"מלחמות אני עשיתי" (על המשבר במפרץ)

בכל עת שרוחות מלחמה מנשבות בעולם, אנו נזכרים שוב במאמר חז"ל¹:

אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה.

מאמר זה נאמר במקורו על מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה בתקופת אברהם אבינו. אם כך, בדורנו, אנו כבר רואים כמעט ממש את רגלי המשיח, כיום יש מלחמות גדולות יותר ומתוך כך גם ציפיה גדולה יותר. מלחמה של חיצים וחרבות היא מקומית וקטנה ביחס למלחמות שאנו מכירים, ולכן הציפיה למשיח עולה, כלשונו של הרב "ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה"².
אומות המתגרות אלו באלו, מהוות סימן לתסיסה רוחנית. אות היא כי העולם מתקדם עוד נדבך בשורות בנין העולם, וההתקדמות מעוררת את האומות להגדרה עצמית מחודשת, לברור האידיאלים ולעמידה עליהם, אלו גורמים להתגרות ולמלחמה³.

כשמתבוננים על העולם במבט היסטורי ניתן לראות תופעה מעניינת: ההתקדמות הטכנולוגית והעוצמות שניתנות ביד האדם הולכות יד ביד עם ההתקדמות המוסרית של האדם. ה' נותן לאדם כוחות ואמצעים בהתאם לרמתו – ככל שרוח האדם מתבסמת ומתקדמת, כך ניתנים ביד האדם כוחות גדולים יותר. ה' לא נותן לאדם כוחות שהוא עלול להשתמש בהם על מנת להרוס ולהשמיד את העולם.
אנו יכולים רק לדמיין מה היה קורה בעולם לו לאלכסנדר מוקדון היו מטוסים, או לנפוליון היו פצצות אטום. ההרס העצום היה בלתי נמנע. כיום, לעומת זאת, ישנה דמוקרטיה, דעת קהל, ארגוני זכויות אדם וכיו"ב, שדואגים לשים גבולות ולדאוג שאמצעי ההרס ישמשו רק לטובת העולם.
בתופעה זו ניתן לראות את השגחת ה' בעולם: לכאורה, מה הקשר בין התקדמות מדעית-טכנולוגית לבין התקדמות מוסרית? לא אמור להיות קשר בין השתים. אבל אנו רואים שישנו קשר, שלא ניתנים לאדם אמצעים קודם שתהיה לו הרמה המוסרית הדרושה לשימוש מושכל בהם.
מחריגות הסטוריות ניתן ללמוד על הכלל – כאשר חיות הטרף הנאציות שלטו על אמצעים טכנולוגיים – ראינו מה קורה כאשר התקדמות טכנולוגית מקדימה את המוסר. זה מלמד אותנו עד כמה ההשגחה מסדרת את הדברים שיפעלו כראוי.
גם היום כאשר חיות אדם מקבלות אמצעים "לא קונבנציונליים", העולם מבין שישנה איזו "תקלה", איזה "פנצ'ר". העולם רואה מה קורה כאשר ישנן עוצמות רבות מידי בידיו של אדם אחד והעולם מתקומם מול זה.

מהו הלימוד שלנו מהתגרות האומות זו בזו?
נאמר בזוה"ק⁴:

'ויקם מלך חדש וכו" בספרו של ר' המנונא סבא, כתוב כך, בא וראה, כל העמים שבעולם וכל מלכים שבעולם, לא נתחזקו בממשלתם אלא בשביל ישראל. מצרים לא היו שולטים על כל העולם, עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז נתגברו על כל העמים שבעולם, בבל לא נתחזק על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל, שיהיו בגלות אצלם. אדום לא נתחזקו על כל העמים שבעולם, אלא בשביל ישראל שיהיו בגלות אצלם. כי העמים האלו היו בשפלות בין שאר העמים, והיו יורדים מכולם ובשביל ישראל נתחזקו.
וכלם אינם מקבלים תוקף אלא בשביל ישראל. כי כשישראל בגלות אצלם, הם מתחזקים מיד על כל העמים שבעולם. מהו הטעם, משום שישראל בלבדם הם כנגד כל העמים שבעולם. כשנכנסו ישראל בגלות מצרים, מיד היתה קימה למצרים, ונתחזקה ממשלתם למעלה מכל העמים, שכתוב 'ויקם מלך חדש על מצרים'.

מי שעומד מול ישראל הוא השולט כל כל העולם, כיון שישראל שקולים כנגד כל העולם.
ניתן לראות, שהיהודים הם אלה שגורמים לאומה להתחזק. המעצמה הגדולה של היום היא גם הריכוז היהודי הגדול ביותר, ונפילתה של ברית המועצות התרחשה במקביל ליציאת היהודים ממנה.
כל מה שקורה בעולם קורה בשביל ישראל. גם היום – העולם המערבי עומד מול העולם הערבי, וישראל בתווך.
נראה שלישראל ישנה שליחות בכך שהם באמצע. העולם החופשי מחזק ומרומם את הדמוקרטיה, החופש והשוויון.
מנגד, העולם הערבי הוא קיצוני דתי בצורה עקומה ומעוותת.
כל צד מאיים על חבירו: החופש הוא האויב של הדת הערבית, וקיצוניות איסלאמית המובילה לטרור היא האויב של העולם הדמוקרטי.
ואנו, באמצע, יש לנו תפקיד חשוב.
החופש אינו מהווה איום כלפינו. גם בתור אנשי תורה החופש הוא אחד הערכים שאנו דוגלים בהם: היובל, שנת החמישים, היא שנת חופש, "דרור לכל יושביה", "עלמא דחירו" (=עולם החירות) הוא דרגה עליונה שאנו שואפים להגיע אליה – השער החמישים. שם ישנו חופש הנותן כוחות לאדם להתקדם ולהתעלות.
מן הצד השני – הדת, שאנו קוראים לה תורה ואמונה, חשובה לנו מאוד ומהווה יסוד לחיינו.
שני הצדדים שהעולם רואה כסותרים זה את זה – חיים אצלנו בשלום, ואנו יכולים לתת לעולם הבנה כיצד מיישבים בין השניים.
למשל: העולם הערבי הגיע מתוך הדת, להתאבדות – הקרבה טוטאלית של האדם על מזבח אמונתו. מן הצד השני – העולם המערבי רואה את החיים כערך עליון, שאין דבר חשוב ונעלה ממנו.
אנו, כאנשי התורה, מכירים את המושג מסירות נפש, אך לומדים מתוך כך על ערכם של החיים. העובדה שישנם דברים שהם מעל לחיים, שישנם דברים ש"ייהרג ואל יעבור", מלמדת כי החיים נוצרו למטרה מסוימת, לצורך אידיאל מסוים, וזה נותן לחיים ערך ומשמעות.
השילוב של מסירות נפש עם החופש, עם הבנת ערך החיים – הוא דוגמא לשילוב שאנו צריכים להראות לעולם.
כל צד מציג את שלו בצורה קיצונית, וכפי שכותב הרב קוק זצ"ל⁵: "אין לנו אפילו מידה אחת בעולם שלא תהיה הקיצוניות מזיקתה".
עלינו למצוא את נקודות האור והאמת שבכל צד, ולשלב אותם בצורה אמיתית ומלאה, וכך נמלא את תפקידנו בעת הזאת.

כאשר מתכוננים למלחמה ישנם שלושה דברים: דורון, תפילה ומלחמה.
לדורון דואגים הדיפלומטים, וגם למלחמה יש מי שדואג. לדאוג לתפילה – זה מוטל עלינו.
הגמ' במסכת עבודה זרה⁶ מספרת :

דרש ר' חנינא בר פפא, ואיתימא ר' שמלאי: לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר: כל הגוים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא: אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה… מיד נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה… אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם – לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות – לעדן בהן עצמכם, כסף וזהב שלי הוא, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות, כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: מי בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה! מיד יצאו בפחי נפש. יצאת מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה… אמר להם הקב"ה: במאי עסקתם? אומרים לפניו: רבש"ע, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה: כל מה שעשיתם – לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים – לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי, שנאמר: ה' איש מלחמה, כלום יש בכם מגיד זאת? שנאמר: מי בכם יגיד זאת, ואין זאת אלא תורה, שנאמר: וזאת התורה אשר שם משה! מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

כאשר האומות אומרות שהכל בשביל ישראל הן צודקות, שכן, כפי שראינו בזוה"ק, הכל נעשה בשביל ישראל, אך האומות לא עשו זאת במודעות, ולכן הן לא מקבלות שכר, שכן שכר ניתן על מה שנעשה בבחירה.
העולה מן הגמרא הוא, כי כל מה שיש בעולם – נעשה בשביל ישראל, ואף "מלחמות – אני עשיתי" – זה בשביל ישראל שיתעסקו בתורה.
כל השתלשלות המאורעות, שלא ניתן לצפות לאן תגיע, תלויה בישראל – בלמוד התורה שלנו ובתפילתנו.
עלינו להתפלל לה' שמתוך המלחמות נראה את רגלי המשיח מתקרבות אלינו.

---

¹ בראשית רבה פרשה מ"ב, ד'.
² מאמר המלחמה בתחילת ספר אורות.
³ עיין מאמר המלחמה שם.
⁴ ח"ב דף ו' ע"א, בתרגום הסולם.
⁵ אגרות הראי"ה, אגרת כ'.
⁶ ב' ע"א.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *