כל אדם קורא כדרכו
המדרש הראשון של הפרשה דורש1:
'וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל' כתיב (תהלים יח) 'ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני'. 'ותתן לי מגן ישעך' זה אברהם, 'וימינך תסעדני' בכבשן האש ברעבון ובמלכים, 'וענותך תרבני' מה ענוה הרבה הקב"ה לאברהם, שהיה יושב והשכינה עומדת, הדא הוא דכתיב 'וירא אליו ה".
המפרשים מפנים לאגדת בראשית2, שם הנוסח ברור יותר:
התחיל אברהם לקלס ואומר 'ותתן לי מגן ישעך' כשרדפתי את המלכים שנאמר 'אל תירא אברם אנכי מגן לך' (בראשית טו א). 'וימינך תסעדני' כשאחזת בימיני והייתי חותך את הערלה 'וענותך תרבני' שאני יושב ואתה עומד.
נראה, שהמדרש מתמקד בביטוי "והוא יושב פתח האוהל", ועומד על העובדה שאברהם יושב בעת התגלות ה' אליו.
ננסה לבאר ענין זה, על פי מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל3.
בית שמאי אומרים, בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו, שנאמר (דברים ו') 'ובשכבך ובקומך'. ובית הלל אומרים, כל אדם קורא כדרכו, שנאמר 'ובלכתך בדרך'. אם כן, למה נאמר 'ובשכבך ובקומך', בשעה שבני אדם שוכבים, ובשעה שבני אדם עומדים. אמר רבי טרפון, אני הייתי בא בדרך, והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
בצורה פשוטה, "כל אדם קורא כדרכו", הכוונה היא שקורא באיזו דרך שרוצה. אולם, אם כך קשה, מדוע אמרו חכמים לר' טרפון שהוא עבר על דברי בית הלל, הרי הם בית הלל אינם אוסרים לקרוא בשכיבה, אלא מתירים דרכים נוספות?!
נראה, שיש להעמיק במחלוקת זו.
לדעת בית שמאי, אין אדם יכול לקרוא קריאת שמע כדרכו. דרכו של אדם, שגרת החיים שהוא מצוי בה, מנוגדת לקבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע. יש לצאת מן המצב הרגיל, ולהיות במצב מיוחד – עמידה או שכיבה – כדי לקבל עול מלכות שמים בצורה מלאה.
בית הלל סוברים, ש"כל אדם קורא כדרכו". אין צורך במעשים מיוחדים וחריגים וביציאה מן הדרך הרגילה בה הולך האדם. ניתן להיות בדרך – וכך לקבל עול מלכות שמים. אף שגרת החיים של האדם היא חלק מיחוד ה', וקריאת שמע כדרכו מגלה את הקדושה שבחיים. זהו עומק הפסוק4:
והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
קריאת שמע – קבלת עול מלכות שמים – מקיפה את כל חייו של האדם.
לדעת בית שמאי יש לצאת מן החיים כדי להתקדש ולקבל עול מלכות שמים, ולדעת בית הלל יש לקבל עול מלכות שמים בתוך החיים ובתוך הדרך, שגם בהם יש יכולת לגלות את מלכותו יתברך.
נראה, שדרכם של בית הלל מתאימה להבנת ישיבתו של אברהם. לאחר ברית המילה היה אברהם בדרגה כזו, שלא היה צריך לצאת מן החיים כדי לקבל פני שכינה, אלא בתוך מהלך החיים הרגיל היתה השכינה מופיעה. אברהם אינו עושה מעשה חריג כדי לזכות לכך שה' יתגלה אליו. בכל עת ובכל מצב הוא ראוי לכך, שכן כל חייו הם במדרגה עליונה זו.
זהו השיא שאליו הגיע אברהם, לאחר המדרגות הרבות שעבר עד לברית המילה. בתחילה נאמר: "ותתן לי מגן ישעך" – "אנכי מגן לך" – אברהם מקבל הגנה מפני הכוחות המתנגדים לו, שלא יפריעו לו בדרכו. בשלב הבא מקבל אברהם סיוע – "וימינך תסעדני" – "חסד ה' משפיע עליו טובה ועזרה. השלב הבא כולל לא רק הגנה בזמנים מיוחדים, ולא רק סיוע בזמנים הנצרכים לכך, אלא החיים עצמם בכל מהלכם מקושרים אל הקב"ה.
על כן אין אברהם עומד או יוצא מהאוהל, אלא נשאר במקומו – וזוכה לקבל פני שכינה.
אף הפסוק "וענוותך תרבני" מובן, שכן גישה זו גורמת לריבוי של הופעת שם ה' בעולם.
שם ה' אינו מופיע רק בזמנים מסוימים ובמצבים מסוימים, אלא "כדרכו" בכל דרך ובכל מצב. דבר זה מלמד על דרכו של האדם, שכולה ראויה להופעת שם ה'.
בכל עת ובכל מצב יכול האדם לקבל עול מלכות שמים ופני שכינה, ועליו לחיות כך שדרכו תהיה ראויה למעלה זו.
הדרך שסלל אברהם אבינו ומופיעה בדברי בית הלל, קוראת לאדם מישראל להופיע שם שמים בכל דרכיו ומעשיו, ולחיות כך שדרכו תהיה ראויה להופעת שם שמים.
1 בראשית רבה פרשה מ"ח, א'. בשנה זו אנו משתדלים לעסוק בכל שבוע במדרש הראשון על הפרשה.
2 פרק י"ט.
3 ברכות פ"א מ"ג.
4 דברים ו', ו'-ז'.