סברת הראשונים וסברתם, והכריעו בין אלו הסברות ועמדו על עיקרו של דבר.

יש מהראשונים סוברים שכלל זה אמור בכל האמוראים האחרונים לגבי הראשונים, אפילו באמוראים שקדמו לאביי ורבא, אלא שלדעתם כל עיקרו של כלל זה לא נאמר כשנחלקו פנים אל פנים, תלמיד עם רב, לפי שאין הלכה כתלמיד במקום רב, אבל כשלא נחלקו פנים אל פנים, אלא כשני חולקים אחרים, או שהתלמיד האריך ימים אחר רבו וחולק עליו, בזה הוא שאמרו הלכה כבתראי, ויש חולקים וסוברים שלא נאמר הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך, אבל באמוראים שקדמו להם, אפילו שלא נחלקו פנים אל פנים, לא אמרו הלכה כבתראי, אלא אין הלכה כתלמיד במקום הרב. יש מהאחרונים שסוברים לדעת ראשונים שני ההבדלים ביחד, היינו שקודם אביי ורבא אם נחלקו פנים אל פנים אין הלכה כתלמיד במקום הרב ואם לא פנים אל פנים הלכה כבתראי, ולאחר אביי ורבא אפילו כשנחלקו פנים אל פנים הלכה כבתראי.

בטעם ההבדל בין אמוראים מאביי ורבא ואילך לאמוראים שקדמו להם, כתבו ראשונים לפי שקודם אביי ורבא לא היו התלמידים שונים אלא מה שקיבלו מרבם, אבל מאביי ורבא ואילך חקרו כל הדעות ופעמים שמצאו שהרב הולך בשיטה שאינה הלכה. על אביי ורבא עצמם שנחלקו עם רבותיהם או תלמידיהם אם אומרים בהם הלכה כבתראי, ע"ע אין הלכה כתלמיד במקום הרב.

לאור הדברים, יש לשאול: הטעם ש"הלכה כבתראי" הוא משום שהאחרונים ראו את דברי הראשונים ובכל זאת חלקו עליהם – הרי שהיה להם טעם מסתבר בדבר. טעם זה נכון לכאורה לכל הדורות. מה קרה בימי אביי ורבא, שרק מדור זה אומרים "הלכה כבתראי"? וביותר, במקרה שנחלקו פנים אל פנים – הרב אומר משהו ותלמידו אומר אחרת – ופוסקים הלכה כמו התלמיד. איך זה יתכן?!

נראה, שמימי אביי ורבא קטן הפער בין הדורות. הרב כבר לא גדול מתלמידו כל כך, ולכן יש לפסוק הלכה כמו התלמיד.
הדורות הולכים ומתעלים. עד אביי ורבא התורה נמסרת מלמעלה למטה. בימי אביי ורבא המציאות מתהפכת. המקבלים גדולים יותר מהמוסרים, ולכן הלכה כמו האחרונים ולא כמו הראשונים.

כך מבאר את הענין בספר "שדי חמד" (ח"ב עמ' 327):

ובטעם הדבר דהלכה כבתראי מאביי ורבא ביאר בספר אבן משה (ונקרא בשם תולדות שמים וארץ) להרב מוהר"ם מלאדז בח"ב ד' ק' בהגהה, כי עד אביי ורבא היה ערך גדלות דעת הראשונים רב מאוד, ולכן מיעוט הדעת שבהתלמיד והבתרא נגד דעת רב הקדום היה שיעור גדול. ולכן לצד ההבדל הגדול אשר בין דעתם יהיה לומר שלא ירדו לסוף דעת הראשונים כלל, ולכן אין לסמוך על דעת התלמיד או אבתרא מה שהוא נגד דעת הרב הקודם. והיה זה נוהג עד אביי ורבא, כי עד כה היה ההפרש רב בין דעת הרב לדעת התלמיד. אבל בימי אביי ורבא כבר נתמעט הדעת עד כדי שלא היה ההפרש גדול כל כך בין כח השגת התלמיד נגד רבו באופן שלא ידובר מעתה אשר לא ירד התלמיד לסוף דעת רבו, כיון שהפרש הוא אך מעט בינותם, ולכן כיון שידע תוכן דעת רבו וחלק עליו, יהיה עניינו כענין הננס על גבי ענק ולכן הלכה כבתראי.

המעבר ממסירת התורה שנסמכת על גדולת הראשונים, לקבלת התורה, שנותנת תוקף יותר לאחרונים – מתרחש בסמוך לסיום אלפים שנות תורה.
המעבר מתקופה לתקופה לא קורה ביום אחד, אלא זהו תהליך שנמשך שנים רבות.
רב היה ממש סמוך לסיום שנות התורה, ועוד נחשב כתנא.
בדור הרביעי של האמוראים חל המעבר ממסירת התורה לקבלתה. ולאחר עוד כמאה שנים התקבל התלמוד על ידי הציבור, ונחתמה תקופת מסירת התורה.

כל התורה שנמסרה עד חתימת התלמוד היא נחשבת "כל התורה כולה", שיש חיוב על כל אחד ללמוד אותה, לפחות פעם אחת בימי חייו.
זה כולל את התנ"ך, המשנה והתוספתא, מדרשי ההלכה ומדרשי האגדה, שני התלמודים ומדרשי הזוהר.

לאחר שהסתיימה תקופת התלמוד, מתחילה תקופת המשיח. זוהי התקופת של קבלת התורה והופעתה במציאות, עד שנגיע לימים שבהם "חיים אני נותן לכם"[3]. השיא של קבלת התורה במציאות הוא שהחיים עצמם יהיו תורה, וזה השיא של ימות המשיח.

ב. לימוד משותף.
בע"ה אנו עתידים לסיים יחד את כל התורה כולה. כל אחד ילמד חוברת אחת או יותר, שיש בה ליקוט של כמה מקצועות בתורה, ויחד נסיים את כל התורה כולה. מהי המשמעות של ענין זה? כיצד הלימוד של כל יחיד ויחיד מצטרף ל"סיום" משותף?

כך כתב ה"אור החיים" הקדוש (שמות ל"ט, ל"ב):

ויעשו בני ישראל וגו'. והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו, וכאילו כל ישראל עשו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו.
עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט י"ח) "ואהבת לרעך כמוך", פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' צוה תרי"ג מצות ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם, וזה לך האות כהן ולוי וישראל ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם, אלא ודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'", כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל, וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך כי על פרט זה יאמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי"ג מינים שבנדבה ועשה כל המלאכות האמורות.

אדם אחד לא יכול לבנות את המשכן. היו שהביאו נדבה, היו שבנו כלים והיו שארגו בגדים. על כולם נאמר: ויעשו בני ישראל את המשכן. כולם יחד עשו, ורואים כאילו כל אחד מישראל התנדב את כל הנדבה ועשה את כ הכלים.
גם בקיום התורה – אין אדם מישראל שיכול לקיים את כל המצוות. אלא ש"מחברת הכללות" – כלל ישראל יחד לדורותיו – מקיים את כל התורה וזה נחשב שכל אחד ואחד מישראל קיים את כל התורה.
אנו "נשמה אחת וגופים מחולקים", ולכן כשלומדים יחד זה נחשב שכל אחד לומד את הכל. יש צורך ברצון להיות חלק, במחשבה על כך שהלימוד הוא חלק מהכלל וכך זה מצטרף.

מקור נוסף בענין נמצא ב"שדי חמד" (ח"ג עמ' 118):

ומצווה שעושים אותה הרבה בני אדם בשותפות כל אחד נוטל שכר כאילו עשאה כולה לבדו. ומטעם זה נוהגים כל בית ישראל לעשות חברת ש"ס ומחלקים הש"ס בין כמה בני אדם, שכל אחד לוקח מסכתא אחת ועושים סיום פעם אחת בשנה, ושורת הדין נותנת שיטול כל אחד שכר טוב כאילו למד כל הש"ס כולה. וכמו כן מה שנוהגים שעושים החברה לכתוב ספר תורה בשותפות, הדין נותן שכל אחד יקבל שכר כאילו כתב כל הספר תורה לעצמו. ולא כן הדין בעניין עבירה חס ושלום, כי מידה טובה מרובה. כן העלה ידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו בספרו הבהיר נחלה לישראל בהתשובות סימן י' אות ט"ז, לך נא ראה דברי קודשו, ועוד לו שם בסימן ט"ז אות ט' ואות ל"ז ובסימן ל"ז אות כ"ד ואות מ"ד, ובספרו הבהיר שו"ת הד"ר סימן כ"ט אות קטו"ב.

הציבור כולו נחשב למציאות אחד. כשכולם לומדים יחד ומכוונים להצטרף – נחשב שכל אחד למד את "כל התורה כולה", כפי שמגדיר זאת בשו"ע הרב.

בע"ה נזכה ללמוד יחד, בשותפות הציבור, ולסיים את כל התורה כולה ביום אחד, בסייעתא דשמיא ובשותפות בני הישיבה לדורותיהם. כל אחד ירתם לענין, ללמוד כמה שיותר וכמה שיותר מקצועות מחלקי התורה השונים, ונזכה להגדיל תורה ולהאדיר ערכה וכבודה בישראל.

[1] עי' בפירוש הרא"ש לבראשית א', ג': "כשהיה אברהם בן ב"ן שנה התחיל ללמוד התורה".

[2] עי' בדברי המהר"ל ב"נצח ישראל" פ"ו: "אמנם מה שאמר ששים רבוא עיירות, ודבר זה קשה לצייר שהיה בטור מלכא, שהוא חלק הארץ, כל כך עיירות. ובכל עיר ועיר כך וכך, שיהיו ישראל כל כך הרבה. דע, כי גם זה דבר מופלא וחכמה עמוקה מאוד. כי כאשר אמרנו כי ראוי שיהיה בטור מלכא כך וכך מקומות לפי הברכה העליונה. לכך אמרו שהיה בטור מלכא מספר זה, והיינו שראוי מצד עצמה וענינה המיוחד לה, אשר כבר אמרנו לך למעלה שראוי לה הברכה, ובארנו אמיתת טור המלכה הראויה לרבוי מצד עצמה. ולא השגיחו חכמים אם יבוא מניעה מצד אחר. כי לפעמים חטא ישראל – או מה שהוא – הגורם שלא היה נמצא הרבוי כל כך כמו שראוי. מכל מקום חכמים אמרו מה שראוי מצד ענין המיוחד לטור המלכה. ודבר זה כלל גדול בדברי חכמים, שהם הלכו אחר המהות המיוחד".

[3] עי' שמות רבה פרשה מ"ח, ד', ובשמונה קבצים, ו', קצ"ח ועוד.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *