כתיבת התורה על האבנים

ערך: יעקב קופל.

בפרק כ"ז מופיע תיאור של כריתת ברית בין עם ישראל לקב"ה בכניסה לארץ. מה תפקידו של המעמד הזה? מדוע בחרו לכך את הר גריזים והר עיבל ולא ירושלים, לדוגמא?

תחילה נסקור מספר פרקים תמוהים במרחב התנ"ך:

הפרק האחרון בספר בראשית נ' (ז'-י"ג):

ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים. וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן. ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד.
ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים.
וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן. ויעשו בניו לו כן כאשר צום.
וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני ממרא.

סיפור קבורתו של יעקב אבינו בארץ כנען. בסיפור זה מתעוררות מספר קושיות. מכיוון שכולם הגיעו מכיוון מצרים (דרום מערב לארץ), למה לא נכנסו מדרום הארץ אלא עשו עיקוף עד לעבר הירדן ונכנסו ממזרחה?
לא הגיוני לומר שהם ניסו לברוח מפני שכל מחנה פרעה הלך איתם.
כמו כן, לא ברור מדוע המספד בגורן האטד ארך שבוע ורק לאחר מכן נכנסו לארץ כנען?

יהושע לקראת סוף ימיו, אוסף את כל ישראל לשכם ונותן נאום הסטורי (יהושע כ"ד, א'-י"ג):

ויאסף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשפטיו ולשטריו ויתיצבו לפני האלקים.
ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים… ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים.
ואשלח את משה ואת אהרן ואגף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם:
ואוציא את אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם ברכב ובפרשים ים סוף.
ויצעקו אל ה' וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים ותשבו במדבר ימים רבים.
ואבאה \{ואביא\} אתכם אל ארץ האמרי היושב בעבר הירדן וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם ותירשו את ארצם ואשמידם מפניכם… ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמרי לא בחרבך ולא בקשתך. ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה וערים אשר לא בניתם ותשבו בהם כרמים וזיתים אשר לא נטעתם אתם אכלים.

יהושע סוקר, למעשה, את סיפור הדורות של ישראל. אך למרבה הפלא הסיפור אינו מתחיל מיציאת מצרים אלא יותר מוקדם, מתרח אבי אברהם ולאחר מכן יצחק, יעקב ועשו. לשם מה יהושע התחיל את התיאור מתקופה כל כך מוקדמת ולא מתחילת היות עם ישראל לעם?
כמו כן, בתוך כל התיאור המפורט הזה חסר מעמד הר סיני. מדוע יהושע פסח על אירוע חשוב זה? האם אין זו נקודת ציון מספיק חשובה בחיי האומה הישראלית?

במהלך מרד אבשלום, בשלב מסויים הכוחות התחלקו בצורה כזאת שמצד אחד עמד צבא דוד ומצד שני עמד צבא אבשלום שבראשו היה עמשא. באמצע המרד יש תיאור של מיקום הכוחות (שמואל ב' י"ז, כ"ד) – "ודוד בא מחנימה (עבר הירדן) ואבשלום עבר את הירדן…" – יוצא שכולם נמצאים בעבר הירדן, כפי שממשיכים בתיאור בפסוק כ"ו – "ויחן ישראל ואבשלום ארץ הגלעד". אך בתיאור שדה הקרב מתעוררת שאלה (י"ח, ו') "ותהי המלחמה ביער אפרים" – מדוע לקרוא ליער בעבר הירדן המזרחי יער אפרים?

התיאור של כריתת הברית בפרשתנו לא מגדיר בדיוק את הזמן בו היא אמורה להתבצע אלא "בעברכם את הירדן". על כך נחלקו המפרשים, אך לדעת כולם היה זה סמוך לכניסה לארץ. אכן, בספר יהושע התיאור של הטקס הזה מופיע בפרק ח' לאחר הנצחון על העי. אמנם, יש דיון בפרשנים אם זה היה יותר מוקדם, על כל פנים זה היה סמוך מאוד לכניסה לארץ.

מכיוון שלפי התיאורים משתמע שהטקס נערך סמוך לכניסה לארץ, ומתברר שהר עיבל והר גריזים שוכנים מעל שכם, מתעוררת השאלה המתבקשת, כיצד הגיעו ישראל להר גריזים והר עיבל בלי להלחם באנשי שכם?
בכל ספר יהושע אין תיאור של מלחמת כיבוש שכם, וגם לא כיבוש של האיזור של שכם. אך מצד שני, יש את התיאור של עשיית הטקס על הר עיבל והר גריזים. גם הכינוס שיהושע עשה בסוף ימיו מתרחש בשכם. כיצד הפכה שכם לעיר שהגישה אליה היתה כל כך קלה?

בדברי הימים ישנו תיאור של שבטי יוסף (דה"י א' ז', י"ד-י"ט):

בני מנשה אשריאל אשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד… ושם אחתו מעכה… ואחתו המולכת ילדה… ויהיו בני שמידע אחין ושכם ולקחי ואניעם.

הייתכן שלמנשה היתה פלגש ארמית? ושמות ילדיו מעכה ושכם? כיצד יש לו אחות מולכת?
פסוקים כ'-כ"ד:

ובני אפרים… והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה.

מסופר על בני אפרים שירדו לקחת את מקניהם ואנשי גת הרגו אותם, בעקבות כך אפרים מתאבל עליהם. צריך להבין, מאיפה הם ירדו? מתי זה היה? מה המשמעות של הסיפור?
מה בא להוסיף לי המידע לגבי שארה בתו של אפרים שבנתה את הערים הללו?

שכם מאז ולדורי דורות

בדברי הימים א' (ז', כ"ח) מופיע שבני אפרים התיישבו בשכם.

מדרש שמות רבה (פרשה כ' פסקה י"א)¹:

ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים – למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא. ולמה נהרגו, שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה שנאמר (תהלים ע"ח) "בני אפרים נושקי רומי קשת"… והרגום פלשתים שנאמר (ד"ה א' ז') "ובני אפרים שותלח… והרגום אנשי גת"…

המדרש מספר על בני אפרים שחישבו את הקץ והם יצאו 30 שנה לפני יציאת מצרים (יש גרסאות לגבי הזמן המדויק בו בני אפרים ניסו לצאת) ונהרגו על ידי אנשי גת. (מאחר ואפרים היה חי שכן הפסוקים מתארים שהוא התאבל עליהם, מסתבר שזה היה כנראה בתחילת השעבוד, ויתכן שהיו גלי עליה).
איך יתכן שהם הצליחו לצאת ממצרים בימי השעבוד?

בתהילים, מזמור ע"ח, ישנה סקירה הסטורית נוספת ונקרא חלק ממנו (פסוקים ו'-י"ג):

למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם.
וישימו באלקים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו.
ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו.
בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב.
לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת.
וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם.
נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען.
בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד.

לפני התיאור של יציאת מצרים, יש תיאור "בני אפרים נושהי רומי קשת הפכו ביום קרב" – הכוונה לקרב שהיה לפני יציאת מצרים ובו הם נחלו מפלה.
זהו המקור לסיפור שעליו דברו חז"ל.
באל עמרנה במצרים נמצאו תשדורות שנשלחו מארץ ישראל אל המלך המצרי באותה התקופה. שם מתוארת בקשה לעזור כנגד הפולשים מבחוץ שמנסים להשתלט על ארץ ישראל. מעניין לראות שהתיאור של הכיבושים שם מתאים לתיאור הכיבושים בספר יהושע. על כל פנים, באגרת הזו הם מתלוננים על לביא מלך שכם שמשתף פעולה עם הפולשים.

ננסה לתאר את הרקע של אותה התקופה. כל ארץ כנען היתה תחת שלטון מצרי, וזה כלל העלאת מיסים ועוד. מצב זה היה קיים עוד בתקופה שישראל היו במצרים.
לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו לארץ, עדיין המקום היה תחת חסות מצרית, על כן מובנת התשדורת הזו שפונה דווקא למצרים, כאדוני הארץ, שישלחו עזרה. בהזדמנויות שונות הרחבנו בעניין ובמשמעות של "דרך שלושת ימים" בהקשר הזה.
על כל פנים ניתן להבין מכך מה היה המצב בשכם.
שכם זוהי עיר שתמיד היו בה תסיסות². זה מתחיל בסיפור כיבוש שכם על ידי בני יעקב במהלך סיפור דינה. כאשר האנשים שהיו שם נימולו ולאחר מכן נהרגו. ישנם רמזים בפסוקים ומופיע במדרשים על המלחמות השונות שהיו באיזור לאחר מעשה זה. לכן מובן מדוע בסוף ימיו מעיד יעקב בפני יוסף ובניו, "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". מעבר לפירוש התרגום "בצלותהון ובעותהון", ניתן להסביר על פי הפשט שיעקב כובש את האיזור ונותן אותו ליוסף.
לאחר שיעקב ובניו ביססו את מעמדם באיזור, התחילו להווצר קשרים עם התושבים המקומיים.
לכן, נוצר מצב שיש אנשים מהמקום שנאמנים למשפחת בני יעקב ומרגישים קשורים אליה.
לאחר זמן, יוסף נתמנה כבר למשנה למלך ויעקב ובניו יורדים למצרים. בכל הזמן הזה, כל ארץ ישראל נמצאת תחת חסות מצרית. מכיוון שיוסף הוא האחראי במצרים, לכן הוא מטפח כל הזמן את האיזורים הללו בארץ ישראל בהם גר בעבר. אחד המקומות שאותם טיפח היה הגלעד, משם הגיעה השיירה שלקחה את יוסף למצרים. ולכן אנו מוצאים תיאורים בדברי הימים על בני אפרים ובני מנשה שמתחילים להתנחל שם. עדיין אין שום מניעה מלצאת ממצרים ובאמת מובן מדוע בני יוסף מסתובבים בארץ. וזה מסביר את הסיפור על בתו של אפרים, שארה, שמחליטה לבנות בתקופה זו את בית חורון תחתון ועליון כפי שמתארים הפסוקים בדברי הימים.
לכן, אנו מוצאים במרד אבשלום מלחמה ליד הגלעד ביער אפרים. מפני שזהו יער שקיבל את שמו בתקופת גלות מצרים, בו התיישבו בני אפרים מעבר לירדן באיזור הזה.

בשלב מסוים, ננעלו השערים במצרים ונוצר מצב שהרבה ממשפחת יוסף נשארו לשבת בארץ. מכיוון שבני יוסף הרגישו שהם בעלי מעלה גבוהה בארץ מצרים בזכות אביהם, הם ניסו לצאת ממצרים גם בתקופה הקשה של נעילת השערים, אך דרכם לא צלחה והם נהרגים על ידי בני גת בדרכם לארץ (המשך המדרש בשמות מסביר שלכן בני ישראל סובבו את המדבר והגיעו ממזרח, כדי שלא יראו את גופות בני אפרים שהיו שטוחים בכניסה הדרומית לארץ ויחזרו לאחוריהם).

על כל פנים, מתברר שיש צאצאים מבני אפרים ומנשה שיושבים בארץ, מהם יש כאלה שהתיישבו בשכם. נוצר מצב שבו חלק מעם ישראל מתנתק מההסטוריה של האומה, מהתקופה של תחילת השיעבוד ועד לכניסה לארץ. יתכן שחלק מהזהות שלהם כיהודים היטשטשה עם הזמן. ולאחר הרבה שנים, עם ישראל שיוצא ממצרים והולך במדבר חוזר ופוגש בכניסה לארץ את אחיו שניתקו ממנו.
בעיר שכם לא ברור אם התושבים יהודים או לא. הדבר מתבטא בספר שופטים (ח', ל"ג) כאשר מת גדעון וישראל זונים אחרי הבעלים אז התיאור הוא "וישימו להם בעל ברית לאלהים" זה נראה עירוב קודש וחול. תערובת מוזרה של בעל עם ברית. לאנשים בשכם לא ברור אם הם יהודים או גויים.
המצב המורכב בשכם, הוא שיוצר את הבעיות שצצות שם כל הזמן.
לאחר שעם ישראל חוזר לארץ מתברר שיש חלק של עם ישראל שלא היה בהיסטוריה העיקרית של האומה, שלא היה אפילו במעמד הר סיני. איתם צריך לכרות ברית מחודשת, תחליף למעמד הר סיני בו לא היו. מכיוון והם נאמנים לעם ישראל, לכן אין שום בעיה להגיע לשכם ושם לעשות את הטקס.
אך לפני שכורתים את הברית בהר גריזים והר עיבל, יהושע חוזר ומספר להם את ההיסטוריה. הוא לא מספר את ההיסטוריה מיציאת מצרים, מפני שלא היו שם. לכן הוא מתחיל מתרח אבי אברהם דרך יצחק, יעקב ועשו וכל הישועות שהגיעו אליהם בדרך ולבסוף הוא שואל אותם שאלה לא שגרתית והיא האם הם רוצים להצטרף לעם.
הוא לא מספר על מעמד הר סיני מפני שזה מה שהם מתכוונים לעשות עכשיו. את הברית הם יכרתו בשכם ולא בירושלים מפני שזה דוקא המקום שמסמל את החיבור אליהם. שם הם צריכים להחליט האם הם מצטרפים לעם ישראל והצד היהודי הוא שבולט אצלם או לא.

לאחר הנאום של יהושע הוא שואל את העם (יהושע כ"ד, י"ד-י"ח):

ועתה יראו את ה' ועבדו אתו בתמים ובאמת והסירו את אלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה'.
ואם רע בעיניכם לעבד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר \{מעבר\} הנהר ואם את אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם ואנכי וביתי נעבד את ה'.
ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזב את ה' לעבד אלהים אחרים…
כי ה' אלקינו הוא המעלה אתנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים ואשר עשה לעינינו את האתות הגדלות האלה וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים אשר עברנו בקרבם.
ויגרש ה' את כל העמים ואת האמרי יושב הארץ מפנינו גם אנחנו נעבד את ה' כי הוא אלקינו.

ראינו הצעה דומה אצל אליהו בהר הכרמל אך זו הצעה נדירה – להחליט האם לעבוד את ה'. כאן זה נצרך מפני שיש פה מעמד של קבלת תורה מחודשת. לכן הם צריכים להסיר את אלהי הנכר מעליהם כפי שיעקב ציוה את בניו בכניסה לארץ.
תשובת העם "חלילה לנו מעזוב את ה'" לא ברורה ליהושע דיו, עדיין מקונן הספק בלבו – האם זהו כל העם שעונה לו, גם אותם שהתנתקו עד כה מהעם? או רק אלה שעלו ממצרים?
לכן יהושע ממשיך בפסוקים י"ט-כ"ד ומוודא שאכן הם עוזבים את אלהי הנכר:

ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבד את ה' כי אלקים קדשים הוא אל קנוא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם.
כי תעזבו את ה' ועבדתם אלהי נכר ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר היטיב לכם.
ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה' נעבד.
ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה' לעבד אותו ויאמרו עדים.
ועתה הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם והטו את לבבכם אל ה' אלקי ישראל.
ויאמרו העם אל יהושע את ה' אלקינו נעבד ובקולו נשמע.

ישראל עונים לו בצורה דומה ל"נעשה ונשמע" שאמרו תחת הר סיני. וכך גם היושבים בארץ זוכים לקבלת תורה מחודשת.
יהושע שהוא מבני אפרים, הוא שמחזיר את כל נדחי אפרים ושאר בני יוסף לעם ישראל.
כשיוסף חלם שהשמש, הירח והכוכבים משתחווים לו, הדבר נתקיים אצל גדול ממשיכיו, יהושע. יהושע שאמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", אותו יהושע, הוא שמתאים לסגור את המעגל בשכם, עירו של יוסף. יהושע שחי כמו יוסף מאה ועשר שנים. על כן, מאוד מתאים שלאחר סיפור זה יתארו הפסוקים (כ"ד, ל"ב): "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם".

באר היטב

חז"ל (משנה בסוטה ז', ה') דורשים על הפסוק (דברים כ"ז, ח') "וכתבת… באר היטב" – בשבעים לשון.
לכאורה הכוונה לאומות העולם שגם כן יבואו ללמוד ועל כך הרחבנו במקום אחר. אך נראה שישנה סיבה נוספת. מכיוון ומדובר על תקופה עם מגוון יהודים בעלי לשונות שונות שמגיעים מאומות שונות וגם הם צריכים להתחבר לתורה. על כן צריך לצוות "באר היטב", גם להם יש ללמד את התורה.
ניתן ללמוד מכך גם לדורנו. אנו נמצאים בשיאו של קיבוץ הגלויות הגדול בו עולים יהודים רבים מכל הארצות, ועם השפע והברכה שבדבר יש בכך קושי גדול. הקושי מתבטא בכך שלא כל העולים מרגישים את החיבור לתורה ולהיסטוריה היהודית בכללה. הגורם העיקרי לכך הוא הנתק שיצר מסך הברזל על ידי ברית המועצות לתקופה ארוכה. על עניין כזה ראתה התורה צורך לצוות ערב הכניסה לארץ על הכנת התשתית כדי לחבר את החלק בעם שהיה מנותק עד כה, שלא היה במתן תורה והיה חסר בחלק מההיסטוריה היהודית. עלינו לקחת עקרון חשוב זה, שבאה התורה ללמדנו, ולנסות ליישם זאת בהתאם לזמננו.

---

¹ מובא גם בסנהדרין צ"ב: בשם רב.
² מדרש תנחומא פרק ב' – … "ויבא שכמה" מקום מזומן לפורענות. בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד "ויבן ירבעם את שכם בהר אפרים"…

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *