"חם" – הרע ותיקונו
יש לעיין בתיאור משפחת נח היוצאת מן התיבה. הפסוקים אומרים1:
ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען. שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.
ויש לשאול:
א. "וחם הוא אבי כנען" – מה עניינו לכאן, עוד טרם פגשנו את כנען ואת מעשיו?
ב. וכי איננו יודעים ששלושה הוא סכום בני נח?
נראה שהכתובים באים ללמד אותנו יסוד עמוק.
לכאורה יש לשאול, מדוע הוציא הקב"ה את כל בני נח מן התיבה, הרי לאחר שחטאו דורות הראשונים והשחית כל בשר את דרכו, החליט הקב"ה "להתחיל מהתחלה", למחוק את כל הרשעים ולהשאיר את נח הצדיק לבנין עולם חדש, ואם כן, היה מן הראוי להוציא רק את בני נח הצדיקים מן התיבה. חם, שהוא אבי כנען "שורש ע"ז ויסודה הראשון"2 היה ראוי להצטרף אל הדורות הקודמים, הנמחים מעל פני האדמה, ולאפשר לעולם להתחיל התחלה חדשה, ללא רשעה וללא חטאים.
הכתובים מלמדים אותנו שאין זה כך. אמנם "חם הוא אבי כנען", והוא שורש של רע, אך "שלשה אלה בני נח" – בני נח כוללים גם רע, ואי אפשר להפריד אותו, ולכן גם כל הארץ שנפצה מהם, תכלול גם עמים ואנשים רשעים.
הרע בעולם אינו "תקלה", שלא נצפתה בבריאה. יחד עם בריאת העולם נברא גם הרע, מכיון שיש לו תפקיד. הרע מאפשר את כח הבחירה, ומכריח את הטוב לגלות את כחו. מכיון שיש רע הרי שהבוחר בטוב הופך את הטוב לקניינו ולחלק מהותי ממנו.
ממילא מובן, שלא שייך להשאיר את העולם לאחר המבול ללא רע. "שלשה אלה בני נח" – ביחד, כל השלשה, יצאו מן התיבה, שכן כקבוצה יש להם אפשרות לתקן את הרע. כשחם פועל לבדו הרי הוא חוטא, ותיקונו הוא3:
ויהי כנען עבד למו.
כאשר הרע איננו שולט בעולם, אלא טפל לטוב ומשועבד לו, הרי שהוא ממלא את תפקידו. כאשר הרע עומד לבדו. ללא הטוב המתקן אותו, הרי שזה שלילי, ולרע כזה אין מקום.
יסוד זה מופיע במקומות רבים בתורה, ונראה חלק מהם.
א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת. אביי אמר מהכא (עמוס ט'): 'ואגודתו על ארץ יסדה'4.
ורש"י שם:
ואגודתו – משמע שכולן ביחד אז על ארץ יסדה.
דוקא בתענית, כאשר עם ישראל עומד בתפילה לפני ה', הוא מצרף אליו את הפושעים, שכן גם להם יש מקום כאשר הם מצטרפים אל הכלל. כאשר הם בנפרד הרי שריחם רע, אך בהצטרפם יחד אל הציבור הרי שתפילתם תישמע כענן הקטורת, שכן קטורת ללא חלבנה פסולה, "ואם חיסר אחת מכל סמניה חייב מיתה".
עיקרון דומה נמצא גם בארבעת המינים5:
'פרי עץ הדר' אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. 'כפות תמרים' אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. 'וענף עץ עבות' אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. 'וערבי נחל' אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם, לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה הה"ד (עמוס ט') 'הבונה בשמים מעלותיו', ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר 'ואגודתו על ארץ יסדה'.
הערבה כשהיא לבד אין בו שום מעלה, לא טעם ולא ריח6, אך כאשר נזקקים לארבעת המינים אי אפשר בלעדיה, שכן "הם מכפרים אלו על אלו", האיגוד של הצדיקים והרשעים יוצר אגודה אחת, המרוממת את שם ה' בעולם.
וכשהדברים נאמרים השבוע בתוך ה"שבעה" להרצחו של השר רחבעם זאבי הי"ד יש להם משמעות יתירה.
בשעה שמדברים על "ישות" פלשתינאית, על נתינת מדינה עצמאית לרע ולשלילה, יש לזכור שכשהרע יעמוד לעצמו הוא יזיק ויקלקל. דבר זה ידע נח כשאמר "ויהי כנען עבד למו". רק כעבדים, הטפלים והמשועבדים, יצליחו הפלשתינאים להיות כח חיובי.
אף הדיבורים על מדינה עצמאית לטרור, גורמים להגברתו והם שמן בגלגליו המניעים אותו הלאה.
1 ט', י"ח-י"ט.
2 רמב"ם, ספר המצוות, עשה קפ"ז.
3 ח', כ"ו-כ"ז.
4 כריתות ו' ע"א.
5 ויקרא רבה פרשה ל', י"ב.
6 יש שאמרו בהלצה, שכאשר הערבה מצורפת ללולב, הרי שמקיימים בה מצוה, אך כאשר היא לבדה – תיקונה הוא בכך שחובטים בה.