הציץ עליו בעל הבירה
המדרש הראשון על הפרשה עוסק בהתגלותו של ה' לאברהם1:
'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו", ר' יצחק פתח (תהלים מ"ה) 'שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך', אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם, 'ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך', 'ויתאו המלך יפיך', ליפותיך בעולם, 'והשתחוי לו', הוי 'ויאמר ה' אל אברם'.
מהי "בירה אחת דולקת"? נחלקו המפרשים בעניין זה. בעל "עץ יוסף" כתב:
ראה שהבירה נשרפת באש, אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה.
והנמשל: אברהם ראה את העולם הולך ונופל ומדרדר – מבול, פילוג הלשונות ועבודה זרה וכדומה, ונראה היה לו שאין מנהיג לעולם.
בפירוש רש"י למדרש מובא הסבר אחר:
ראה שמים וארץ, ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר, אפשר שהיא דבר גדול כזה בלא מנהיג?!
נבאר את המדרש לאור שתי שיטות אלה.
בלימוד המדרש יש לשאול, על המשפט: "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום". מה מוסיף משפט זה לסיפור?
על פי הביאור ש"בירה דולקת" פירושה "נשרפת" יש להבין מדוע ראה אברהם כך את העולם? אברהם היה "עובר ממקום למקום", מדור לדור בעולם, ונראה היה שהדברים מתנהלים ללא השגחה – חטא אדם הראשון, קין והבל, דור המבול ודור הפלגה, העולם מלא חטאים, רשע ועבודה זרה, הרי הוא כבירה הבוערת באש – ונראה שאין לה מנהיג. לאחר התגלות ה' הבין אברהם שיש מנהיג לבירה, שכל הדורות הם חלק מתהליך המונהג על ידי בורא העולם.
על פי הבנה זו, לא עשה אברהם מעשה שגרם להתגלותו של ה' עליו. לא נתייחד אברהם משאר האנשים בעולם, באמונתו או במעשיו, ואף על פי כן נתגלה אליו ה'.
הבנה זו מתאימה לדברי המהר"ל2:
ולהורות לך כי לא היה התחלת הדביקות מצד הפרט, רק הדביקות הזה דביקות כללי, לא דביקות פרטי, לכך כאשר בחר השם יתברך מתחלה באברהם והוציאו מאור כשדים לתת לו הארץ, כתיב "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". והקשה הר"ם ז"ל, שתימה הוא שלא זכר הכתוב קודם זה שהיה אברהם צדיק, ולכך נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך וממולדתך וגו'", כי בלא זה לא נגלה עליו השכינה ואמר לו "לך מארצך", לכך ראוי היה לכתוב קודם צדקת אברהם. וכמו שתמצא בנח "ונח מצא חן בעיני ה'", ואחר כך כתיב "אלה תולדות נח וגו'", הזכיר קודם צדקת נח קודם שהזכיר שדבר השם יתברך עמו.
אבל לפי הדברים אשר אמרנו לך לא יקשה כלל, כי אצל נח לא היה רק בחירה פרטי, והבחירה הפרטית הוא לפי מה שהוא, והכל הוא לפי מעשה צדקות שלו. אבל באברהם לא היה בחירה פרטית, רק באומה הישראלית, שהם זרעו. שהרי כתיב באותה בחירה (בראשית יב, ב) "ואעשה אותך לגוי גדול", וזה בחירה כללית, ובחירה כמו זאת אין תולה במעשה כלל, ולא בחטא, כי המעשה הוא לפרט.
הבחירה באברהם היתה מפני הסגולה האלוקית אשר בו, ולא מפני מעשיו, ודבר זה מודגש על ידי העובדה שלהתגלות ה' אליו לא קדמו מעשים טובים או אמונה בה'. רק הבחירה באברהם והתגלות ה' אליו, הובילה לאמונתו ולמעשיו הטובים.
כך יש לבאר את הפסוקים הנדרשים3:
שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ.
ה' מתגלה אל אברהם, ואומר לו להטות אזנו אליו, ובכך לשכוח את בית אביו. עד עכשיו היה אברהם חלק מבית אביו, מן העולם האלילי של אותה תקופה, וכעת נדרש אברהם לצאת מעולמו זה, "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". "והשתחוי לו" – יש לאברהם יעוד ותפקיד בעולם, ועליו לגלות את יופיו לבני העולם. שוב אין הוא חלק מכל העולם, אלא הוא נפרד מן העולם, כדי לגלות את יופיו לבני העולם – את האמונה בה'.
על פי הדעה השניה, ראה אברהם את הבירה דולקת – מאירה. אברהם התבונן במחשבתו, חיפש אחר האמת בעולם, והגיע במחשבתו לכך שיש לעולם מנהיג. כך מתאר הרמב"ם את דרכו של אברהם4:
ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים…
התגלות ה' לאברהם היתה תוצאה של חיפושו של אברהם אחר האמת, והבנתו כי לא יתכן שבירה זו תהיה ללא מנהיג. החיפוש אחר האמת מוביל להתגלות ה' – המגלה את האמת השלמה לאדם.
את דברי המדרש "שהיה עובר ממקום למקום" יש לבאר על פי דברי הזוה"ק5:
ובשעה שיצאו מה כתוב בהם, "ללכת ארצה כנען", כי רצונם היה ללכת לשם. מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו. בוא וראה שכך הוא, כי כיון שכתוב "ללכת ארצה כנען", מיד כתוב, "ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו'". ומִטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך…
התגלות של ה' לאברהם והציווי "לך לך", באו לאחר שאברהם יצא מעצמו אל ארץ כנען. לאחר שהיה אברהם עובר ממקום למקום, שואל וחוקר ומחפש – התגלה אליו הקב"ה, שכן התגלות ה' מגיעה לאדם המחפש את האמת ועמל לדעתה. הבא ליטהר מסייעין לו.
אף הפסוקים אותם דורש המדרש מתבארים לאור הבנה זו.
ה' מתגלה לאברהם, ואומר לו: "הטי אזנך, ושכחי עמך ובית אביך". עד עכשיו חקרת את העולם בדרך מחשבתית-פילוסופית, ועליך לשכוח דרך זו. כעת אתה עולה לדרך חדשה – דרך ההתגלות, ואין מקום יותר לחקירותיך. שיא דרכו של אברהם הוא "והשתחווי לו", הקישור שלו לקב"ה, שבא לידי ביטוי בהתגלות ה', וזהו סיום המדרש: "והשתחווי לו – הוי 'ויאמר ה' אל אברם'".
כל התהליך שעבר אברהם מעצמו הגיע לשיאו בהתקיימות "ויאמר ה' אל אברם", בהתגלות ה' אליו.
1 בראשית רבה פרשה ל"ט, א'.
2 נצח ישראל פרק י"א.
3 תהילים מ"ה, י"א-י"ב.
4 הלכות עבודת כוכבים פרק א' ה"ב-ג'.
5 ח"ב, ע"ז ע"ב – ע"ח ע"א, בתרגום.