לחיות עם פרשת השבוע – שאלה של חיים
שיחה זו נאמרת בראש חודש אב, ובשבת פרשת דברים מתחיל השבוע בחל בו תשעה באב. זוהי הפרשה אנו חיים אותה השבוע, ובה יש לעסוק. הדברים קשורים גם לפרשת דברים בצורה פשוטה.
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם (דברים א', י"ב).
פסוק זה מתוך הפרשה נקרא בחלק מקהילות ישראל בנגינת הטעמים של מגילת איכה. חז"ל במדרש רואים בפסוק זה קשר לקינותיו של ירמיהו הפותחות ב"איכה" (איכה רבה פרשה א', א'):
"איכה ישבה", שלשה נתנבאו בלשון "איכה": משה, ישעיה וירמיה. משה אמר: "איכה אשא לבדי וגו'", ישעיה אמר (ישעיה א'): "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד". אמר ר' לוי: משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר "איכה אשא לבדי טרחכם", ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר "איכה היתה לזונה", ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה".
מדרש זה מלמד, שלשון "איכה" היא מהותית ומובנית בחייו של עם ישראל. גם בתקופות שלוה, גם בתקופות שובבות וחטא וגם בתקופת החורבן מופיעה לשון זו. היא זועקת מתוך המציאות של עם ישראל בכל עת.
דבר זה מתבאר בצורה מעמיקה בדרשה נוספת של חז"ל (איכה רבה, פתיחה ד'):
רבי אבהו פתח (הושע ו'): "והמה כאדם עברו ברית", זה אדם הראשון. אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין, וקוננתי עליו איכה. הכנסתי אותו לגן עדן, שנאמר (בראשית ב'): "ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן". וצויתיו, שנאמר (שם): "ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו'", ועבר על צוויי, שנאמר (שם ג'): "המן העץ אשר צויתיך וגו'", ודנתי אותו בגירושין, שנאמר (שם): "ויגרש את האדם", ודנתי אותו בשילוחין, שנאמר (שם): "וישלחהו ה' מגן עדן", וקוננתי עליו איכה, שנאמר (שם): "ויאמר לו אַיֶּכָּה", 'איכה, כתיב. אף בניו הכנסתי אותם לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב'): "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל", וצויתים, שנאמר (ויקרא כ"ד): "צו את בני ישראל", ועברו על צוויי, שנאמר (דניאל ט'): "וכל ישראל עברו את תורתך", ודנתי אותם בגירושין, שנאמר (הושע ט'): "מביתי אגרשם", ודנתי אותם בשילוחין, שנאמר (ירמיה ט"ו): "שלח מעל פני ויצאו", וקוננתי עליהם "איכה ישבה בדד".
במקום אחר ביארנו את פרטי המדרש, וכאן נעמוד רק על משמעות הביטוי "איכה" העולה מן המדרש.
סיומו של המדרש, על שני חלקיו, תמוה. הוא עוצר באמצע התהליך. האם אצל אדם הראשון התסיים הענין בשאלת איכה ובגירושו מגן עדן? האם אין תשובה ותיקון? גם ביחס לישראל יש לשאול. האם החורבן הוא הסוף, או שמא יש תקוה לגאולה?
שאלה "איכה", על שתי משמעויותיה, היא שאלה רטורית. תמיהה שאין צורך לענות עליה בהסברים מלומדים. איך קרה כדבר הזה, שהעיר רבתי עם ישבה בדד, וקריה נאמנה הפכה לזונה? "איפה אתה?", שואל הקב"ה את אדם הראשון, ולא מצפה לתשובה: "מאחורי העץ"…
אנו נמצאים בימים שבהם השמחה הולכת ומתמעטת, החל בי"ז בתמוז, ויותר מכך עם כניסת חודש אב ועד לתשעה באב. האם זהו הכיוון שאליו אנו הולכים? האם סוף הדרך הוא בקינות של איכה, או שיש יעד רחוק יותר שאליו אנו צועדים?
בעומק הדברים, כל החיים הם תשובה לשאלת "איכה". אנו אומרים שאדם "חוזר בתשובה", והאמת היא שכולנו "מחזירים תשובה" לשאלה שאנו נשאלים בכל עת: "אַיֶּכָּה".
הרב זוין מביא סיפור על אדמו"ר הזקן (סיפורי חסידים תורה, בראשית):
כשהיה אדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" חבוש בבית האסורים, ב"מועצה החשאית" ("טייני סוביט") בפטרבורג הבירה, בא אליו שר הז'נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו"ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה.
אמר לו השר לאדמו"ר:
– שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי?
השיב לו אדמו"ר:
– שאל מה תשאל.
שאל השר:
– אמור נא לי פירוש הפסוק: "ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה". וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם?
אמר לו אדמו"ר:
– האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?
השיב לו השר:
– כן, אני מאמין בזה.
אמר לו אדמו"ר:
– פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם (על דרך "בת קול שמכרזת בכל יום") ואומר לו: "איכה"? איה אתה בעולם? הנה להאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים: הרי חיית, למשל, כך וכך שנים (אדמו"ר תפס בדיוק את מספר השנים שהיה אז להשר) – מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא?…
השר נתפעל מאד, טפח לו בידו על כתפו ואמר:
"בראבו"! (יישר כוחך!)
ולאחר שראה ממנו אחר כך עוד כמה חכמות נפלאות בעניינים שונים, הפליג השר לפני הקיסר על אדמו"ר שהוא חכם גדול ואיש אלוקי ושלפי דעתו רק עלילות שוא טפלו עליו המלשינים.
בסיפור זה יש ביאור נפלא לביטוי "אַיֶּכָּה". זוהי שאלה שכל חייו של האדם וכל חייה של הבריאה כולה הם תשובה לשאלה זו. זו החזרה בתשובה הגדולה ביותר של האדם – כאשר יש לו תשובה לשאלה: איפה אתה? מה עשית עד היום? שאלה זו מתייחסת במיוחד לעתיד: מה אתה מתכנן לעשות בחייך? מה אתה רוצה להפיק מן החיים שניתנו לך?
שאלה זו מופיעה פעמים רבות כקינה, כ"אֵיכָה", משום שפעמים רבות כאשר היא מוצגת בפני האדם, זו שאלה קשה עבורו והוא מקונן. פעמים רבות אין לאדם תשובה על השאלה הזו. הוא לא יכול לעמוד בראש מורם ולומר: עשיתי כך וכך, ואני נמצא במקום שבו אני רוצה וצריך להיות.
שאלת "אַיֶּכָּה" הופיעה אצל אדם הראשון כשנשלח מגן עדן. אז החלו הנפילות של בני האדם. גם האדם הפרטי יוצא מגן העדן – מבטן אמו – והוא נשלח אל העולם. חייו הם סדרת של עליות ונפילות. כל החיים מהדהדת סביבו השאלה: "אַיֶּכָּה"? וכל חייו הם תשובה לשאלה זו.
המדרש מלמד, שהשאלה והקינה באות בשני מישורים חשובים.
א. לאדם הפרטי. כאדם הראשון כך כל אדם נשאל את השאלה הזו, וצריך לתת לה תשובה.
ב. חז"ל מדמים את עם ישראל כולו לאדם הראשון, ורואים בשאלה זו ענין ציבורי. עם ישראל כולו נשאל "אַיֶּכָּה", ופעמים שהשאלה באה בצורה של "אֵיכָה". אפילו משה, שראה את ישראל בשלוותם, אמר "אֵיכָה". זוהי "שאלה של עשירים" – עם ישראל נמצא כמעט בשיא מעלתו, ומשה אומר: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם". זו שאלה שעומדת בבסיס החיים של עם ישראל, ותמיד יש לשאול אותה, גם בעת שלוה: האם עם ישראל חי את החיים בצורה הנכונה? האם אנו נמצאים במקום שבו אנו צריכים להימצא?
בזמנים קשים מופיעה השאלה כקינה. איך ירד עם ישראל ממדרגתו העליונה, והוא יושב בדד?
גם אנו חשים לפעמים בשאלה זו, ביחס לחיים של עם ישראל במדינת ישראל. היינו במצב של התקדמות, של אידיאלים, של מסירות נפש. איך ירדנו למצב שבו עם ישראל לא מאמין בכוחותיו ובמהותו, והוא מוכן לוותר על דברים שחשובים לו בעקבות כך? לאן הלך כח העמידה של עם ישראל?
אלו הן שאלות שאנו צריכים לחיות את התשובה עליהן. אין הן מצפות לתשובה סוציולוגית, היסטורית או פסיכולוגית. התשובה באה בדמות החיים שלנו, כאשר את חיים את חיינו בצורה נכונה.
יתכן שהציבור הציוני דתי צריך להיות מודל לתשובה – איך חיים את החיים בצורה נכונה. עלינו לברר לעצמנו איך אנו רוצים לראות את עם חי, חושב ופועל, ולחיות את התשובה לשאלות אלו.
שמא תשובתנו שלנו לשאלת "אַיֶּכָּה", תהיה תשובה טובה גם כלפי הקב"ה, כנציגי הכלל כולו.
גם במישור הפרטי, יש ערך מיוחד לשאלת "אַיֶּכָּה" בימים אלו שקודם תשעה באב. גם בהלכה אנו מוצאים הדרכות לאדם הפרטי, איך הוא צריך להתנהג בימים אלו מול הגויים וכדומה. יש משמעות לימי בין המצרים ולשאלת "אַיֶּכָּה" גם במישור הפרטי. השאלה צריכה להיות בתוכנו, כשם שהיא קיימת בתוך העולם כולו.
שאלת "אַיֶּכָּה" מהדהדת בעולם מזמן אדם הראשון. אולם, התשובה עליה באה עוד לפני השאלה, שהרי "תשובה קדמה לעולם" (פסחים נ"ד ע"א). שני הדברים – השאלה והתשובה – קיימים בתוכנו, ואנו צריכים לחבר ביניהם, ולתת את התשובה לשאלה.
כל התשובות לכל השאלות אינן דבר חדש, איננו צריכים להמציא אותן. הכל נמצא כבר בעולם. התשובה קדמה לעולם והיא נמצאת בתוכנו. יש לכל אדם תשובה ברורה וטובה לשאלת "אַיֶּכָּה", והוא צריך רק לגלות אותה ולחשוף אותה. עליו להקשיב לשאלה ולרצות לענות תשובה. כאשר יש רצון – נמצא את התשובה בתוכנו. כיון שהתשובה קדמה לעולם, הרי שהיא הדבר העמוק ביותר והפועל ביותר. משום כך אנו גם בטוחים שהוא יתגלה.
אנו צריכים לחוש בטחון שיש לנו את התשובה לשאלה: "אַיֶּכָּה". אנו מסוגלים לענות, יש לנו את הכח לחיות את התשובה לשאלה זו. עלינו לגלות את הרצון, להקשיב, ולחבר את השאלה לתשובה שקיימת בתוכנו.
מתוך התשובה לשאלה, הפרטית והכללית, נזכה גם להיגאל במהרה בימינו.