העבר אין
במדרש הראשון על הפרשה מובא1:
'ויהיו חיי שרה מאה שנה'. (תהלים ל"ז) 'יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה', כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים, בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא. דבר אחר 'יודע ה' ימי תמימים', זו שרה שהיתה תמימה במעשיה. אמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימה. 'ונחלתם לעולם תהיה', שנאמר 'ויהיו חיי שרה', מה צורך לומר 'שני חיי שרה' באחרונה, לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.
"כשם שהם תמימים כך שנותם תמימים". שנה היא מלשון שינוי. התמימות היא שלמות שאיננה נתונה לשינויים. הכיצד, אם כן, "שנותם תמימים"? זהו ביטוי שיש בו סתירה פנימית.
מי שאיננו תמים, שאיננו שלם בכל דרכיו ומעשיו, הרי שהוא נתון להשפעות מן החוץ – החיים ומקריהם, עולם החומר ומשיכתו, אלו הם דברים המשפיעים על האדם, ועל כן שנותיו אינן תמימות – שנותיו נתונות לשינויים ולהשפעות מן העולם.
הצדיקים הם תמימים, שלמים, ומתוך כך אינם מושפעים מן העולם החיצוני, ועל כן שנותם תמימות. אין בחייהם שינויים, נפילות וסיבוכים, אלא שלמות תמימה, ללא שינוי.
לא החיים שולטים בצדיקים ומובילים אותם, אלא הם שולטים על החיים. "הרשעים – הם ברשות ליבם, הצדיקים – ליבם ברשותם"2, הצדיקים שולטים על הלב ועל החיים, ואינם נשלטים ומושפעים מדברים זרים וחיצוניים, ואילו הרשעים מושפעים ונשלטים, ואינם שולטים בחייהם.
על כן גם לא היה שינוי בחייה של שרה – "בת מאה כבת עשרים, בת עשרים כבת שבע". הן לחטא והן לנוי, הן מצד החיים עצמם ומקריהם הגורמים לשינויים בנוי, והן מצד החומר והשפעתו הגורם לחטא – שרה שלטה על החיים ולא נשלטה על ידם.
יש להשוות בין הפסוק אותו מביא המדרש: "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה", לפסוק נוסף3: "יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד". דרך שה' איננו יודע אותה – היא אובדת מעצמה, שכן אין היא מחוברת למגמה האלוקית של הבריאה, וממילא היא נפרדת ומנותקת, ועל כן סופה להיאבד. "יתפרדו כל פועלי און"4.
ה' יודע דרך צדיקים, שכן היא זורמת עם הזרימה האלוקית של העולם ומחוברת אל תכליתו.
כך גם ימי תמימים. בנוהג שבעולם, הימים עוברים ונעלמים. "העבר אין". אולם, ימיהם של הצדיקים – "לעולם תהיה", יש להם הויה נצחית וקיום נצחי, מתוך שה' יודע אותם – מתוך שהם מחוברים למגמה האלוקית של העולם.
נראה, שהמדרש עומד על הביטוי המיוחד: "ויהיו חיי שרה".
כפי שביארנו כמה פעמים, בדרך הדרש מתייחסים לביטוי כעומד לעצמו, שלא על פי ההקשר הסיפורי, ודורשים את המובן מן הביטוי לעצמו, ולא רק מן הסיפור בכללו.
כך גם כאן. "ויהיו חיי שרה" הוא ביטוי שיש לו מובן בפני עצמו – לחייה של שרה יש הויה וקיום נצחיים, "בעולם הזה ובעולם הבא". ימיהם של צדיקים אינם עוברים ונעלמים, אלא קיימים לעולם, והשפעתם נשארת לנצח.
מתוך ש"יודע ה' ימי תמימים", הרי שהימים עצמם אינם נעלמים אלא נשארים בהוויית העולם הנצחית – "ונחלתם לעולם תהיה".
1 בראשית רבה פרשה נ"ח, א'. בשנה זו נשתדל לעסוק בכל שבוע במדרש הראשון על הפרשה.
2 אסתר רבה פרשה י', ג'.
3 תהילים א', ו'.
4 תהילים צ"ב, י'.