הקבוע, הנטוע ומה שביניהם

פרשת שופטים מתארת את מערכות השלטון השונות בעם ישראל, וביניהן את המלוכה. בין השאר מצווה התורה את המלך¹:

והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם. לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

הגמרא² דנה מהי בדיוק המצוה על המלך לכתוב לו ספר תורה, הרי כל אדם מצווה לכתוב לעצמו ספר תורה, ועונה:

לא צריכא, לשתי תורות. וכדתניא 'וכתב לו את משנה' – כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.

על כל אדם לכתוב ספר תורה. על המלך לכתוב לו שני ספרי תורה – אחד שמונח בארון, ואחד שמלוה אותו בכל דרכיו, כפי שכותבת המשנה³:

יוצא למלחמה – מוציאה עמו, נכנס – מכניסה עמו, יושב בדין – היא עמו, מיסב – היא כנגדו שנאמר 'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו'.

בגמרא שראינו נמצא המקור לביטוי "שתי תורות", שמשמש את חז"ל גם בהקשר אחר⁴, כלפי התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
נראה, שמפרשת המלך ניתן ללמוד על משמעות הביטוי, ועל עניינן של שתי התורות.
לשם מה זקוק המלך לשני ספרי תורה?
כדי להנהיג את עמו בדרך התורה זקוק המלך לשלוב של שני דברים. ראשית, עליו לקלוט את האידיאלים האלוקיים, את ציוויי התורה הקבועים והבלתי משתנים, בחינת תורה שבכתב. בנוסף לכך, עליו לדעת כיצד ליישם את אותם אידיאלים במציאות היומיומית איתה עליו להתמודד, בחינת "חיי עולם נטע בתוכינו" – זו תורה שבעל פה.
כלפי שני עניינים אלו יש למלך שני ספרי תורה.
הספר הקבוע בבית גנזיו מזכיר למלך את הציוויים האלוקיים הקבועים והבלתי משתנים, והספר שמלוה אותו לכל מקום מכוון כלפי היישום של התורה בהתמודדות היומיומית.
זוהי מהותן של התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
התורה שבכתב קבועה ובלתי משתנה – ניתנה בסיני והיא נצחית. אולם כדי לחיות את אותם אידאלים נצחיים במציאויות משתנות, יש צורך בתורה שבעל פה, המלמדת כיצד הופכים אותם עקרונות לחיים של עם ישראל על פי התורה.

יש לשאול, מדוע נקראים שני חלקים אלה של התורה בשם "שתי תורות"? בתורה ישנם חלקים רבים – סיפורים ומצוות, הלכות ודברי אגדה, ואיננו מחלקים כל חלק ל"תורה" נפרדת – ישנה תורה אחת המורכבת מחלקים רבים. מדוע לתורה שבכתכ ולתורה שבעל פה קוראים חז"ל שתי תורות?
נראה, שבביטוי זה מלמדים אותנו חז"ל כי ישנם אכן שתי תורות, שני מקורות מהם אנו מקבלים את דבר ה'.
מקור אחד – בחינת תורה שבכתב – הוא התורה הכתובה והמסורה מדור לדור, שניתנה בסיני ועברה, עם כל ההתפתחויות, מאב לבן ומרב לתלמיד.
המקור השני – בחינת תורה שבעל פה – הוא המציאות – חיי העולם. הרוחות המנשבות בחלל העולם, ההתפתחויות התרבותיות והמדעיות, כל אלו מהווים גם הם מקור ממנו עלינו לקלוט את דבר ה'.
מצאנו שחז"ל למדו יסודות רבים בתורה מעקרונות הרווחים בעולם. הגמ'⁵ דנה במקור לדין היסודי בדיני ממונות – "המוציא מחבירו עליו הראיה":

א"ר שמואל בר נחמני: מניין להמוציא מחבירו עליו הראיה? שנאמר (שמות כ"ד): 'מי בעל דברים יגש אליהם', יגיש ראיה אליהם. מתקיף לה רב אשי: הא למה לי קרא? סברא הוא, דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא! (תרגום: מי שכואב לו – שילך לרופא).

ר' אשי תמה על כך שמביאים פסוק כדי ללמוד דין שניתן ללומדו מסברא. סברא זו, שמי שכואב לו שילך לרופא, ודאי אין מקורה בבית המדרש. זהו סגנון שנאמר בחברתם של אנשי השוק והרחוב, ובכל זאת זהו המקור לדין. כאשר ישנה דעה רווחת בעולם – אין צורך בפסוק, שכן גם העולם הוא מקור לדבר ה'.
כאשר מנשבת בעולם רוח חדשה, פעמים שעלינו להבין שרוח זו מקורה אלוקי, ועלינו להבין מהו המסר האלוקי שעלינו לקלוט מרוחות אלה.
ערכים כמו: שוויון, חופש וכדו', המקיפים את העולם כולו, אינם רק פריצת מוסכמות ומרידות נעורים. פעמים שיש בהם עומק חבוי, שעלינו לחשוף אותו ולקשר אותו למקורו האלוקי.

ניתן לזהות שלושה ציבורים בעם ישראל.
ציבור אחד, הדבק ב"תורה שבכתב", בערכים הנצחיים של עם ישראל, אך אינו קשוב לשינויי המציאות המתחדשים בכל דור.
ציבור שני, דבק ב"תורה שבעל פה" – קשוב לשינויים המתרחשים במציאות, אך אינו מחובר ל"תורה שבכתב", לתורה הקבועה העוברת מדור לדור.
המשימה הגדולה היא לאחד בין שתי התורות, ולעשות אותן לתורה אחת, להיות דבקים בתורה שבכתב, במצוות ובהלכות העוברות ללא שינוי בכל דור, ועם זאת להיות קשובים למתרחש בעולם, למציאות המשתנה בכל דור ודור, ולדעת כיצד ליישב את אותם ערכים קבועים במציאויות משתנות. זוהי משימתו של הציבור השלישי, הנוטע עצמו בשני העולמות ומוזגם לכלל שלמות אחת – חי חיי תורה מלאים ועמוקים, יחד עם קישור עמוק לקורה בעולם, מתוך הבנה כי ישנן שתי תורות, ומשתיהן עלינו לקלוט את דבר ה' הקורא אלינו בכל דור ודור.

---

¹ דברים י"ז, י"ח – כ'.
² סנהדרין כ"א ע"ב.
³ שם.
⁴ שבת ל"א ע"א, במדבר רבה פרשה י"ג, ט"ו.
⁵ בבא קמא מ"ו ע"ב.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *