מודעות עצמית 2 – "אחור וקדם צרתני"

בין תיאורי יצירת האדם המופיעים במזמור קל"ט בתהילים מופיע הפס' הבא¹:

אחור וקדם צרתני…

כלומר – האדם נברא בשני כיוונים, קדם ואחור, וכפי שמכנים זאת חז"ל²:

"וייצר" – למה ב' יודין? אלא אחת כנגד פרצוף פניו ואחת כנגד פרצוף של אחריו.

פרצוף פניו הוא הפרצוף הכולל את החושים: ראיה, שמיעה, ואת הריח והדיבור, והצד חסר החושים הוא הנקרא אחור.
למרות שאילו היו חושים לאדם משני צדדיו היה זה למועיל, כפי הבנתנו הפשוטה, בכל זאת נברא האדם בצורה כזו שיש בו שני פרצופים, והם נבדלים זה מזה³.
בדברי רבותינו מצאנו שלש בחינות שונות למשמעות של פרצוף פנים ופרצוף אחור.

א. כתב הרמח"ל⁴:

האדם יש בחוקו להיות החושים בפניו. והעיקר כי פנים מלשון פניה, והוא מה שפונה אל האחרים… ולכן יש באדם מה שהוא לפי עצמו, ומה שהוא לפנות להאיר, והם הגוף והפנים…

לכל אדם ישנן שתי צורות בהן הוא פועל. צורה אחת בה הוא נפגש עם העולם, משפיע על העולם ומקבל ממנו, וזו בחינת פנים, בה פעילים החושים, הקולטים ומשפיעים. הצורה השניה בה הוא חי לעצמו, מסתגר ומתבודד עם עולמו הפנימי ואיננו בקשר עם העולם, וזו בחינת אחור.
כיון שנברא האדם פנים ואחור, בשני פרצופים, הרי שעליו לפעול בשתי בחינות אלו. ישנם זמנים בהם על האדם להאיר פנים אל העולם, לקבל מן העולם ולהשפיע עליו, לפעול כלפי הסובב אותו וכו', וישנם זמנים בהם על האדם "לסגור מדפים", לנתק מגע, להתבודד עם עצמו ולבחון את עולמו הפנימי.

ב. כתב ר' נחמן מברסלב⁵:

כתיב (תהלים קל"ט): "אחור וקדם צרתני". כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות, והשכל הזה מכונה בשם 'אחור'; ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה, אלא על ידי שפע אלקי, וזה מכונה בשם 'קדם', בשם פנים…. נמצא על ידי שפע אלקי, שהשכל נשפע לאדם במהירות, שאין צריך להשתמש בשום הקדמה, על ידי זאת המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה.
אבל להגיע לבחינת שפע אלקי הנ"ל, אי אפשר לבוא לזה, אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו, והן הן מאירין לו שפע אלקי הנ"ל… כי הפה והחטם והעינים והאזנים תלויים במח, והן מעוררין את המח שיהיה בבחינת קדם, בבחינת פנים.

בדרך רגילה, אדם איננו נפגש בצורה ישירה עם השפע האלוקי, אלא הוא יודע שהוא קיים, והוא מקבל אותו בצורה עקיפה, דרך כלים נוספים. זוהי בחינת אחור.
האדם המקדש את חושיו, הנמצאים בפניו, את ראייתו, שמיעתו, דיבורו וריחו⁶ זוכה להיפגש עם השפע האלוקי בבחינת פנים – פגישה ישירה, ללא הקדמות.
נראה שגם בחייו המעשיים של האדם ניתן לראות שתי בחינות אלה.
ישנם דברים, בהם אנו מסקנה של הקדמות רבות – דברים שירשנו מהדורות הקודמים, תכונות שנולדנו איתן וכדו'. ישנם דברים אחרים, בהם האדם הוא בבחינת פנים, בבחינת קדם – דברים שהוא יוצר ומחדש, ואינם רק תוצאה של דברים שקדמו לו.
עלינו להיות מודעים לכוחות הנפש שלנו, לתכונותינו ולמעשינו, ולדעת איזה מהם הם בחינת אחור, ואיזה בחינת פנים, על מנת שנדע לפעול בכל אחד מהם כראוי.
ג. כתב הרב קוק זצ"ל⁷:

אי אפשר לאדם להפרד מדבקות האלהית, ואי אפשר לכנסת ישראל להפרר מצור ישעה אור ד' אלהי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה. על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך". החזיון מתגלה ביחושה של התורה אל האומה, שהחיבור הטבעי הולך ומתפרד ע"י הנסירה התרדמית, וגמר הנסירה הוא תוכן הבנין, המביא לאחדות משוכללת, ותורה חוזרת ללומדיה, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך.

הקשר הראשוני בין האדם לאלוקיו ובין איש לאשתו היה קשר של גב לגב – אמנם קשר חזק, שאיננו נפרד, אך היה זה קשר של הכרח. ההפרדה בין הדבקים גורמת אמנם ריחוק, אך ריחוק זה מאפשר קשר הנובע מבחירה, קשר פנים אל פנים. האחור מבטא את ההכרח, והפנים את הבחירה.
בניגוד למקורות הקודמים, על פי הסברו של הרב עלינו להתנתק מהאחור ולאחוז רק בפנים. אין לנו לחיות רק מתוך הכרח של "על כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת". עלינו לבחור בחיים, לבחור את מעשינו ואת מקומנו.
לדוגמא, אל לנו להיות דתיים רק מכיון שנולדנו למשפחה דתית, והכרח חיים זה מוביל אותנו למוסדות חינוך מסוימים, למקום מגורים מסוים וכדו'. עלינו להפוך את חיינו לחיים בבחירה – לברר את דרכינו, להסיר את הרע ולחזק את הטוב, ליזום ולא להיות רק מושפעים ומגיבים.
יחודו של האדם הוא בכח הבחירה שלו, המבדיל אותו מן הבהמה החיה חיי הכרח.

"ובחרת בחיים"!

---

¹ פס' ה'.
² אותיות דר' עקיבא.
³ יש להעיר, שבפנימיות התורה מכנים את הבחינה העליונה "אדם קדמון", מלשון קדם, ואת הבחינה התחתונה "סיטרא אחרא" – מלשון אחור.
⁴ שערי רמח"ל עמ' שס"ד, ע"פ קל"ח פתחי חכמה, פתח ל"ב.
⁵ ליקוטי מוהר"ן מהדורא קמא סימן כ"א.
⁶ עי' ערפילי טוהר עמ' כ"ג, בדברי הרב לגבי בתי ע"ז, מהי משמעות קדושת חוש הריח, בחינת "והריחו ביראת ה'". גם בחוש הריח ניתן להגיע לקדושה ולהבחנה בין טוב לרע.
⁷ אורות ישראל א', י"ג.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *