כתבנו בספר חיים טובים (מוסר)

ישנו מדרש¹ המוזכר בבית מדרשנו פעמים רבות, וכדרכם של דברי תורה, בכל עיון מוצאים בהם טעם חדש:

א"ר יצחק בר מריון בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית ל"ז) "וישמע ראובן ויצילהו מידם" בכתפו היה מוליכו אצל אביו ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך" בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו ואלו היה יודע בעז שהקב"ה מכתיב עליו "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר" עגלות מפוטמות היה מאכילה ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח והקדוש ב"ה חותם על ידיהם הה"ד (מלאכי ג') "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'".

המדרש מתייחס למושג כתיבה, הקשור בקשר הדוק לראש השנה – לבקשתנו להכתב בספר החיים – ויש לעיין בדבריו.
ראשית עלינו להבין, כי יש להשתחרר מהדמיונות אותם דמיינו כאשר שמענו בגן על ספר החיים וכדו'. פעמים שאדם ממשיך להבין את המושגים הרוחניים באותה צורה בה נפגש עימם לראשונה, ואינו יכול להעמיק בהם. ננסה, דרך עיון במדרש, להעמיק את הבנתנו.
"ואלו היה יודע בעז שהקב"ה מכתיב עליו… עגלות מפוטמות היה מאכילה".
ההבנה הפשטנית היא, שאדם היודע שמעשיו הולכים להתפרסם, משקיע הרבה כדי הדברים יראו טוב. אינו דומה אירוע המצולם בטלויזיה לאירוע שאיננו מצולם, ודרכם של בריות להתנהג אחרת בסיטואציות כאלו.
מובן שאין זו כוונת חז"ל במדרש, הפותח בהדרכה: "שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלב שלם".
נראה שכוונת חז"ל היא, שאילו בועז היה יודע שהרגע הזה של פגישתו עם רות, בונה את מלכות ישראל, מדוד המלך ועד המלך המשיח, אם היה מבין את המשמעות האדירה של הרגע הזה לנצח נצחים, שהיא הגורמת את כתיבתו על ידי הנביא, היה בועז מתנהג אחרת. עגלים פטומות הן הביטוי לעצמת הרגש של בועז, אילו היה יודע…
על כן מדריכים חז"ל: אם אדם עושה מצוה – יעשנה בלב שלם. לכל רגע, לכל מעשה, יש להתייחס כאילו הוא משפיע על העולם, כאילו השלכותיו הן נצחיות.
זוהי משמעות הכתיבה של מעשי האדם: הרושם שהדבר מטביע במציאות. ישנם מעשים רגילים ושגרתיים, שאם נעשה אותם בלבב שלם ומתוך עוצמה, הם יטביעו את חותמם על המציאות, הם ייכתבו בספר החיים.
כאשר אנו מתפללים: "כתבנו בספר החיים טובים" אנו מבקשים שמעשינו ישפיעו על העולם. שלא נחלוף בעולם ללא זכר וללא רושם, אלא שיהיה לנו חלק בעיצוב העולם ובהתקדמותו אל תכליתו.
לאור אירועי השבוע האחרון² הדברים מקבלים משנה תוקף.
מספר אנשים מצומצם מאד, כ-15 איש, הפכו את העולם.
ניתן ללמוד מכאן בצורה בולטת, כיצד מספר מועט של אנשים יכול, בהחלטה אמיצה ונועזת, לשנות את העולם. ליצור מצב שמשנה את ההסתכלות של האנשים, את צורת החשיבה שלהם ואף את כל חייהם של עשרות-אלפי אנשים. ומידה טובה גדולה ממידת פורענות אחת לחמש מאות.
וכאן הבן שואל. האם באמת אני יכול לשנות ולפעול ולהשפיע על העולם? אמנם יש דוגמאות של מספר מועט של אנשים שעשו מהפכות ושינוי סדרי בראשית. אלו הם חריגות מן הסדר.
ותשובתנו אמנם כן! העולם איננו דרמטי כל כך בדרך התפתחותו. גאולתו של עולם וגאולתן של ישראל קמעא קמעא, לאט לאט, היא מתקדמת והולכת.
הסיבה לכך טמונה בעומק המציאות.
העולם נברא להיות טוב. "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". והטוב צריך להיות חלק בלתי נפרד מהווייתנו. הוא עצם חיינו. הטוב בא בצורה התפתחותית, כדי שנעכל אותו אל תוכנו.
מאורעות חד פעמיים גדולים ככל שיהיו הם חריגים במציאות. גם הם מתעכלים בנפשות בני האדם במשך זמן ארוך והופכים בכך להיות קנין לעולם.
הטוב נראה שיגרתי ומתאים לזרימת המציאות ועל כן באה השאלה כיצד נשפיע, כיצד באמת נעשה מצוה בלב שלם מתוך ידיעה שהיא בונה עולם ומלואו.
ישנה איגרת של הרב קוק זצ"ל³ שנראה שעונה לשאלה דומה ששאל ד"ר משה זיידל את הרב:

ואתה יקירי אם קובל אתה מה עשית להביא את הרגע המאושר, הרבה עשית, אשיבך, והרבה יותר מזה עוד תעשה בעזרת אל למושעות, בהיותך בן נאמן לעם ד' שומר את דבר ד' בהליכות חייך, ברגשי לבבך ובחפץ רוחך. הלא בזה אמצת וחזקת חלק אחוז מנשמת האומה, וכל חוג ההשפעה שלך הלא אור זוהר אור הקודש של חיי עולם מלאת. וסגולת האומה הנפלאה העומדת לנס בדבר ד' אשר עמה חזקת, ובזה נתת עז לישראל, ומכון להכשרת ברכת ד' על עמו, אשר בגללה תנחת השפעה האלהית העליונה להגלות במערכות התולדה, להסבת חפצי עמים, ונטיות מלכי ארץ וסגניה, להכיר את הזכות הרשמית לחיי עם עולם על אדמת קדשו.

הרב מתאר את החיים השגרתיים שלנו, של שמירת התורה והמצוות, במילים גדולות ונשגבות. כל אחד מישראל הוא חלק מנשמת האומה, ולכן מעשיו משפיעים על האומה וממילא על העולם כולו.
על כן כל אחד אשר חי את חייו בצורה נכונה, המביא לידי ביטוי את היותו חלק מנשמת האומה, פועל בכך גדולות ונצורות ועליו לחוש שכל רגע וכל מעשה שלו משפיעים על דרכו של העולם כולו.

ראש השנה הוא, מצד אחד, יום פרטי. כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, וכל אחד נידון על מעשיו. אך זהו גם יום המלכת ה' על כל העולם, ועלינו לחוש את היותנו ביטוי לנשמת האומה כולה.
זוהי הכתיבה בספר החיים, בספר הבריאה מראשיתה ועד תכליתה. אנו מבקשים להכתב בספר זה, לא להיעקר מהספר, ושמעשינו לא יהיו עקרים אלא ישאו פירות לעולם כולו.
ככל שנבין יותר את חשיבותם של מעשינו, כך הדברים יפעלו ברכה רבה בעולם כולו.

שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה בספר החיים.

---

¹ רות רבה פרשה ה', ו'.
² שיחה זו ניתנה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בארה"ב.
³ אגרות הראי"ה ג', אגרת תתע"א.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *