המבול והיווצרות העמים

אחרי המבול
חלק הארי של פרשתנו עוסק במבול. לאחר שמסתיים סיפור המבול, באות שלוש פרשיות שהמשותף להן הוא "היווצרות העמים":

1. שכרותו של נח (ט', יח-כט).
2. תפוצת בני נח אחר המבול (פרק י').
3. חטא דור הפלגה (י"א, א-ט).

אין ספק ששתי הפרשיות האחרונות נוגעות לנושא היווצרות העמים, אך נראה שגם הפרשיה הראשונה. פרשיה זו פותחת¹:

וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן:
שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ:

פסוקים אלו לכאורה אינם מחדשים מאומה, חוץ מעובדת היותו של חם, אבי כנען. במיוחד החזרה: "שלושה אלה בני נח" מתחילה לעצבן, כי מילא מזכירים לנו את שמות בני נח, דבר שאולי נשכח מאתנו בשטף המבול, אבל לא לסמוך עלינו שאנחנו יודעים לספור עד שלוש – זה כבר ממש מוגזם!
אלא יש כאן פתיחה לסיפור שכרותו של נח, ממנו עולה שנח לא מוסיף להוליד, ותפוצת העמים תהיה בהתאם לחלק שנטל כל אחד משלושת בניו במעשה זה, לטוב ולרע. שלושה אלו בני נח, ולא יותר, וזה הגרעין שממנו יווצרו העמים.
הסיומות של שתי הפרשיות הבאות עוסקות אף הן בתפוצת העמים:

אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל: (י', לב).
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: (י"א, ט).

כמו כן, סגנון הפסוקים דומה: אלה…בני נח ומאלה נפצה/נפרדו הגויים בארץ; נפצה כל הארץ – הפיצם ה' על פני כל הארץ.

בין בני אדם לבני נח
בפרשת בראשית אנו נפגשים עם יחידים שמקימים שושלת, ובפרשת נח כבר נוצרים עמים. גם רשימת היחס שבסוף הפרשה מובילה לבחירה באברהם ובעם שיצא ממנו.
לאדם ולנח שלושה בנים שהתורה נוקבת בשמותיהם, ויש מקום לעמוד על השתלשלות העניינים אצל בניו של אדם לעומת בני נח.
בני אדם נחלקים סביב עניין החומר והרוח: קין – חומר, לשון קנין. הבל – רוח. שת – כולל את שניהם. מצד אחד "שת", לשון: שתות, יסודות. מצד שני, לשון: עשתונות, מחשבות². מתחולל מאבק בין בניו של אדם מי יבחר ומי ידחה, סביב שאלת היחס בין החומר והרוח.
אצל בני נח החלוקה היא: שם, חם ויפת – הטוב, הרע והיפה. כאן אין דחיה מוחלטת, אלא יצירת היררכיה בין הבנים.
אדם הראשון נוצר מחומר ורוח³:

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

בחטא עץ הדעת מבקש הנחש להעמיד את האדם והקב"ה בשני צדדים של המתרס, ולהציג ניגוד אינטרסים כביכול ביניהם. בכך מנסה הנחש להשאיר את האדם עם החומר ולנתק את הרוח שבו ממקורה הא-לוקי. בעקבות זה בא הפירוד והמאבק בין קין והבל, כמאבק בין החומר והרוח. התברר שקין אינו הנבחר, אך גם להבל אין קיום. רק אצל שת נוצרה התשתית להמשכיות. על פי דבריו של הכוזרי במאמר ראשון, פרשת בראשית מתארת את מלחמת הגרעין. מי יבחר לשמש כגרעין, ומי ידחה להיות קליפה.

הבדלה בין טוב לרע
בשלב זה, העולם פעל כמערכת אחת: האדם, על הגרעין והקליפה שבו, האדמה ובעלי החיים. וכאשר האנושות הגיעה למסה קריטית של חטאים, נפגעה כל המערכת, ובא המבול.
האדם אמור להבדיל לאחר חטא עץ הדעת בין טוב לרע, ולבחור בטוב, ולהמשיך בכך את הטוב שמלווה את בריאת העולם. במקום זאת הוא בוחר ברע, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום.
לאחר המבול, נסוג נח מן הדרכים בהן ביקש אדם הראשון להתמודד עם תוצאותיו של חטא עץ הדעת. אדם קיבל את הדעת ועליו להשתמש בה להבחין בין טוב לרע. נח, לאחר יציאתו מן התבה משתכר ומגיע למצב של: "עד דלא ידע".
רש"י מפרש⁴:

ויחל – עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת:

באיזו נטיעה אחרת היה לנח לעסוק?
נראה שתשובה לשאלה טמונה בהמשך דבריו של רש"י:

ויטע כרם – כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים:

לשיטת רש"י, עץ הדעת תאנה היה⁵:

עלה תאנה – הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול עליהם.

הציפיה מנח היתה לטעת תחילה יחורי תאנים, דהינו, להקדים את עץ הדעת. לאחר החטא חובה על האדם לשים את לבו להבחנה בין טוב לרע, ואת זה מבטאת התאנה. יין זה דבר טוב, אך בתנאי שתקדם לו התאנה, עץ הדעת. נח הקדים את הגפן, נסתלקה דעתו ולא ידע להבחין בין טוב לרע.
אדם הראשון התוודע לעירומו, וקיבל את הבגד. נח, שאיבד את דעתו, מתגלה בתוך אהלו. יתכן שדעתו היתה להגיע למצב שהוא מעל הדעת, ובקש לטעום מן היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית – אך טרם הגיע הזמן לכך. לתוך הבלבול שנקלע אליו נח נכנס חם או כנען, ומחריף את החרפה.

דירוג הבנים
כאשר מקיץ נח מיינו, הוא מתמודד עם המצב לא על ידי סילוק הכוחות שאינם ראויים והשארת הראוי בלבד. הפעם כל הבנים נשארים, אלא שמתחיל להיות דירוג ביניהם, ובכך נח מקבל את ההבחנה בין טוב לרע, כאשר הרע אינו נדחה לחלוטין אלא מוצא את מקומו תחת שלטונו של הטוב⁶. עד עכשיו לא שמענו מי מבניו של נח הוא הגדול ומי הקטן, ורק כאשר נח מתעורר, מתחיל הדירוג⁷:

וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן⁸:
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

ראשית, מקלל נח את כנען ומייחד לו תפקיד של עבד עבדים. כשכנען עומד לעצמו, כוחות הרע שבו יוצאים החוצה, והוא בבחינת ארור. אך בניגוד לנחש שנתקלל: "ארור אתה" ונדחה לגמרי, כאן יש תיקון: אסור לתת לכנען להיות אדון לעצמו. זה יהיה בבחינת: "עבד כי ימלוך". אך כאשר כובשים אותו לעבד, ישתמש בכוחו וכישרונותיו לתועלת האנושות.
כנגד הארור, ישנו ברוך. דרך שֵם תופיע הברכה בעולם, תחת שמו המיוחד של ה', שם הויה.
יפת, קשור לשם א-לוקים, השם שמבטא את המציאות הטבעית על כל יופיה והרחבתה (יפת). אך גם יפת אינו יכול לעמוד לעצמו. היופי וההרחבה תלויים במגמה שאליה מובילים אותם. על יפת לקשור את כישרונו לפתח את העולם, אל אהלי שֵם, משָם יקבל את ההדרכה כיצד לנצל כישרונות אלו כראוי. משכך יקרה, יוכל אף הוא להשתעבד בכנען ולהיעזר בו במילוי ייעודו.

כיצד נוצרו עמים? – ההסבר הטבעי וההסבר הפנימי
לאחר שניתן המפתח לחלוקת האנושות, באים שני תיאורים של היווצרות העמים:
הראשון, תיאור טבעי של חלוקת הגויים למשפחותיהם, ללשונותם. סודו של היין ששתה נח מתגלה עתה בפיזור האנושות לשבעים עמים, כאשר יראה כל המונה בקפידה את הצאצאים המופיעים בפרק.
השני, תיאור הגורם הפנימי להיווצרות העמים, סיפור דור הפלגה.
כאשר האנושות חפצה להתלכד לא תחת האידיאל של: "אהלי שֵם", אלא תחת: "נעשה לנו שֵם", שוב עלולים לחזור למצב של מערכת אחת סגורה שכאשר היא חוטאת, היא גורמת כליה לכל הבריאה. והלוא הקב"ה ביקש להפריד בין החלקים המרכיבים את אותה מערכת⁹:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

וכך נוצרים עמים שכל אחד מהם מהווה מערכת בפני עצמה, ואם נגזרה כליה על אחת מהן, אין בכך סיכון לשאר המערכות, וודאי שלא לבריאה כולה.

מן הפירוד אל האחדות
אולם עתה עלולה להתעורר סכנה של נתק בין המערכות, והרי על העולם לשוב לאחדות הא-לוקית שהיא המקור לכל הבריאה! זאת היתה גם תוכניתו של נח, לא לנתק בין שלושת הבנים, אלא לתת לכל אחד מהם את המשקל הראוי לו, ולקבוע את אופי הקשרים ביניהם.
לכך מתייחס סופה של הפרשה. הבחירה באברהם כאבי האומה הישראלית, התוותה את הדרך לקשירת הקשרים בין כל אומות העולם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (י"ב, ג) – לשון: הַבְרָכָה, ומתוך כך יבוא חיבור של כל האומות לאביהם שבשמים.
תפקידו של עם ישראל כמי שמתווה את הדרך בפני האנושות, להכיר בה' ולקרוא בשמו, מובא בהרחבה בהפטרה:

כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא¹⁰:
הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים:
הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן ה' אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ¹¹:

מכאן ואילך, תתמקד התורה בעם ישראל ובדרך הארוכה שעליו לעבור עד שיגיע להגשמת ייעודו.

---

¹ פס' יח-יט.
² ראה סנהדרין כ"ו ע"ב דרשות על הפסוק: "כי השתות יהרסון צדיק מה פעל" (תהילים י"א, ג).
³ בראשית ב', ז.
⁴ בראשית ט', כ.
⁵ ג', ז.
⁶ ראה שיעורו של הרב ויצמן לפרשת נח, תשס"ב.
⁷ ט', כד-כז.
⁸ בפרק הבא נפגש עם הביטוי: "אחי יפת הגדול" (י', כא. וראה בפרשנים, מי הגדול, שם או יפת).
⁹ ח', כא.
¹⁰ ישעיה נ"ד, ה.
¹¹ נ"ה, ד-ה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *