פרק ט"ו – מלכי ישראל האחרונים

שמע , סיכם וערך : חגי לב – מעלות

(ח) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים: (ט) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (י) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ וַיַּכֵּהוּ קָבָלְעָם וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: (יא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי זְכַרְיָה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (יב) הוּא דְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל יֵהוּא לֵאמֹר בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי כֵן:

זכריה מולך פרק זמן קצר ואעפ"כ כתוב עליו שעשה הרע בעיני ה'. אלא שעשיית הרע בעיני ה' פירושו בספר מלכים הפשוט הוא אי הסרת העגלים. אי הסרתם נחשבת הרע בעיני ה'.

"בְּנֵי רְבִיעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל וַיְהִי כֵן" – הבטחה זאת ניתנה ליהוא בשכר המהפכה שעשה בהשמדת הבעל מישראל אעפ"כ בסוף ימיו של יהוא אנו מוצאים עליו פסוקים קשים. ואכן ההערכה והביקורת על מעשי יהוא כרוכים זה בזה:

"וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל: (כט) רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר יֵהוּא מֵאַחֲרֵיהֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בֵּית אֵל וַאֲשֶׁר בְּדָן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יֵהוּא יַעַן אֲשֶׁר הֱטִיבֹתָ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי עָשִׂיתָ לְבֵית אַחְאָב בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל: (לא) וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:" ( מלכים ב' , י' , כח – לא)

מדוע דווקא כאן מציין הפסוק את קיום הבטחת ה' על בני רביעים ? זה אינו מקום חגיגי כ"כ?
בשעתו ציינו שהביטוי 'בני רביעים' הוא ביטוי המוכר במידות הנקמה של הקב"ה.
כך נראה הדבר גם כאן שהבטחת ה' ליהוא אמנם התקיימה אבל בהזעפת פנים מולו , מחמת הרע בעיני ה' שעשה. הכאת שלום בן יבש את זכריה מזכירה לכולם שלא לחינם נלקחה מלכות באופן הזה מבית יהוא!

(יג) שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ מָלַךְ בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לְעֻזִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ יֶרַח יָמִים בְּשֹׁמְרוֹן: (יד) וַיַּעַל מְנַחֵם בֶּן גָּדִי מִתִּרְצָה וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת שַׁלּוּם בֶּן יָבֵישׁ בְּשֹׁמְרוֹן וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: (טו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי שַׁלּוּם וְקִשְׁרוֹ אֲשֶׁר קָשָׁר הִנָּם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(טז) אָז יַכֶּה מְנַחֵם אֶת תִּפְסַח וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִתִּרְצָה כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ אֵת כָּל הֶהָרוֹתֶיהָ בִּקֵּעַ: פ
(יז) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ מְנַחֵם בֶּן גָּדִי עַל יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים בְּשֹׁמְרוֹן: (יח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל יָמָיו: (יט) בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ: (כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ: (כא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַחֵם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: (כב) וַיִּשְׁכַּב מְנַחֵם עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ פְּקַחְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כג) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פְּקַחְיָה בֶן מְנַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם: (כד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מֵחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו: (כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְּקַחְיָה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כז) בִּשְׁנַת חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לַעֲזַרְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים שָׁנָה: (כח) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִן חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל: (כט) בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה: (ל) וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה: (לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי פֶקַח וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ

הושע בן אלה הוא המלך האחרון של שושלת ישראל. הדבר הזה מעורר תמיהה רבה.
עיין הושע א', א:

"(א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל"

מדוע מוזכר מחד ברשימת מלכי יהודה עד המלך חזקיהו ומאידך במלכי ישראל נעצרים בירבעם בן יואש ולא ממשיכים עד להושע בן אלה ? !
בתלמוד ירושלמי הוריות פרק ג' מוזכר ביטוי מאד מעניין: הדיון שם הוא בדבר חטאת שמביא המלך. התלמוד דן שם מיהו בכלל הגדרת מלך ובין דבריו: "אחרי ירבעם בן יואש – מכאן ואילך בליסטיא (=בליסטות) היו לוקחים אותה ". כלומר: במובן מסוים הנבואה לא מקבלת את הלגיטימיות של ממלכת ישראל לאחר ירבעם בן יואש!

מלכים ב' פרק יד': "(כז) וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ:"

כלומר: משמע שבשלב זה כבר היה ראי להשמיד את ממלכת ישראל מחמת מעשיהם אלא שהושיעם ביד ירבעם בן יואש "(כו) כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל:". אבל מכאן ואילך אין עוד , והמלך הבא זכריה בן יואש מולך רק כדי שתושלם השבועה לבית יהוא "בְּנֵי רְבִעִים יֵשְׁבוּ לְךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל"

הושע פרק ח' יש הד לתפישה זו:

"(א) אֶל חִכְּךָ שֹׁפָר כַּנֶּשֶׁר עַל בֵּית ה' יַעַן עָבְרוּ בְרִיתִי וְעַל תּוֹרָתִי פָּשָׁעוּ: (ב) לִי יִזְעָקוּ אֱלֹהַי יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל: (ג) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ: (ד) הֵם הִמְלִיכוּ וְלֹא מִמֶּנִּי הֵשִׂירוּ וְלֹא יָדָעְתִּי כַּסְפָּם וּזְהָבָם עָשׂוּ לָהֶם עֲצַבִּים לְמַעַן יִכָּרֵת"

ישראל העמידו מלכים ומינו שרים ולא ממני ! אין הסכמה משמים להתמשכות המלכות בישראל !
צריך להבין מדוע? והרי עשיית הרע בעיני ה' אינה חדשה במלכי ישראל האחרונים.
הרושם הוא שמאחורי הקשרים והמרידות של תקופה אחרונה זו הם מתח ומרידות הדדיות בין החלק המערבי לחלק המזרחי של הירדן !

שלום בן יבש – כנראה שיבש הוא שם המקום (ואולי שם האב ושם המקום אחד מהם – מצוי בתנ"ך). מכה את זכריה ומחזיק מעמד ירח ימים בלבד בעבר הירדן המערבי , בעיר שומרון.
כי מיד אחריו מורד בו מנחם בן גדי מתרצה ומולך תחתיו.
מנחם בן גדי מחזיק יחסית זמן רב מסיבה פשוטה: "(יט) בָּא פוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל הָאָרֶץ וַיִּתֵּן מְנַחֵם לְפוּל אֶלֶף כִּכַּר כָּסֶף לִהְיוֹת יָדָיו אִתּוֹ לְהַחֲזִיק הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ: (כ) וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת הַכֶּסֶף עַל יִשְׂרָאֵל עַל כָּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לָתֵת לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים כֶּסֶף לְאִישׁ אֶחָד וַיָּשָׁב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עָמַד שָׁם בָּאָרֶץ: "
המלך האשורי הגדול הוא נותן את הכוח לשלוט. המשמעות היא: איבוד העצמאות.
(הערה: אפשר להסביר שהקנס 50 שקלים לכל לוחם אינו רק הערך שנתן מנחם שוחד למלך אשור. אלא שהכסף נלקח גם ממשכורת הלוחמים בטענה שממילא הם לא נותנים את הביטחון אלא מלך אשור…)

פקח מורד במנחם בן גדי ואיתו מבני גלעד כאמור:

"(כה) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ שָׁלִישׁוֹ וַיַּכֵּהוּ בְשֹׁמְרוֹן בְּאַרְמוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה וְעִמּוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי גִלְעָדִים וַיְמִיתֵהוּ ".

כלומר: כדור הפינפונג מחליף צד לעבר השני של עבר הירדן !
הנביא ישעיהו בפרק ט' מתייחס בתקופה זו לנעשה בממלכת ישראל:

"(יט) וַיִּגְזֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאול וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרֹעוֹ יֹאכֵלוּ:(כ) מְנַשֶּׁה אֶת אֶפְרַיִם וְאֶפְרַיִם אֶת מְנַשֶּׁה יַחְדָּו הֵמָּה עַל יְהוּדָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה: "

מנשה אלו הגלעדים למול אפרים אלו אנשי שומרון. אוכלים זה את זה ומתאחדים למול יהודה בימי פקח בן רמליהו.

תיאור של מלחמת אחים קשה. ההיסטוריה וההתמשכות של מתח זה מפילה את ממלכת ישראל.

עיין שופטים פרק י':

"(ו) וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ: (ז) וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן: (ח) וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד: (ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד: (י) וַיִּזְעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' לֵאמֹר חָטָאנוּ לָךְ וְכִי עָזַבְנוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים: "

פסוק קשה , כיצד להבינו ? ומדוע נכתב באופן המשתמע לפנים שונות ?
ועוד מדוע כתוב פעמיים "בני ישראל" בפסוק אחד ?
{ ראה במדבר פרק ח' פסוק יט' "וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ: "חמש פעמים בנ"י בפסוק אחד ! וראה רש"י שם }

ועוד קשה שהפרשה ממשיכה לספר על יפתח ומתעלמת מהפלשתים המוזכרים בפסוק ו. מדוע?
אלא שהפסוקים צריכים את הפרשנות הבאה:
פסוק ו' מלמדנו שכ"א משבטי ישראל עבד את האלוקים הקרוב אליו ( ולא שבנ"י עבדו את כולם ביחד).
ספר שופטים עוסק בפירוד של ישראל. כל שבט דואג לעצמו ולהילחם במציקים שלו ואין עזרה הדדית. אפי' בעבודה זרה אין הם מתאחדים…
פסוק זה צריך לקוראו כדוגמת קריאת הפסוק הפותח את תהילים: "מי כה' אלוקינו- המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" (המגביהי לשבת בשמים, המשפילי לראות בארץ).
ואצלנו עפ"י הצעה זו יש לקרוא כך: 'וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא'.
'וַיִּמְכְּרֵםּ בְיַד בְּנֵי עַמּוֹן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד'.

הפלישתים הייתה אינתיפדה חקלאית ובאותה שנה הייתה התנפלות קשה ומכה קשה לישראל , בשנה שלאחר מכן עם ישראל הצליח להגן על עצמו ולעצור את הפלישתים. מלך שיכה את הפלישתים לא היה…
בצד השני בעבר הירדן בני עמון מציקים תקופה ארוכה של 18 שנה. ובכל תקופה ארוכה זו , זה לא מעניין את אף אחד. רק כאשר מלך בני עמון עובר את הירדן מערבה: "(ט) וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד: "נזעקים בני ישראל להיאסף למצפה למלחמה.
כאשר המלחמה עברה מהפריפריה למרכז הארץ – זה מטריד את בני ישראל !!!
{מזכיר את סיפור קרית שמונה וגוש קטיף בתקופות הירי הארוכות עליהן ואת אף אחד זה לא מעניין…}
ובדומה לכך סיפור מלחמת בני עמון באנשי יבש גלעד – נשלחים שליחים לכל ישראל ואף אחד לא בא לעזור להם. היחיד שמתעורר הוא שאול המלך החדש שרק עכשיו הומלך.
ברקע יש מתיחות בין היושבים בעבר הירדן המזרחי ליושבי עבר הירדן המערבי.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *