שלוש פעמים תודה
פרשת כי תבוא פותחת בשתי מצוות של אמירה: "מקרא ביכורים", הנאמר על ידי מביא הביכורים, ו"וידוי מעשר", הנאמר לאחר הפרשת המעשרות של השנה השלישית והשישית לשמיטה1.
הרמב"ם, ביד החזקה, מתאר את אמירת "מקרא ביכורים" כוידוי2:
מצות עשה להתודות במקדש על הבכורים בשעה שמביאם, מתחיל וקורא 'הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ וגו' ארמי אובד אבי', עד שיגמור כל הפרשה עד 'אשר נתת לי ה"…
מהו עניינו של וידוי זה? בספר המצוות מרחיב הרמב"ם את היריעה3:
והמצוה הקל"ב היא שצונו לספר טובותיו אשר הטיב לנו והציל אותנו, ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצרים וענותם אותנו, ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הביכורים, והוא אמרו יתעלה 'וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי', ומה שבא אחר זה מן הפרשה כולה. ומצוה זו נקראת 'מקרא ביכורים'.
עניינה של המצוה הוא הודאה לה' על הטובות שגמל עִם עַם ישראל, מראשית יצירתו.
את מצות "וידוי מעשר" מגדיר הרמב"ם כך4:
והמצוה הקל"א היא שצונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות ולהתנקות מהם במאמר גם כן, כמו שאנחנו נקיים מהחזיק בהם בפועל, וזהו הנקרא 'ודוי מעשר'…
את הוידוי יכול לומר רק מי שקיים את כל דיני המעשר, ויש דעה שרק מי שאין בידיו כלל חטאים, שהרי הוא ואמר: "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי"5:
אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. ואית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא בעי קומי רבי זעירא אפילו הקדים תפילה של ראש לתפילה של יד. אמר ליה אוף אנא סבר כן.
כל המצוות המוזכרות בפרשה מעכבות את האדם מלומר את הוידוי, אם לא קיים אותם, ויש דעה שאף כל המצוות שבתורה מעכבות מלומר את הוידוי, כגון מי שהקדים תפילה של ראש לתפילה של יד.
יש להוסיף, שישנה בתורה מצוה נוספת שעניינה הוא הוידוי, והיא המצוה להתוודות על החטאים6:
והמצוה הע"ג היא שצונו להתודות על החטאים והעונות שחטאנו לפני האל יתעלה, ולומר אותם עם התשובה, וזה הוא הודוי. וכונתו שיאמר 'אנא השם חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כך וכך'. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו…
וידוי מעשר נאמר רק על ידי מי שלא חטא, וקיים את כל ההלכות, ואילו הוידוי בעת התשובה נאמר רק על ידי מי שחטא, והוא שב מחטאו.
נמצא, אם כן, ששלוש הודאות יש בתורה:
הודאה על החטא (למי שחטא),
הודאה על האמת (למי שלא חטא),
והודאה על הטוב (למי שזכה בו).
בעת התשובה מתודה האדם על חטאיו. בוידוי מעשר מודה האדם על האמת, על כך ששמר את דיני המעשרות כתיקונם. במקרא ביכורים מודה האדם על הטוב שגמל איתו ה'.
יש, וההודאה באה מלמטה למעלה, מצד האדם. מודה הוא ומתודה על חטא שחטא או על תיקון שתיקן על פי מצות ה'. ויש, שההודאה באה מלמעלה למטה. מודה האדם על הטוב האלוקי שהוא זוכה לו מה' הטוב, בתוך כל ישראל.
קשורים הם שלושת הוידויים זה לזה.
האדם מתקן את דרכיו, הן בשובו מחטאיו ואמירתו: "חטאתי עויתי פשעתי", בחינת "סור מרע", והן בתקנו את פירותיו על פי ציווי ה', ואמירתו: "לא עברתי ממצוותיך ולא שכחתי", בחינת "ועשה טוב". שני תיקונים אלה, הנעשים בדרך של וידוי, נובעים מידיעתו כי המציאות נובעת ממקור הטוב, מן החסד העליון המחיה ומחדש אותה, והנותן לאדם כח ויכולת לפעול בעולם ולתקנו על מנת להביאו אל תכליתו הטובה.
"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך", הנאמר במצות הביכורים, הוא הנותן כח להתוודות על החטאים – בעת התשובה, ועל האמת – בקיום מצות המעשר.
הרב קוק זצ"ל מבאר כי רעיון זה גלום במילה הראשונה אותה אומר היהודי בכל יום – "מודה"7:
…ההוראה הלשונית של חובת הודאה, בבטוי "מודה" ביחוד, משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב, ומגזרת התוַדוּת והודאה על האמת. והדברים מתאימים זה לזה. צהלת החיים הראשונה, הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצא הוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אור השכל הפנימי להכיר את אור החיים וזיוו ביסודו, ותחת ההשקפה העכורה החמרית, שהיא מוטבעת בטבע הבשר, מתעלה הרוח להשקפה אלהית צחה, לראות את נשמת אור חי העולמים ביפעת מפעלה. והאדם ברגש תודתו מודה הוא על האמת, ומקיים את עומק אמתתה של ההכרה הרוחנית, ומעיד על כל אור החיים והיש, שהוא נובע כולו ממעין הטוב ומקורו, ממקור חסד עליון, המשפיע שפעת חיים לכל המון עולמים וכל יצוריהם.
משמעות המילה "הודאה" כוללת: א. "תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב". ב. "התוַדוּת" – שעניינה וידוי על החטאים. ג. "הודאה על האמת".
הכרת הטוב שחש האדם בהקיצו משנתו אל יום חדש העומד בפתח, מעוררת אותו להתעלות מעל ההשקפה החומרית, ומתוך כך הוא בא לתקן את חטאיו ולתקן את מעשיו, להודות על חטאיו ולהודות על האמת – הן האמת של מעשיו, והן האמת של ההכרה בטוב האלוקי המחיה את העולם.
1 עי' ברמב"ם הל' מעשר שני ונטע רבעי פי"א.
2 הל' ביכורים פ"ג ה"י.
3 עשה קל"ב.
4 עשה קל"א.
5 ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה.
6 עשה ע"ג.
7 עולה ראי"ה א', עמ' א'.