"גדול" זה לא "חשוב"
הגמרא במסכת בבא בתרא1 אומרת:
ומנלן דהוה גבוה טפי? (מנין שהיה בית המקדש השני גבוה מבית ראשון?) דכתיב: (חגי ב') 'גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון'. רב ושמואל, ואמרי לה ר' יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: בבנין, וחד אמר: בשנים, ואיתא להא ואיתא להא.
רש"י: בבנין – שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות. בשנים – בית ראשון עמד ארבע מאות ועשר ובית שני ארבע מאות ועשרים.
נחלקו רב ושמואל, למה התכוון הנביא שאמר שכבודו של בית שני יהיה גדול מבית ראשון, האם בבנין, שיהיה גבוה יותר, או בשנים, שיעמוד זמן רב יותר, ושניהם צודקים. בפועל היה בית שני גבוה יותר, ועמד זמן רב יותר.
יש להשוות דברים אלה לדברי הגמרא במסכת יומא שם מוכח שבית ראשון היה חשוב יותר2:
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם – נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם – לא נתגלה קצם. אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. אמר ליה ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי, אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות – קא עסקי בתורה! אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? – אמר להם: תנו עיניכם בבירה. איכא דאמרי, אמר להם: עידיכם בירה.
רש"י: שנתגלה עונם – לא היו מכסין פשעיהם.
נתגלה קצם – 'לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם' (ירמיה כ"ט).
אחרונים לא נתגלה עונם – בני מקדש שני רשעים היו בסתר.
בירה תוכיח – בית המקדש.
עידיכם בירה – בנין הבית עד לכם בדבר, שלא חזר לנו וחזר לראשונים.
בית ראשון היה חשוב יותר, ואף על פי כן, בית שני היה גדול יותר. הכיצד?
מדברי המהר"ל עולה תשובה עמוקה לשאלה זו3:
חד אמר בבנין וחד אמר בשנים. מחלוקת ידועה בחכמה ונרמז בכתוב אף על גב כי בבית המקדש ראשון היה שכינה ואורים ותומים וארון ולוחות, ובמקדש שני לא היה זה, מכל מקום אמר 'גדול יהיה כבוד הבית' אחרון יותר מן כבוד בית ראשון, כי הכבוד יהיה יותר בבית שני כי הקדושה העליונה אינה כל כך עם הנבראים ולפיכך לא היה המקדש הראשון כל כך גדול, ולא היה כל כך בזמן כמו מקדש שני. ואין להקשות אם כן למה נחשב זה כבוד לבית שני, אין זה קשיא כי הכבוד הוא מצד הנבראים ולפיכך אמר גדול יהיה כבוד בית האחרון מן הראשון והבן זה מאוד.
"מחלוקת ידועה בחכמה" – נראה שרומז לכך שמחלוקתם היא האם להדגיש את בחינת המקום – "בבנין", או בחינת הזמן – "בשנים". שתי הבחינות קיימות במציאות, והשאלה היא איזו בחינה דומיננטית יותר.
בהמשך הדברים מבאר המהר"ל, כי אף שבבית ראשון היתה קדושה במעלה עליונה יותר, שהופיעה בגילוי השכינה ובאורים ותומים ושאר גילויי הקדושה4, עם זאת בבית שני היה כבוד יותר גדול, שכן הכבוד הוא מצד הנבראים.
ביאור הדבר הוא, כי העולם הרוחני הוא חשוב יותר, עקרוני יותר ומשפיע יותר, אך בצד המעשי, שהכבוד הוא אחד מביטוייו, תופס עולם הרוחני מקום קטן, והעולם הגשמי מופיע בצורה גדולה ובולטת יותר.
לדבר זה ישנם כמה ביטויים.
ראשית, ביחס לעסקת השבויים שהתרחשה בימים אלו5. מסך כל הדברים שיש בעיסקא זו, ניתן לראות נקודה שיש בה קידוש ה', והיא שמוסכם על כולם, שגופתו של חייל נערכת במאות מחבלים. בכל עסקה שעושה מדינת ישראל – ערכו של חייל ישראלי הוא גבוה מאוד, שכן ערכו הוא מצד סגולתו, ואינה נערכת בכמות מעשית.
עם כל הבעייתיות שיש בעסקה זו, חיפשתי צד של קידוש ה', שהוא יתגבר על חילול ה' שנעשה כאן6, ונראה לי שזהו הצד של קידוש ה' – שברור לכל העמים, כי חייל ישראלי שווה מאות מחבלים.
דבר נוסף בו ניכר ההבדל שבין הצד הרוחני לצד המעשי הוא בלימוד התורה. כך כותב הרב קוק זצ"ל באיגרת לאחיו7:
הנני מוסיף לזרז למזורז כמוך שי' לשקוד על התורה, ולחזור יפה על לימודך, כי זהו עיקר פרי הלימוד, ולשים לב למוסר ויראת ד' כפי מסת הפנאי, כי זהו עיקר הכל. ואם כי הזמן האפשרי ליחד ללימודים כאלה הוא חלק קטן, אבל הוא נושא פרי ברכה אל כל יתר הפעולות והלימודים, כמו שהמוח הוא קטן בשיעורו והוא מטביע צורת האדם באדם.
המוח הוא הצד השכלי – הרוחני שבאדם, והוא נמשל ללימודים הרוחניים שבתורה, והרגליים ההולכות נמשלו לצד המעשי – ההלכתי שבתורה, "הליכות עולם לו"8.
המוח קטן בגודלו ביחס לרגליים, אף שהוא הנותן "צורת האדם באדם". זהו הסדר שבו ברא ה' את עולמו, שהדברים הרוחניים אינם תופסים מקום גשמי גדול.
המבנה של גוף האדם, מהוה קומה שלמה, המלמדת על מבנה שלם של חיים. כך הוא סדרם של החיים, הצד הרוחני הוא חשוב ומשפיע, אך אינו ניכר בגודל ובנפח מבחינה מוחשית.
"ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלהיך"9. השבת היא "תכלית מעשה שמים וארץ", כל ימי השבוע צועדים לקראתה, ובכל זאת היא יום אחד ביחס לששה ימי מעשה. כך הוא סדרו של עולם.
כך מופיע עם ישראל בין האומות: "כי אתם המעט מכל העמים"10, מתוך העוצמה הרוחנית שבאים ישראל להופיע בעולם.
וכך גם בתוך עם ישראל, יש להבין את מקומה של התורה בדור זה. מאז חזרת ישראל לארצו תופסת התורה מקום שולי בשיח הציבורי: מובן שהשפעתה הנסתרת של התורה אינה מוטלת כלל בספק, והתבסמות והתעלות העולם כולו תלויים בה, אך בצורה גלויה אין השפעה לתורה על סדר היום הציבורי.
אמרו וכתבו מאמרים רבים וחשובים שכותרתם היא "לאור ההלכה", אך אלו בירורים תיאורטיים, שמקבלי ההחלטות אינם מייחסים להם חשיבות.
בירושלמי מובא11:
בימי רבי שמעון בן יוחי ניטלו דיני ממונות מישראל. אמר רבי שמעון בן יוחי בריך רחמנא, דלי נא חכים מידון (שאין אנו יודעים לדון).
וכי רשב"י לא ידע כיצד לדון?
נראה שביאור הדברים הוא, שיש תקופות בהן התורה נשארת ברובד הרוחני, ואין יכולת להורידה לרובד המעשי. אין דרך כיצד לבנות את החיים על פי התורה בדור זה, ולכן אי אפשר לדון על פי דיני התורה, שתפקידה לבנות את חיי המעשה.
כאשר אנו רואים שאנו חיים בתקופה כזו, שהתורה איננה משפיעה על הצד המעשי של החיים של עם ישראל, אנו מבינים כי תפקידנו כאנשי תורה הוא בצד הנסתר, הרוחני, שאף שאין לו ביטוי מעשי, חשיבותו רבה ביותר.
אנו בונים את המוח של עם ישראל, שאמנם איננו תופס נפח גדול בשיח הציבורי, אך בבוא היום יטביע הוא את צורת "ישראל" בעם ישראל, ויתן את המשמעות המלאה לחייהם של עם ישראל.
בימים בהם נראה כי תורה מונחת בקרן זוית ואין איש שם על לב, עלינו לזכור כי תפקידנו בעת כזו הוא בצד הנסתר, והוא חשוב ועקרוני.
1 ג' ע"א.
2 ט' ע"ב.
3 חידושי אגדות לבבא בתרא ג', א' (ח"ג עמ' נ"ז).
4 עיין יומא כ"א, ב', לגבי חמישה דברים שחסרו בבית שני.
5 השיחה ניתנה ביום בו הושבו גופותיהם של שלושה חיילי צה"ל ואזרח ישראלי, ושוחררו מחבלים בתמורה.
6 מובא בשם הרצי"ה על דברי הירושלמי (קידושין פ"ד ה"א) "גדול הוא קידוש ה' מחילול ה'", שדבר שמעורבים בו קידוש ה' וחילול ה', הרי שקידוש ה' גדול יותר, והוא שיגבר ויתן את המשמעות לענין.
7 אגרות ראי"ה ח"א, אג' ט'.
8 חבקוק ג', ו', ועיין מגילה כ"ח ע"ב ועוד.
9 שמות כ', ח'-ט'.
10 דברים ז', ז'.
11 סנהדרים פ"ז, ה"ב, מובא באגרות ראי"ה ח"א, אג' כ'.