תהיה טוב – תראה טוב

שמה של הפרשה, "וירא", מעורר לעיין בעניינה של הראיה.
חז"ל במדרש עומדים על משמעות עניין זה¹:

"וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו", אמר ר' איבו (תהלים ס"ט) "תחשכנה עיניהם" של רשעים "מראות", לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם, הדא הוא דכתיב (בראשית ו') "ויראו בני האלהים את בנות האדם", (בראשית ט') "וירא חם אבי כנען", (בראשית כ"ח) "וירא עשו כי רעות בנות כנען", (במדבר כ"ב) "וירא בלק בן צפור", (במדבר כ"ד) "וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל", "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו". אבל מראית עיניהם של צדיקים תאר לפי שמראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה העליונה, הדא הוא דכתיב (בראשית י"ח) "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים", (בראשית כ"ב) "וירא והנה איל", (בראשית כ"ט) "וירא והנה באר בשדה", (שמות ג') "וירא והנה הסנה", (במדבר כ"ה) "וירא פנחס", לפיכך הם שמחים במראית עיניהם שנאמר (תהלים ק"ז) "יראו ישרים וישמחו".

באופן דומה דרשו בזוה"ק, על הפסוק²:

אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.

וכך אמרו³:

וכי לא ידע הקב"ה, שהוא אמר: "ארדה נא ואראה", והרי הכל גלוי לפניו? אלא "ארדה נא" – ממדרגת הרחמים למדרגת הדין, וזו הירידה. "ואראה" – ראיה זו היא להשגיח עליהם באיזה דין ידון אותם. מצאנו ראיה לטוב ומצאנו ראיה לרע. ראיה לטוב, שכתוב: "וירא אלהים את בני ישראל וידע", ראיה לרע, שכתוב: "ארדה נא ואראה"…

יש ראיה של צדיקים, ויש ראיה של רשעים. יש ראיה לטוב, ויש ראיה לרע.
הראיה תלויה באישיותו של האדם, ואין היא מפגש מקרי של גלי האור הבאים מן המציאות אל עינו של האדם.
דבר זה התבאר בהרחבה ובעומק בדבריו של הרמח"ל⁴:

וכדי שתבין זה הדבר היטב אפרש לך ענין החכמה והידיעה מה היא. הנשמה היא שכל שטבעה להשכיל. והענין הוא, כי אין יש דבר בכל הבריאה שאין חלק בנשמה כנגדה, וצריך שיהיה קשר בין חלקי הנשמה לבריאה. וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים הדברים בעצמה, והוא כי בהשכילה על דבר אחד, הנה הדבר ההוא ודאי הוא נשרש בה כבר כמ"ש. רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה בצורתה, אין השורש ההוא שלם בה. וכשראתה אותו אז מצטיירת בה הצורה ההיא ממש, היינו באותו הכח שבה, שהוא שורש לדבר ההוא. ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו, להיותו מצויר בה. וזה כי הפרטים הם חלקי הכלל, והנשמה בה מושרש הכל, הכלל והפרט. והנה בכל פרט שתראה, תסתכל עליו עד שתדבקהו. ועד שאינה משגת, הוא כמו שיש איזה מניעה לפני עיניו שאינו יכול לראות, כך אינה רואה באמת הדבר ההוא…
ונמצא שיש בנשמה כח רואה את הכל, לכל אשר תשים פניה להסתכל שם, ואם לא היה לה מונע תראנו, ויצטיירו בה. וראית העין גם כן בדרך זה הוא, כי הנשמה בכח הבנתה הזאת מתפשטת דרך בקיעת העין ורואה ומציירת. אך באמצע נפסק הציור, והיינו כי בשובה להצטייר במקומה, תפגע בעין ותעבור דרך שם, ואז לא יהיה הציור אלא גשמי. שאם לא היה העין שם, היה יכול להצטייר אפילו כל דבר רוחני. אך מפני שעברה דרך העין, מה שהוא רוחני נשאר לחוץ. ונמצא שהנשמה מתפשטת דרך בקיעת העין, וחוזרת לשרשה דרך העין עצמו, ושם נעשה הציור.

הראיה מתחילה מן הנשמה, ולא מהעין. הנשמה כוללת את כל המציאות, בצורה גולמית. כאשר הנשמה רואה, היא רואה את מה שיש בתוכה, ומתוכו היא שולחת אל המציאות את כח הראיה הגנוז בה. וכשהראיה חוזרת אל העין – האדם רואה. הנשמה רואה יותר מאשר את הצורה הגשמית של הדבר, אך העין "מסננת" את הצד הרוחני, שאותו איננה יכולה לקלוט, וכך אנו רואים את הצד הגשמי בלבד.
המעיין בדברים יראה כי הבנה עמוקה זו של הראיה מוכרחת. אין אדם יכול להגדיר לעצמו מה הוא רואה, אם אין הדבר נמצא אצלו בצורה גולמית. כיצד יודע האדם מה הוא רואה? מתוך שקיים בו שורשו של הדבר. המפגש של הדבר במציאות עם שורשו הנמצא בנשמה – מגדיר לאדם את אשר הוא רואה.
בשם הבעש"ט אומרים, שכל אשר אדם רואה – מן השמים הראו לו זאת. אדם הרואה את חברו עובר עברה, צריך לתקן בעצמו את שורשה של עברה זו, שעל כן הראו לו זאת מן השמים. דבריו קרובים לדברי רמח"ל. ללא שיש באדם שורש של דברים אלה – אין הוא רואה אותם. הראיה מלמדת כי הדבר נמצא בצורה גולמית בנפשו של האדם, והיא מוציאה אל הפועל את הדבר הגולמי.

מובן, אם כן, מדוע יש הבדל בין "וירא המן", ובין "וישא עיניו וירא". הראיה של האדם תלויה באישיותו. שני אנשים המסתכלים על מציאות זהה – יראו שני דברים שונים, בהתאם לאישיותם ולדברים היוצאים אל הפועל מנשמתם.
כך גם ביחס לקב"ה. הראיה בה מביט הקב"ה על העולם – היא המידה בה הוא דן את העולם. לסדום זהו מבט של רע, הנובע ממעשיהם הרעים, ועל כן הוא פועל דין, ובמצרים ראה ה' את ישראל, והראיה עצמה פעלה גאולה. הראיה עצמה, היא הפועלת את הנהגתו של הקב"ה את העולם.

---

¹ אסתר רבה פרשה ז', ט'.
² בראשית י"ח, כ"א.
³ ח"א, ק"ה ע"ב, בתרגום.
⁴ אדיר במרום עמ' רע"ד והלאה.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *