אחרי מות קדושים- "ולא תקיא הארץ אתכם"
לחיות עם פרשת השבוע – אחרי מות קדושים – "ולא תקיא הארץ אתכם"
לקראת סיום פרשת "אחרי מות" יש כמה פסוקים שיש מקום להתבונן בהם (ויקרא י"ח, א'-ה'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'.
מה מיוחד בארץ מצרים וארץ כנען? לכאורה היתה התורה צריכה להגיד שאין ללכת בחוקות הגויים באופן כללי. וכי בחוקותיהם של יוון ורומי, או ארצות הברית בימינו, מותר ללכת?
רש"י מתייחס לשאלה זו ומפרש:
כמעשה ארץ מצרים. מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל.
האומות שבהם יושב עם ישראל – מצרים וארץ כנען, הם המקולקלים מכל האומות.
אנו רואים זאת גם בימינו. האיסלאם בצורתו הפלסטינית הם האכזריים מכל האומות, כפי שראינו בשמחת תורה. כל הרשע של העולם מתנקז לגויים שיושבים בארץ ישראל, והם הרשעים מכל האומות.
יש לשאול בענין זה שתי שאלות שיובילו להבנת הענין.
א. מדוע זה כך? ממה נובעת התופעה הזו, שהרשע מופיע במקומות שבהן עם ישראל נמצא?
ב. מה זה אומר לנו? מדוע ברא הקב"ה את חיות הטרף הללו דווקא בארץ ישראל?
נראה, שיש כאן ענין יסודי. לא לחינם מצרים היא המקום בו נוצר עם ישראל. חז"ל אומרים שמצרים היתה מקום נמוך ושפל ביותר, מ"ט שערי טומאה. עם ישראל נוצר מהתחתית של הרשע ושל הכפירה. בזוה"ק מתארים חז"ל את השר של מצרים ככח טומאה חזק ביותר. ואכן, עם ישראל סבל במצרים מגילויי רשעה קשים ביותר: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" וכדומה.
עם ישראל נוצר במקום שיש בו אנרגיה של קרבת אלוקים. אם זה מתורגם לשפת האומות, ולא מוביל לדבקות אמיתית בה' – זה מוביל לרשעות ולעבודה זרה. הכח פועל לטובה – לדבקות אלוקית עליונה, או לרעה – להופעת רשע גדול ביותר.
כך גם בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. יש כאן אנרגיות גדולות מאוד של אמונה. אם הן לא מנותבות לאמונה ולדבקות בה' – הן מופיעות כעבודה זרה וכרשע גדול ביותר של האומות. "זה לעומת זה עשה האלהים".
בהמשך מפרש רש"י:
ובחוקתיהם לא תלכו. מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נימוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות.
כיום אנו קוראים לכך התרבות המערבית. אל לנו ללכת בחוקותיהם. חוקות הגויים הללו הפוכים מציווי התורה: "וחי בהם". אצל האיסלאם הדבר ניכר בגלוי. זוהי דת של מוות המקדשת את ה"שהידים". אנו דורשים: "וחי בהם – ולא שימות בהם", והם אומרים: "ימות בהם ולא שיחיה בהם". אצלם האידיאל הוא מוות, ואצלנו חיים.
התרבות המערבית, היונקת מן הנצרות, בנויה על חוסר אמון באדם.
הנצרות יצאה מהיהדות, וביטלה את המצוות המעשיות. משמעות הדברים היא שאין אמון באדם שהוא מסוגל להתגבר על היצר, לבנות חיים מתוקנים, להתחתן ובכל זאת להיות קדוש. לא ניתן לעסוק בפרנסה ובחיי משפחה בקדושה. הדבר הנורא בתרבות המערבית היא שאין לה אמון ביכולת ההתמודדות וההתגברות של האדם.
התרבות משדרת יאוש מהיכולת להתמודד. התוצאה היא מתירנות. אי אפשר להתמודד אז הכל מותר, ובלבד שמידי פעם תתוודה אצל הכומר.
על כך אומרת התורה: "ובחוקותיהם לא תלכו". התרגום של הפסוק הזה לימינו הוא התרחקות מהתרבות המתירנית. אדם שמחובר לתרבות מאבד את היכולת להתמודד. הקדושה נראית לו דבר רחוק ובלתי מושג. הוא רוצה להיות "בעניינים" – וכי לא אראה סרטים? אני אהיה סגור בתוך התורה בלבד?
אנו צריכים להאמין בתרבות הישראלית האלוקית. זוהי תרבות שהיא ביטוי לנשמת האדם. כשזה לא נמצא אדם הולך למקומות אחרים שמובילים ליאוש.
"וחי בהם" – התורה מאמינה בחיים שלנו. אנו מצווים "ובחרת בחיים" – עלינו לבחור בחיים מלאי עוצמה, ולחיות מתוך אמונה בחיים.
בסיום הפרק נאמר: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם".
לא רק "עם ישראל חי". גם ארץ ישראל היא ארץ חיים. התורה מתייחסת לארץ כאילו יש לה גוף חי. כך מפרש רש"י:
ולא תקיא הארץ אתכם. משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עברה.
כביכול הארץ לא יכולה לסבול את החוטא הנמצא בה, והיא מקיאה אותו.
אנשים חושבים שהם "יורדים" מהארץ, אך האמת היא שהארץ מקיאה אותם. ומי שנמצא בארץ, הרי זה אות לכך שהארץ מקבלת אותו. כך אומר בספר "חסד לאברהם" (מעין ג', נהר י"ב):
ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.
"ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ". ירושת הארץ היא ביטוי להיותו של האדם צדיק, גם אם הוא נראה לנו רשע. אנו יכולים להיאבק נגד מעשיו הרעים, אך עלינו לדעת שבעומק – כולם צדיקים.
בע"ה נזכה לחיות בארץ ישראל ולא לעזוב אותה אף לא לרגע אחד, לאורך ימים ושנים טובות.